יא

אלא דלכאורה עוד יש לחוש דהא לא נזכר כלל שהי' אפילו הרכנה ורמז רק כתבתם ובתוך כך נתרצה. ולא נזכר במכתבם אם היה איזה דבור כמו רעכט או הן דאז כיוצא מפיו דמי כמבואר לענין שבועה ברמב"ם ובש"ע י"ד סי' ר"ט. רק נזכר במכתבם שאמר וואש האט איר גימיינט איך וואלט איר ניט געבין קיין גט איך וואלט איר שיקען אומעזישט כו' שמתוך זה מובן שעכשיו מתרצה. אבל עכ"ז אין זה ציווי בפי' לחתום כהרכנה רק שהוא ע"ד גילויא דעתא בגיטא שמתרצה. והרי גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא. אך י"ל הא דג"ד לאו מילתא היא היינו לענין ביטול הגט דא"א לבטל ע"י ג"ד מה שכבר עשה שליח דכח מינוי השליחות דהוי דבור שלם עדיף מג"ד לכן לא אתי הג"ד ובטל הדבור משא"כ ג"ד זה למנות ע"ח י"ל דמהני שאינו בא לבטל דבר הקודם לו. דאדרבה מקודם מינה אותן בפי' רק שנתבטל המינוי באומרו איך גיב ניט כו'. ובג"ד שחוזר ומתרצה אוקמי' אדיבורא קמא. ותדע דיש לחלק כנ"ל דהא המרדכי פ' מי שהיה נשוי סי' רמ"ב כ' דגבי שליחות לא בעינן רק ג"ד מדתנן כל השומע קולי יכתוב גט כו' ע"ש. וא"כ מה יעשה בהא דקיי"ל ג"ד בגיטא לאו מילתא היא. אעכצ"ל כנ"ל. ועוד יש לדמותו למ"ש הרא"ש בפרק האיש מקדש סי' ז' בשם הרמב"ן בפי' ודלמא ארצויי ארצי האב קמי' הבן למהוי לי' שליח ושתיק מחמת כיסופא ומסתמא ה"ל שליח. ולפ"ז כש"כ בנ"ד דהרצו קמי' ופייסוהו שיהיו שלוחיו ולא שתיק אלא גילה דעתו שרצונו בזה דהוו להו שלוחים. ועיין באה"ע סי' ל"ה סעי' ה' וסעיף ד'.ועיין במשנה ט' פ"ט דפסחים ובפי' המשניות להרמב"ם ובחיבורו לכאורה חולק דבג"ד לא נעשה שליח והארכתי בזה במק"א מהא דר"פ המדיר דבאומר כל הזן אינו מפסיד לא חשוב שליח וגבי כל הרוצה לתרום יבא ויתרום לתירוץ הראשון בתוספות פ"ו דגיטין (דף ס"ו) סד"ה כל השומע חשוב זה שליחות ולפי תירוץ השני אין זה שליחות וכ"נ בנדרים (דף ל"ו ע"ב) בפירוש הרא"ש שם דדעת איכא שליחות ליכא והר"ן שם כתב דאין זה שליחות גמור רק לגבי תרומה מהני דלגבי תרומה בגילוי דעת בלחוד דניחא לי' סגי. ועיין ב"ש סי' קמ"א ס"ק י"ט מזה. א"כ לפ"ז כמ"כ גם כאן לא מהני גילוי דעת. וכמו אומר אמרו לא מהני ואין לך גילוי דעת גדול מזה. והגם כי במכמ"א ש"ז סי' ה' כתב ג"כ דדוקא ג"ד בביטולי גיטא לא מהני. אבל אם אעיקרא דמילתא כשצוה לכתוב הגט או כשנתנו לה איכא גילוי דעת כו' מילתא היא וכ"כ בתשו' ב"ח החדשות סי' צ' והאריך לחלק בין גילוי דעתא אחר מעשה או דבור דלא מהני ובין ג"ד מקודם דמהני. אעפ"כ המעיין יראה שאין מדבריהם שום ראיה לשנאמר שע"י ג"ד יהי' נעשים שלוחים דהם לא באו לומר רק שאם יש ג"ד שנותן הגט על תנאי זה עד"מ אז בביטול התנאי הגט בטל. וא"כ הג"ד דמקודם מהני לבטל דבר. אבל אין ראיה על לקיים דבר חדש די"ל בפשיטות דלא מהני ולא כלום. אך בתשב"ץ ח"ב סי' קי"ט יש שאלה קרוב לנ"ד בענין ע"ח שחתמו שלא בציווי הבעל והקיל ע"י אומדנא שכיון שצוה לסופר בפני העדים שיכתוב גט כשר שבכלל גט כשר היינו שיחתמו העדים שהרי ע"ה אינם יודעים שיהיה גט כשר בלא ע"ח כו' ועוד שהיה שכ"מ דסגי בכתבו אף שלא אמר תנו כו' ומהני כמו הרכין כו' ואע"פ שבאמת השיגו בס' בית מאיר בסי' ק"כ סעיף ד' שאני התם שלא דברו כלל נדון ע"ח אבל הכא שמקודם מינה אותם ואח"כ כשחזר בו מנתינת הגט פייסוהו ואיפייס י"ל דשאני דכיון שכבר היו שלוחיו רק שנתבטלו י"ל דבקל יותר הדרו לשליחותייהו ממינוי שליחות חדש. ובשגם שי"ל כיון מה שנתבטל שליחותן לא היה ביטול בפירוש כ"א מכללא שמיעא לן מאומרו ניטא קאיין גט איך גיב ניט קאיין גט. לכן ע"י גילוי רצונו שחפץ בהגט הדרו לשליחותן ע"ד כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. ועוד דכבר נתבאר לעיל סעיף ז' דבאומר תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויחתמו ויתנו אף שלא הזכיר רק תנו. משום דעל כרחך הכתיבה וחתימה בכלל דהא לא סגי בלא"ה. וכיון שכן הכא כשפייסוהו היה בודאי ענין הפיוס שיתן הגט לאשתו וע"ז נתפייס והסכים לדבריהם ואמר וואש מיינט איר איך וואלט איר ניט געבין כו' הרי מבואר שמסכים ורוצה ליתן וכמו שאמרו לו שיתן הגט לאשתו וא"כ ה"ל כאומר תנו גט לאשתי דבכלל זה חתימת העדים ג"כ. ונוסף ע"ז דכתב כת"ר שעשה כמה הזזות בגופו שנכנס להיות בכלל הנאספים לנתינת הגט וליתן לשמוע ולדבר מה שיורו לו כו'. וע' מכמ"א ש"ז סי' ה' דרמיזה דלאחר שאומרים לו נכתוב גט כו' עדיף טובא משאר רמיזה. ועוד זאת דהנה בתה"ד סי' רכ"ח נתבאר דפיסול דאורייתא כשהוא בע"ח לא פוסל רק מדרבנן לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וכוותי' קיי"ל. וכן מסקנת הרשב"א בחי' ריש גיטין גבי ומודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו וכ"כ רש"י (ד"י סע"ב) שהוא פסול מדרבנן. וזה כדיעה הראשונה בש"ע סי' קל"א ס"ז. (ועיין בס' תורת גיטין סי' ק"כ סקי"ב כשהבעל נתן הגט כו' כנ"ד אז גם לסברתו הוי פסולא דרבנן) ואי לזאת בדרבנן אפשר יש לסמוך על כל הנ"ל דכשנתרצה ונתפייס והסכים לבקשתם לגמור הגט עי"ז חזרו הע"ח לשליחותם ולפיכך יש להכשיר הגט לפי הג' פירושי' דבאימלוכי אימלך שנתבארו בהר"ן שם כיון דלשיטתם אין לחלק כלל בין מקצת הגט לכל הגט. והרי אם נגמר כו"ח הגט ואח"כ היה זה"ל ניטא קאיין גט איך גיב ניט קאיין גט היה חוזר ומגרש בו לג' פירושים הנ"ל. וכיון שלג' שיטות הנ"ל דין א' כשנגמר כו"ח הגט וכשלא נגמר. א"כ כשלא נגמר אמרינן ג"כ דלא ביטל רק הלהבא היינו ש"ה וע"ח אבל מה שנכתב מהגט דה"ל מעשה אינו מתבטל. ובסה"ת סי' קכ"ח משמע קצת ג"כ דס"ל דאין חילוק אם נגמר כל הגט או לא נגמר עדיין ע"ש גבי אי קודם שגמרוהו כו' מיהו אינו מוכרח וכיון דהכי הוא שלא נתבטלו רק הע"ח וש"ה סמכינן בענין ע"ח דרבנן לומר שנתמנו ע"י הריצוי וההסכם כנ"ל וש"ה עשה אח"כ בפה מלא בביטול מודעות א"כ לשיטתם הגט כשר:

קיצור אך בנ"ד לא היה הרכנת הראש רק דבור גילוי דעת שנתרצה אף שי"ל גילוי דעת נמי מהני לקצת פוסקי' רק לבטל המעשה שעשה לא מהני גילוי דעת או כמו דתכ"ד לאו כד"ד בגיטין וקדושין עיין ר"ן בנדרים פב"ת (דף פ"ז). מ"מ רוב הפוסקים ס"ל גילוי דעת לא מהני. אך כאן שאני שכבר מינה אותן שלוחים בפירוש גם לא ביטלן בפירוש כ"א ממשמעות. לכן י"ל דחזרו לשליחותן ע"י גילוי דעת חזק. ועוד דתנו גט ה"ל כאומר כתבו וחתמו. וא"כ כיון דבקשוהו ופייסוהו שיגמור נתינת הגט ונתרצה לזה הרי ריצוי זה הוא ג"כ על החתימת עדים. וכ"ש שהחשש בחתימת עדים הוא פסולא דרבנן לכן י"ל לר"י ורמב"ן ור"ן הגט כשר: