א

סימן רסט

חקירה בדין האומר גט זה אין ואפס הוא או דער גט איז נישט:

הנה בטל פי' בקו' העדר ומביא ובטלו הטוחנות (קהלת י"ב ג') וענין העדר היינו שהי' הדבר ונחסר אח"כ כמו ותהי האמת נעדרת (ישעי' נ"ט). איש לא נעדר (שם מ') וגבי ובטלו הטוחנות אע"פ שלא נחסרו לגמרי דהא אח"כ כתיב כי מעטו שרוב שיניו נושרות ומיעוטן נשארו מ"מ גם על המיעוט קאי ובטלו משום דה"ל כמאן דליתנהו כי אין ראוי' למלאכתן. לפ"ז ההפרש בין נעדר לבטל שנעדר היינו שנחסר לגמרי ובטל דה"ל כמאן דליתי'. וא"ש גבי גט דתני ביטול שהרי הי' ועכשיו נתבטל וכמאן דליתי'. וכן גבי חמץ וע"ג שלא יהיו תופסי' מקום. וג"כ ביטול במתנה שמה שנתן אינו מקבל הרי מבטל פועל של הנותן שהדבר חוזר אצלו או עכ"פ אין מתקיים רצונו שיהי' של המקבל. והעדר פי' הקו' כמו יפקד נפקד איש הכל ענין חסרון רק דחסרון שייך בין בדבר שהי' ונחסר אח"כ ובין בדבר שחסר מתולדתו. כמו ותחסרהו מעט מאלקי'. אולי יחסרון חמשים. חסר לב. משא"כ העדר ונפקד וביטול לא שייך רק כשהי' הדבר ואח"כ נחסר או כמו שנחסר. ועיין בס' התשבי בענין בטל וכן בערוך ערך בטל הוא כמשנ"ת. וענין אפס הוא ג"כ דבר שהי' וכלה וכמ"ש במצ"צ (ישעי' י"ו ד') שהוא לשון כליון וכן כי אפס כסף בפ' מקץ. ויש ג"כ אפס דפירושו נישט. וענין אין או א-ין פי' בקו' שיש בו ב' ענינים לשון שלילה ולשון אפס. פי' לשון שלילה הוא כמ"ש ואדם אין. מבקשים מים ואין (ישעי' מ"א י"ז). וישר באדם אין (במיכה ז' ב'). וכח אין ללידה (ישעי' ל"ז ג') דפירושו ניט דא. ולשון אפס הוא מ"ש (ישעיה מ' כ"ג) הנותן רוזנים לאין. וחלדי כאין נגדך (בתהלים ל"ט ו'). יהיו כאין וכאפס (ישעי' מ"א י"ב) דפירושו אזו וויא נישט. ומותר האדם מן הבהמה אין (בקהלת ג') דהלעז בסידורים איז ניקש כו'. וכן התרגום יונתן מתרגם אין דשלילה לית אבל כאין דאפס מתרגם ללמא. ואין פירושו רק לשון שלילה אין זה כ"א בית אלקי' לית דין כו'. ואיש אין בארץ. ושייך ג"כ בדבר שהי' ונעדר כמו ואיש אין כו'. והנה בטל אין פירושו בלעז דאשכנז נישט. כי הנה לשון השבתה מתרגמין ביטול בכל התנ"ך. וכמ"ש התשבי והקונקו' וכ"ה בגמ' תשביתו שאור ביטול חמץ והלעז הוא פאר שטערט כמ"ש (ישעי' י"ד ה') איך שבת נוגש שבתה מדהבה ויא איז פאר שטערט גיווארען כו'. והשבתי חיה רעה מן הארץ ר"פ בחקתי. תרגם אונקלס ואבטל וכן ת"י (יחזקאל ל"ד כ"ה) והלעז שם און איך וועל פאר שטערין כו'. וכ"ה ג"כ בכל חמירא הנדפס בלשון אשכנז הלעז דליבטיל כו' וכן בסידורי' עם טאייץ בפ"ב דאבות בטל רצונך פאר שטער כו'. אבל נישט הוא לעז דאין ואפס. ולפ"ז אפי' אם אמר דער גט איז נישט באנו לדין האומר גט זה אין הוא שהוא לשון אפס. ואם אמר ניט דא קאיין גט או אפי' נישט דא קאיין גט הוא לשון שלילה כמו אין כאן גט או כמו וכח אין ללידה דבין שיאמר ניט דא או נישט דא הכל לשון שלילה הוא ולא לשון אפס. ובין לשון שלילה ובין לשון אפס אין זה דין האומר גט זה בטל הוא רק לשון אפס היינו גט זה אין הוא ולשון שלילה הוא אין כאן גט:

