יב

אמנם לפרש"י והר"ר עזרא בתוס' (דפ"ח) וכ"כ התוס' (דל"ב ע"ב) סד"ה התם לחד תירוצא ועוד כו' לחלק בין נגמר הגט בכו"ח ובין נכתב ולא נחתם שאז אפי' לרב נחמן אין חוזר ומגרש בו אם ביטלו תחלה קודם החתימה וכן מסקנת הרשב"א (די"ח) כדלקמן גם בחי' הרמב"ן שם כ' סברא זו ליישב פי' ר"ח. והנה לדבריהם ודאי י"ל דבביטול הע"ח וש"ה נתבטל כתיבת הגט עד שאין חוזר ומגרש בו כלל כמשנת"ל באריכות. ועכשיו מצאתי ראיה לזה מלשון חי' הרשב"א (די"ח) הנ"ל גבי חיישינן שמא פייס וז"ל עוד יש לי לפרש לל"ק דפרק האומר דקדושין דאמר ר"ל לא אתי דבור ומבטל דבור שיש בו קצת מעשה הא בדבור גרידא מודה הוא דאתי דבור ומבטל דבור ה"נ כל שביטלו קודם חתימתו כדיבור גרידא דמי דהא מיתלי תלי עד דחתמי לי' סהדי וחתימת סהדי דבור הוא ועד שלא חתמוהו מודה ריש לקיש דיכול לבטלו וכי בטלו מבוטל לגמרי. ובהא לכולי עלמא אינו חוזר ומגרש בו. ודרב נחמן בחתום ולפיכך אע"פ שביטלו אינו מבוטל לכ"ע ואפי' לר' יוחנן דמתורת גט אינו מבטלו וכדאיתא התם בפרק האומר עכ"ל. והנה מדסיים מתורת גט אינו מבטלו וכדאיתא התם משמע דאי ביטלו בפירוש מתורת גט בטל לר' יוחנן דהכי הוא לפי גי' דקדושין. ולכן כתב וכדאיתא התם בפרק האומר. אלא דמיירי דמבטל סתם ואמרי' דבטלי' רק לשליחותי' כו'. ואפ"ה כשלא נחתם הגט וביטלו בכה"ג אין חוזר ומגרש בו משום דחתימת סהדי עד שלא חתמוהו דבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור אפילו לריש לקיש וממילא נתבטל כתיבת הגט כיון דמיתלי תלי כו'. ואין חוזר ומגרש בו. וכבר נת' לעיל שכן פסק היש"ש פרק המגרש סי' כ"א ובהא א"ש דלא אמרינן בגמ' (דפ"ח) גבי אימלוכי אימלך הניחא לריש לקיש (לל"ק דלא איתותב) כי למ"ש הרשב"א אפילו ר"ל מודה דאין חוזר ומגרש בו. והנה הגם כי דברי רש"י וסיעתו א"צ חיזוק מאתנו ח"ו אעפ"כ תורה היא כו'. דלכאורה יש ראיה לשטה זו מסוגיא דגמ' (דל"ד ע"א) דרב ששת ורב יהודה הצריכו גט שני ושלישי למי שביטל הגט דלכאורה קשה לשטת הפוסקים דלמאי דקיי"ל כרב נחמן דחוזר ומגרש בו אפילו ביטל גופו של גט חוזר ומגרש בו למה הצריכו לכתוב גט אחר הרי די בכפי' ביטול מודעא ומינוי ש"ה שנית. ומצאתי בסה"ת סי' קכ"ח קושיא זו ושם כ' דבשלמא רב ששת כשטתו אבל לרב יהודה קשיא וע"ש התירוץ ולא הבינותי עדיין מש"ש ואפילו רבי מודה שאינו מבוטל כי אם אותו שדבר דליכא חורבא כו' אלמא לאחר שאמר להם לעשות אינו יכול לבטל הגט שלא בפניהם כו' יעו"ש. דהמעיין בפרש"י (ותוס' דל"ג סע"א ד"ה רבי סבר) מבואר דרבי סבר שמהסתם אינו מבטל רק