י

אך מה שיש לומר הוא דמש"ל בסעיף הקדום דאפילו לפי' ר"י והרמב"ן והר"ן גבי ודלמא אימלוכי אימלך יש לפסול כאן משום שלא צוה פעם שני לעידי חתימה לחתום ע"ז אפשר יש לצדד ולומר דמ"מ כשפייסו אותו ונתרצה אזי עי"ז חזרו ונתמנו לשליחותם כדתנן ר"פ מי שאחזו נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו כו' הרי אלו יכתבו ויתנו. הרי אע"פ שלא פירש כלל שיכתבו ויחתמו ויתנו ולא עשה רק הרכנה לבד אפ"ה כיון שאמ"ל נכתוב כו' וע"ז הרכין חשוב כאילו צוה בפיו לכתוב וליתן. ואע"ג דהתם בודקים אותו ג' פעמים זהו משום דנשתתק חיישינן דלמא דעתא שגישתא היא. וגם בנשתתק זהו בנשתתק מתוך בוריו אבל נשתתק מתוך חוליו ס"ל להעיטור דא"צ בדיקה כהובא ב"י סי' קכ"א וגבי שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר (דף ע"א ב') כתבו התוס' שם כגון שאמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו ושמא אין צריך לבודקו כמו במתניתן משום דאית ביה דעתא צילותא עכ"ל. וא"כ ה"נ הרי הפיוס שפייסוהו ודאי קאי לשיתרצה על כל מה שאמרו לו בתחלה והן הכתי' וע"ח וש"ק וש"ה שעכ"ז נתרצה תחלה ומינה כל הנ"ל אלא שלאח"כ בחרון אפו חזר וביטל כו' וע"ז פייסוהו שיחזור ויתרצה א"כ כשנתרצה ונתפייס הוי הסכם לבקשתם. ושמא י"ל דמהני כמו הרכין ורמז דהוי הסכם למ"ש לו נכתוב כו'. ואע"פ שראיתי בתשו' הרשב"א הובא' ב"י באה"ע רס"י צ"ו לענין שבועת אלמנה שנשתתקה שכ' וז"ל ולא שנלך אחר רמיזותיו אלא הרכנת הראש דהרכנת הראש כדיבור וכדגרסינן בירושלמי היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש עכ"ל דאלמא לא סגי בשאר רמיזה אא"כ הרכין בראשו דוקא. או שאמר בפי' שיחתמו ויתנו. אך לכאורה לא משמע כן בגמרא גבי שחט בו שנים ורמז ואמר כתבו כו'. הרי דרמיזה נמי מהני ורמיזה פרש"י פרק הנזקין (דף נ"ט א') גבי חרש רומז ונרמז. רמיזה היא בידיו או בראשו. אך התוס' שם פי' דהיינו והרכין בראשו כנ"ל וכ"כ בב"ש ובג"פ סס"י קכ"א דפי' ורמז ואמר שאמ"ל נכתוב והרכין בראשו. וי"ל שהתוספות דקדקו כן מלשון ורמז ואמר שבגמרא. ומצאתי במכמ"א ש"ז סי' ה' שעמד על דברי תוספות האלו עוד בדבר אחד. דמלשון הגמרא ורמז ואמר משמע דרמיזתו מהני אף אם לא קדמו דברים מזולתו שאמרו לו נכתוב גט לאשתך. ומלשון התוספות מבואר כי כל כה"ג לאו כלום הוא כי מי יודע לשער סוף כוונת הרמיזה שאפשר שהוא לדבר אחר אבל כשאמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו אז אין לספק בדבר אחר. אמנם מדברי כל רבוותא שזכרנו משמע שהן תופסים דברים כפשטן עכ"ל ואפ"ל מה"ט הצריכו התוס' הרכנה דוקא כי להיות ניכר הסכם גמור על מה שאמרו לו נכתוב כו' זהו דוקא ע"י הרכנת הראש. ועוד דגבי חרש רומז ונרמז הצריך הרמב"ם פכ"ט מה' מכירה דין ב' ובטוש"ע ח"מ סי' רל"ה סעיף י"ז שבודקין אותו בדיקות רבות. וכאן משמע בגמ' דא"צ בדיקה ע"כ פירשו כגון שאמ"ל נכתוב כו' והרכין בראשו. ועוי"ל טעמם ונימוקם עפ"י הירושלמי דאומר היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש וכמו שהביא בחידושי הרשב"א פמש"א (דף ע"א א') בד"ה מאי קמ"ל תנינא נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך וכו'. ק"ל טובא קמ"ל דטפי עדיף הרכנה מכתיבת חרש דהרכנת הראש כדיבור דמי. וכדאמרינן בירושלמי היא שמיעת קולו ולקמן נמי אמרינן קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב. ואילו בהרכנה כותבין עכ"ל. ועיין ב"ש סי' קכ"א סק"ו ופקח שהרכין לדעת רוב הפוסקים מגרשים כו' עכ"ל. וכ"נ במכמ"א שער א' סי' ה' ובג"פ סי' ק"כ ס"ק כ"ו לא הכריע. ובנ"ד לענין ע"ח היה ראוי להכריע דמהני הרכנה דפקח ג"כ:

קיצור לר"י והרמב"ן והר"ן אם כשפייסו אותו ונתרצה ליתן הגט הרכין בראשו י"ל דמהני לגבי הע"ח: