א

הנה בענין אם יכול לבטל גוף הגט יש ד' שיטות. הא' סברת רוב הפוסקים דס"ל דגוף הגט אינו מתבטל לעולם דה"ל כמו ספר תורה שכבר נכתב לשמה שא"א לבטלו כמ"כ הגט שכבר נכתב לשמה מה שייך בו ביטול. הב' דעת הרמב"ם דס"ל דיכול לבטלו ונעשה כחרס ואין חוזר ומגרש בו. ומכתב מאלי' שער ז' סי' ו' כתב שכן מסקנת התוס' בפרק השולח (דל"ב) ד"ה התם ע"ש שהוכיח כן. וכן דעת רי"ו בשם הרא"ש הובא ב"י סי' קל"ח סד"ה וכ' הרא"ש דוקא וע"ש בב"י שאפשר גם דעת הרמ"ה הוא כן וכן בסה"ת סי' קכ"ח הביא ב' הסברות וס"ל להחמיר וכ"ד סמ"ג מ"ע סי' נ' גבי ולפיכך הצריכו רב יהודה ורב ששת גט שני כו'. הג' דעת רש"י (דפ"ח) וכמה פוסקים דס"ל דגט שכבר נגמר אינו מתבטל דה"ל מעשה אבל קודם שנגמר הוא מתבטל. וכן פסק ביש"ש פ' השולח סס"י ט' דהיכא שביטלו לגט קודם שנגמר לכ"ע אין חוזר ומגרש בו. וכ"כ בפ' המגרש סי' כ"א שכן עיקר וע"ש בפ' השולח לענין בטול גופו של גט שנגמר ס"ל דהוי כמסירת מודעא כו'. השטה ד' סברת ר"י והר"ן דאפילו ביטלו קודם שנגמר חוזר ומגרש בו. עוד נמשך חילוק דלסברת הרמב"ם מוכרחים אנו לומר שכל ביטול מן הסתם אנו מפרשים אותו רק על ביטול השליחות לא על ביטול הגט. אף שאומר לשון שמשמעו ביטול גוף הגט וזה מהכרח השמועות שבגמרא דמבואר שאפי' כשאמר גט זה בטל הוא או יהא כחרס חוזר ומגרש בו ושלא יקשה עליו דס"ל דהגט מתבטל עד שאין חוזר ומגרש בו לכן ההכרח לשטתו לומר זה דכל ביטול מפרשי' אנו רק על השליחות וכמ"ש הריב"ש סי' קכ"ז. אמנם לסברת הפוסקים דגוף הגט א"א לבטלו אין אנו צריכים לזה אלא דכל ביטול י"ל שכולל הכל הן גוף הגט הן השליחות. דהא ודאי כיון שחפץ לבטל דעתי' אעילויא כמ"ש כת"ר וכדמשמע בגמרא לישני דאהני בי' קאמר (ותדע עוד דהא רבי ורשב"ג נחלקו אפי' בעדות ושליחות שבטלה מקצתה אם בטלה כולה כש"כ דביטול סתמי י"ל דכולל הגט והשליחות) אלא דאפ"ה חוזר ומגרש בו כיון דהגט גופא אינו מתבטל. וע' בהר"ן פ' השולח שכ' דאדרבה טפי משמע ביטול הגט כו'. וכ"כ ביש"ש שם סס"י ט'. והוא מבואר ג"כ בחידושי הרמב"ן ובחי' הרשב"א סד"ה איבעיא להו חוזר ומגרש בו. והנה לענין מעשה הביא בס' מכתב מאלי' שער ז' סי' ו' שיש לדון במחלוקת זו שבין הרמב"ם לשא"פ דהוי ספק מגורשת. וכמו שפסק בש"ע סי' קמ"א סעי' ס"ו. מה גם לפמ"ש שכ"ד הרבה גדולי הראשוני' התוספות וסה"ת וסמ"ג והרמב"ם והרמ"ה ורי"ו. וא"כ כש"כ וק"ו בביטלו קודם שנגמר דנוסף עוד דיעות מראשונים ואחרונים דמתבטל משום שאינו עדיין מעשה גמור. והכי משמע פשט הגמ' (דף פ"ח). וסברא זו היא אמצעית בין סברת הרמב"ם וסייעתו ובין סברת שא"פ. גם המל"מ פ"ו הביא סברא זו שיש להורות בפשיטות דאם ביטלו בפי' דאין חוזר ומגרש בו וחמור מספק מגורשת ועיין במכמ"א שם שביאר טעמי ב' הסברות אם הכתיבה לשמה חשוב מעשה או לא חשוב מעשה כל זמן שלא הגיע הגט ליד האשה. דלפ"ז יש לנו לומר דאף את"ל דחשוב מעשה מ"מ כל זמן שלא נגמר לא חשוב מעשה וכדלקמן אות ז'. ולכן תמה אני מ"ש כת"ר עלי וז"ל ומנלן לרמעכ"ת להחמיר בדבר ולומר שיכול לבטל בין כתיבה לחתימה עכ"ל כאילו אני החמרתי דבר חדש מלבי הלא בש"ע החמיר יותר ואע"ג דבש"ע לא החמיר רק כשביאר בפירוש שביטלו מהיות גט דאל"כ אמרינן שביטל רק השליחות הולכה. הנה זאת יתוסף חומרא עכ"פ בביטלו קודם שנגמר. שכל שביטלו בסתם לא נדחוק עצמינו לפרש הביטול רק על השליחות כי זאת הוכרחנו רק לדעת הרמב"ם דס"ל דגם גט שלם מתבטל. וכדי שלא יסתור למ"ש בגמרא דחוזר ומגרש בו צריך לפרש דלעולם אינו מבטל רק השליחות. אבל אנן בדידן מי לא נחוש לסברת גדולי הפוסקים דס"ל להפך דכל לשון ביטול כולל הכל כמש"ל בשם הר"ן ומוכרח בגמ' דהא מהאי טעמא לרב ששת אין חוזר ומגרש בו. והא דקיי"ל דחוזר ומגרש בו משום דגט שלם א"א להתבטל גופו של גט כנ"ל דלפ"ז קודם שנגמר דבודאי יש לחוש שיכול להתבטל הנה ממילא נאמר דכל לשון ביטול כולל הכל גם גופו של גט כסברת רוב גדולי הפוסקים שהרי לדיעה זו אין לנו הכרח מהגמ' להפך כמו שיש הכרח לסברת הרמב"ם כנ"ל. ועוד דלקמן אות ג' ית' שבנ"ד אפילו להרמב"ם אמרינן דהביטול קאי על עצם הגט ולא על שליח הולכה וכאשר גם כת"ר הסכים לזה:

קיצור נתבאר ארבעה שיטות בדין ביטול גוף הגט. האחד ס"ל אפילו ביטל בפירוש גוף הגט אינו בטל וחוזר ומגרש בו. וכ"פ היש"ש בפרק השולח סי' ט' רק דס"ל דהוי כמודעא. הב' הרמב"ם והתוספות וסה"ת וסמ"ג. והובא ג"כ במרדכי פרק השולח. ואפשר שכן דעת הרמ"ה דס"ל דאם ביטל בפירוש גוף הגט הוא בטל. ובש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ו פסק דהוי ספק מגורשת ולא כהיש"ש. הג' דאף לדיעה הראשונה אם ביטלו קודם שנגמר בטל ואין חוזר ומגרש בו. הד' דאפי' ביטלו קודם שנגמר חוזר ומגרש בו. והיש"ש פסק כדיעה הג':