אותו שדבר ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל אם ביטל כולם בפירוש אפילו שלא בפניהם מבוטל דרש"י פי' יכול לבטל מותר לבטל הא אם הוה ס"ל לרבי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא היה מותר לבטל לרבי. אבל דיעבד אם בטלו מבוטל שהרי לרשב"ג דס"ל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה פי' הטעם דדיעבד אינו מבוטל משום דא"כ מה כח ב"ד יפה וכיון דרבי לא ס"ל הא דא"כ מה כח ב"ד יפה א"כ אפילו הוה ס"ל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ דיעבד ביטלו מבוטלים כולם רק דלכתחלה לא היה מותר. וכ"כ בהדיא בחידושי הרשב"א שם ד"ה ת"ר ואי בדיעבד קאמר אפילו סבר בטלה כולה אם ביטלו מבוטל כאידך דרבי עכ"ל. רק הא דמותר לכתחלה זהו משום דס"ל לרבי עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה וא"כ אינו ענין להוליד משם סברא זו שכ' סה"ת דלאחר שאמר להם לעשות מעשה אינו יכול לבטל שלא בפניהם דאדרבה מוכח משם להפך לדידן דלא ס"ל מה כח ב"ד יפה. וצ"ע. שוב ראיתי קושיא זו בחידושי אנשי שם מהר"ם במרדכי פרק השולח וז"ל לעניותי לא הבינותי דודאי לרבי אילו פירש בהדיא לזה המקצת אשר בפניו שאת כל העשרה הוא מבטל שהם בטלים ואע"ג דהוי שלא בפניהם דהא אית ליה ביטלו מבוטל עכ"ל ומה שתירץ ע"ז וז"ל וי"ל דעד כאן לא פליגי רבי ורשב"ג אלא בשליחות השליח הא גיטא לכ"ע לא ביטל עכ"ל אין לו שחר כלל דהא סה"ת רוצה להוכיח מכאן לחלק בין שליח להולכה של הגט שיכול לבטלו שלא בפניו ובין שליחות דסופר ועדים לכתוב ולחתום שאין יכול לבטלם שלא בפניהם כיון דצוה להם לעשות מעשה לכתוב ולחתום ומביא ע"ז ראיה מדברי רבי. והרי מדברי רבי מבואר נגד זה שאם ביטל כל העשרה הם מבוטלים אף שבטלם שלא בפניהם רק בפני שנים מהם כו'. והנה בב"י סי' קל"ד ד"ה כתב בסמ"ג מבואר כדברי סה"ת וכן הביא בב"ש שם סק"ה. אך הבית מאיר שם ססע"י ג' כ' ע"ז וז"ל וע' בהרמב"ם פ"ט מה"ג הלכה כ"ה והוא בש"ע סס"י קמ"ט ובהה"מ שם לע"ד כל החולקים שם על הרמב"ם מ"מ מודים לו דביטול שלא בפניהם מועיל כו' עכ"ל. ועכ"פ נשאר הקושיא של סה"ת למה הכריחו לכתוב גט אחר. ולכן כדי ליישב קושית סה"ת א"ש מאד לשטת רש"י וסייעתו הנ"ל דקודם גמר חתימת הגט לכ"ע אם ביטלו אין חוזר ומגרש בו א"כ מסתמא מעשיות הנ"ל דרב ששת ודרב יהודה היה קודם גמר כו"ח. ומש"ה הצריכו גט אחר דוקא. וגם בסה"ת שם גופא חילק כן וז"ל ואי קודם שנגמר הגט ביטל בפניהם אז אינו מועיל ביטול מודעי. ולכך רב יהודה ורב ששת אצרוכה גיטא אחרינא שהבעל ביטל את הגט לעדים עצמן קודם שנגמר הגט אבל לאחר שנגמר הגט שנכתב ונחתם אינו יכול לבטל הגט עצמו כו' עכ"ל. אך בב"י שם בשם הסמ"ג כ' בשם הסה"ת לפיכך אם קודם שנגמר הגט או לאחר שנגמר בטלו הבעל לפניהם אז לא מהני ביטול מודעא. מבואר דלמ"ד שגופו של גט יכול לבטל אין חילוק בין קודם שנגמר הגט לאחר שנגמר הגט דבשניהם בפניהם יכול לבטל ושלא בפניהם ס"ל דאינו יכול לבטל. ולמ"ד דגופו של גט אינו יכול להבטל מה שחילק סה"ת דקודם שנגמר הגט ביטלו. י"ל דלא מפני שקודם שנגמר הגט יכול לבטל גוף הגט מה שנכתב היינו שגוף הגט שנכתב נתבטל זה אינו אלא שעכ"פ אינן יכולים הסופר והעדים לגמור את הגט כיון שביטל הגט נתבטל שליחותם. אך עדיין אין זה מיושב דא"כ למה הצריך רב יהודה לכתוב גט שני ושלישי מחדש הוה ליה רק לכוף אותו שיצוה להסופר ועדים ליגמר כתב הגט וחתימתו ונתינתו. דהא מה שנכתב קודם הביטול אינו בטל לפ"ד הרבה פוסקים. אע"כ צ"ל כפרש"י (דף פ"ח) דקודם שנגמר הגט יכול לבטל גוף הגט. וא"כ כיון שביטלו קודם שנגמר נתבטל המקצת שכתב עד שאין חוזר ומגרש בו לכך הצריכו רב יהודה גט אחר מחדש. וכ"ז לפלפולא בעלמא ולדינא בלאה"נ אין נלע"ד להקל נגד רש"י וסייעתו. דלדבריהם כיון שביטל ש"ה וע"ח קודם החתימה י"ל דנתבטל הגט ממילא ואין חוזר ומגרש בו וכש"כ שבלשון איני נותן כו' י"ל דנכלל ג"כ ביטול כתיבת הגט כמשנת"ל. ואע"פ דלפי שאר ג' פירושים שבתוס' והר"ן גבי אימלוכי אימלך הגט כשר כדלעיל סוף אות י"א. נראה דלמעשה יש לחוש ולהחמיר לפרש"י וסייעתו ובפרט שפשט לשון הגמרא גבי אימלוכי אימלך (ולעיל דף ל"ד ע"א) א"ש טפי לפרש"י וסייעתו. ועוד דאפילו לר"י והרמב"ן והר"ן דאין חילוק בין גט שנגמר לגט שלא נגמר זהו לפ"ד האומרים דגופו של גט אינו מתבטל לעולם. אבל לפ"ד הרמב"ם והתוס' וסה"ת סי' קכ"ח ורי"ו בשם הרא"ש והרמ"ה בב"י סי' קל"ח בד"ה וכ' הרמ"ה דוקא. דס"ל דגופו של גט ג"כ מתבטל אם ביטלו בפירוש. אלא לדבריהם צ"ל דמהסתם תלינן דלא ביטל גוף הגט רק השליחות. הנה זהו בגט שנגמר שנכתב ונחתם אבל בגט שלא נחתם עדיין שפיר תלינן דביטל ג"כ הע"ח וכמש"ל סוף סעיף ה' בהג"ה. וא"כ לדבריהם ג"כ בנד"ז ביטל עידי חתימה ועי"ז ביטל כל הגט שכבר נחתם ג"כ כמשנת"ל סעיף ח' ונתבאר עוד בתשובה השנייה בס"ד:

קיצור דלפרש"י והרר"ע והתוס' אין חוזר ומגרש בו. וראיה לזה מחידושי הרשב"א (די"ח). גם ראיה מהגמ' (דל"ד) לשטת רש"י. וגם לר"י והרמב"ן והר"ן יש לחוש ע"פ דעת האומרים דיכול לבטל גופו של גט. וגם מ"ש אות יו"ד וי"א י"ל שיש לפקפק בזה כמ"ש בתשו' השנייה: