ד

והנה לפמ"ש כת"ר בטעם התוס' (דל"ב) סד"ה התם שהוא שטת רש"י משום שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ודאי דיש לחלק כן בין ביטול ע"ח לביטול נתינה שהוא ענין בפ"ע כמ"ש כת"ר. וע' בתשו' ב"א סי' קכ"ה ד"ה ועוד יש ראי' כ' קרוב למ"ש כת"ר. אך באמת מסקנת כת"ר ג"כ דלאו מה"ט אתינן עלה דהא ודאי י"ל רש"י והתוס' ס"ל כרוב הפוסקים דשליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה. ועוד דאפי' רשב"ג לא אמר בטלה כולה אלא בענין שאם ביטלן בפירוש בטלו דהיינו עד שלא עשו מעשה וס"ל דכשביטל מקצתן ה"ל כביטול כולן בפירוש. אבל אם כבר עשו מעשה מודה דמה דעשו עשו. וא"כ בנ"ד מקצת הגט שכבר נכתב אם מעשה הוא כס"ת איך יתבטל אפי' ביטלו בפירוש. א"ו עיקר הטעם דעד שלא חתמו העדים כדיבור גרידא דמי כמ"ש בחה"ר (די"ח) גבי שמא פייס. א"כ לפ"ז אפי' ע"י ביטול ש"ה יש לספק שמא נתבטל הגט. וע"ז יש להעיר משליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהכל דיבור הוא ואי ביטלו בפי' מבוטל גם מה שנכתב. א"כ בדביטל מקצתו י"ל דביטל כולו. מיהו כיון דקיי"ל דשליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואי כתבי הני שלא שמעו ממנו שפיר כתבי אע"ג דביטל קצתן וגליא דעתא שאין רצונו בהגט. כש"כ דמביטול שליחות הנתינה לא יומשך ביטול ע"ח וביטול שליחות הסופר. רק כשביטל הע"ח ונגע בגוף הגט אזי ממילא נתבטל ג"כ כתי' הסופר ול"ד לשליחות שבטלה מקצתה דלא בטלה כולה דהתם יוכל השליח הנשאר לקיים כל השליחות. משא"כ הכתי' בלא החתימה איננה שוה כלום. וממילא מוכח דרצונו לבטל ג"כ הכתיבה. אך לכאו' צ"ע אפילו בביטול שליחות הנתינה לחוד י"ל דנתבטלו ע"ח מטעם אחר דאיך יחתמו לשם גירושין והרי אומר בפה מלא שאין רצונו לגרש. ול"ד לשליחות שבטלה מקצתה דלא בטלה כולה דהתם הנשארים שלא ביטלם יכולים לכתוב ולחתום וליתן. משא"כ כשאי אפשר ליתן עוד י"ל ממילא נתבטלו הע"ח וממילא נתבטל ג"כ הכתיבה דהוי ג"כ רק דיבור. וע' בתורת גיטין סי' קכ"ב סק"ו דודאי לשם כריתות מעכב. וגדולה מזו דעת הרמב"ם דכל התנאים פוסלים בגט לפני התורף אפי' בע"פ מדאורייתא משום שאין זה נכתב לשם כריתות גמור כמ"ש המגיד פרק ח' הלכה ד' והחולקים עליו היינו דס"ל דכריתות על תנאי חשוב כריתות. משא"כ כשביטל הכריתות בפה מלא היינו שאמר שלא יתן עוד הגט א"כ ממילא נתבטלו ע"ח אעפ"י שלא ביטלם כלל כי חתימתם ה"ל שלא לשם כריתות כלל. ועיין במהרי"ט ח"א סס"י ס"ו כמה כרכורים כרכר למצוא שיוכל להתנות עם השליח הולכה כו'. ולא אמרינן דתנאי דשליחות נוגע בגרושין וכאילו לא נכתב לשם כריתות על תנאי כו' שהרי יכול הוא לחזור ולגרש בו. הנה הקיל בזה כיון דבלא"ה לכל הפוסקי' זולתי הרמב"ם כריתות על תנאי הוה כריתות גמור. משא"כ כשביטל הכריתות לגמרי קודם כו"ח הגט. ומהריב"ר שם ס"ל דאפי' להתנות עם השליח לא יכול קודם כו"ח דהא בהא תליא. אלא דלכאורה יש ג"כ ראי' להפך מהא דאמרינן דנהי דשליחותם קא בטיל גיטא גופא לא בטלי'. ולהרמב"ם יתבטל הגט ממילא כיון שאינו עומד לכריתות עוד הרי ביטל לשם כריתות דגט. בשלמא לשא"פ דגט שנגמר הוי כס"ת ואינו יכול לבטלו א"ש. משא"כ להרמב"ם דכשביטלו בפי' מבוטל א"כ ה"נ כשביטל השליחות ביטל הלשם כריתות שבגט. אעכצ"ל דאין זה ביטול הלשם כריתות דשמא ימלך עוד ויגרש בו ונהי דשליח הולכה זה נתבטל מ"מ אין חשוב החלט לגבי הגט לומר שאינו לשם כריתות דאטו לא אדם הוא להנחם. ולפ"ז אפשר דאפי' ביטל הש"ה קודם כו"ח הגט אעפ"כ מצי הסופר ועדים לכתוב ולחתום וחשוב לש"כ דשמא יתנחם. והא דאפי' תנאי בש"ה פוסל קודם כו"ח הגט להרמב"ם היינו כשאמר כן גם להסופר ועדים. מיהו ז"א במשמע בסדר הגט דהרב"י סי' ל"א. וע' במכמ"א ש"ח סל"ב דאפילו אמר כן התנאי רק לש"ה והסופר והעדים יודעים מזה יש להחמיר להרמב"ם מכש"כ וקו"ח כשביטל ש"ה לגמרי בפניהם די"ל דכ"ע מודו להרמב"ם שנתבטל ג"כ שליחות הסופר והעדים דאין זה לשם כריתות. והא דלאחר שנגמר הגט אין מזיק ביטול ש"ה הנה לרוב הפוסקים דס"ל דאחר שנגמר אפי' ביטל גופו של גט אינו מבוטל ודאי לק"מ אלא אפי' להרמב"ם ע"כ צריך לחלק בין ביטל הכריתות קודם כו"ח הגט לאחר שנגמר וע' במכמ"א ש"ח סי' ל"א דף קפ"ו סד"ה אמנם. הביא שם כמה דיעות האומרים דתנאי דחוץ על פה לפני התורף ג"כ לא פסיל מדאורייתא אם בשעת נתינה חזר וגירשה לחלוטין. דלפ"ז עכצ"ל דאין מעכב כלל לשם כריתות בכו"ח הגט דהא חוץ ודאי לא חשוב כריתות ואין מעכב רק שיהיה כריתות בשעת נתינת הגט. א"כ לדבריהם י"ל בביטול ש"ה אפילו לפני כו"ח אין מתבטל שליחות הסופר והעדים. ואע"ג דהתם גבי חוץ מודו דמדרבנן פסול שאני התם דהוא גזירה אטו חוץ בכתב. משא"כ הכא אין שייך כלל גזירה דבכתב. אך הנה ראיתי בתוס' (פ"ד ע"ב) ד"ה מהו דתימא ובחה"ר פי' דהתם חשוב לשם כריתות משום דסופר לא כתב אלא ע"מ כמו שיאמר בעל לבסוף. מ"מ נשמע דלא חשיב ביטול סופר ועדים במה שיאמר שלא לשם כריתות דאולי יתנחם. וא"כ כמ"כ הכא מה שמבטל ש"ה והוי שלא לש"כ אין זה ביטול להסופר ועדים דכותבים לש"כ אולי יתנחם. אך הרי הביא שם כמה דיעות מגדולי הראשונים רש"י ותוס' דס"ל דחוץ ע"פ לפני התורף פסול מדאורייתא והובאו ג"כ כללות ב' דיעות אלו בההמגי"ד שבב"י סי' קמ"ז ובב"ש שם ס"ק ג' א"כ מה שהבעל אומר דבר שאינו כריתות מעכב בשעת כתיבה ג"כ לפ"ז בביטול ש"ה נתבטלו הסופר והעדים דאין כאן לש"כ כלל. (ומ"מ אפשר לחלק דהתם שאני שכותב הגט בענין שאין בו כריתות. משא"כ הכא. וראיה משו"ע סי' מ"ם ס"ב וכמ"ש לקמן):