ומ"ש כת"ר וז"ל ענין ביטול בלה"ק הוא בלעז יהודית שלנו מלת נישט. אין נראה לפענ"ד. דאדרבה העו"א הנדפסים בסלאוויטא בשנת תקע"ט וכתב שם בפתיחה שהלשון אשכנז הוא לשון מדברת הנהוג בינינו יעו"ש. שם מבואר ג"כ כמבואר למעלה ביטול ל' פאר שטערין ואין ואפס ל' נישט. וכן המלמדים עם הנערים מפרשין להם תשביתו שאור זאלט איר פאר שטערין כו'. ולא אפשר כלל לפרש ע"ז לשון נישט זאלט איר מאכען פאר נישט. כי אין כאן ענין נישט כלל. וכן כל לשון השבתה שבתנ"ך שהוא ביטול כנ"ל והשבתי חיה רעה כו' א"א לומר בכאן לעז נישט (והיינו משום דנישט הוא לשון אין ואפס וכמו דבלה"ק בלשון ביטול שייך לומר ואבטל משא"כ באין ואפס אין שייך לומר אאיין רק אעשה אותם אין ואפס או יהיו כאין כו' כמו"כ ממש בהלעז שלהם. לכן בפי' והשבתי שהוא ואבטל א"א כלל לומר לשון נישט מלבד דאין זה פי' האמיתי). גם כשנבין הכוונה. מביטול. ואין. נראה שהם שני דברים דביטול היינו שמשבית ומבטל הדבר להיות כמאן דליתי'. וזהו הנרצה בלשון פאר שטערין. אבל אין ואפס היינו שהוא כבר ל(א ממש וזהו נישט. והוא מדריגה שאחר הביטול. וכמו בטל רצונך שיש לו רצון אחר ומבטלו. ואין ואפס כשאין מה לבטל כלל. מיהו הנותן רוזנים לאין ת"י לחולשא כו' א"כ אינו אפס ממש וי"ל לאין שאני. גם לומר שהושאל אצלינו ל' נישט על ביטול איני יודע הכרח לזה דאם ממ"ש כת"ר שרגילים לומר על ביטול ענין מו"מ כשרוצה לבטל מה שעבר מהמו"מ אומר נישטא נישטא איך פאר קוף ניט. נ"ל דאין זה ענין ביטול והשבתה רק לשון שלילה שמחליט כאילו אין הדבר אצלו. דהגע עצמך אטו שייך לומר שמשבית ומבטל הסחורה שתהי' כעפרא דארעא. דאת"ל כמ"ש כת"ר שזהו ל' ביטול והרי הוא אמר נישטא על הסחורה. וא"כ נאמר שמשביתה ומבטלה וזה ודאי אינו דאדרבה סיבת ביטול המו"מ הוא מצד יוקר הסחורה אצלו. א"ו פשוט דפי' נישטא היינו שמחליט הדבר שלא יסופק להלוקח שמא ימכור לו כי יהי' הדבר כאילו אין כלל הסחורה אצלו. וכהא דאמרינן פרק ואלו מגלחין אליהו חי הוא אמ"ל כיון דכתיב ולא ראוהו עוד ה"ל לגבי דידי' כמת הובא בשל"ה דף א'. וה"נ אומרו להלוקח נישטא נישטא ר"ל לגבי דידך ה"ל סחורה זו כמאן דליתא כי בבירור לא אתננה לך וא"כ הוא מענין ואדם אין לשון שלילה דתרגומו לית ולא אפי' לשון אפס דתרגומו ללמא וכש"כ שאינו ענין לביטול כלל שהוא לשון השבתה ותרגומו ביטול כנ"ל: