ח

ועוד זאת שאפילו נתפוס שאינו מבטל רק להבא י"ל שממילא מתבטל המקצת גט שכתב. והענין דהנה בגמרא (דף פ"ח) אמרינן ודלמא אימלוכי אימליך מלגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל. ופי' רש"י כמו שביאר דבריו הרר"ע דכשלא נכתב כולו מודה ר"נ דכשמבטלו אין חוזר ומגרש בו. וקשה דעכ"פ היינו דוקא כשביטל המקצת גט שכתב עפ"י הלשונות שנתבארו ר"פ השולח כשאמר גט זה בטל הוא יהא כחרס כו' אבל בלשון נמלך מלגרשה אין במשמע שאמר כן רק שנמלך לבד והסכים שלא לגרש עוד א"כ איך עי"ז נתבטל הגט. אשר ע"כ מוכרח לומר דכשנמלך ואומר איני חפץ לגרש עוד נתבטל ג"כ מה שכתב המקצת גט. ואע"ג דלשון זה אינו רק להבא אין נפ"מ בכך דכל שנמלך מלגרש נתבטל מה שאפשר להתבטל. אלא התם ה"ט דחוזר ומגרש בו כי גט שלם א"א לו להתבטל דלא אתי דבור ומבטל מעשה. אבל כ"ז שלא נגמר דה"ל רק דיבור לר"ת וסייעתו אתי דבור ומבטל דבור ואין מדקדקים בהדבור אם הוא לשון לבטל להבא או לבטל גם לעבר רק כל שיהיה לשון ביטול דהיינו שאינו חפץ לגרש. והטעם י"ל דאפילו כשהלשון הוא רק שמבטל א"ע ומונע מלהבא היינו שלא יתן הגט הרי מ"מ ממילא מובן שבכלל זה הוא ג"כ ביטול גוף הגט שנכתב כיון שלא יגרש בו. ומצאתי דיוכל להיות ביטול ע"י ההסכם וההנחה מלעשות הפועל ממשנה שלימה ששנינו פ"ד דע"א (דף נ"ג ע"ב) עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת כו' והיא הלכה פסוקה בטוש"ע י"ד סי' קמ"ו ס"י שע"י שהניחוה חשוב ביטול אע"פ שלא עשו בה מעשה ממש לבטלה כמו קטע ראש אזנה כו'. וכ"כ עוד שם רפ"ג דע"א גבי עבודת כוכבים שנשתברה מאיליה למ"ד דמותרת היינו מפני שמניחה מלעבוד וה"ל כעבודת אלילים שהניחוה עובדיה כמ"ש הר"ן שם. וא"כ בנ"ד נמי ע"י שנמלך מלגרשה עוד מתבטל הגט מאחר שאינו עומד עוד לפועל זה. וגם יש לדמות להא דשנינו שם המבטל עבודת כוכבים ביטל משמשיה. ופי' הר"ן משום דמשמשיה בתרא גרירא הביאו התוי"ט וה"נ כשביטל מלהשלים הגט ממילא נתבטל גם הנכתב כיון דאין ראוי לכלום ולא דמי לביטל משמשיה דהיא אסורה דמשמשיה הוא דבר הטפל ואינו נוגע בה ממש משא"כ סיום מקצת הגט זהו מגופו וכמו קטע ראש אזנה דכולה בטילה. והא דבגט שלם חוזר ומגרש בו היינו משום דגט שלם אינו מתבטל כלל אפילו ביטלו בפירוש אבל גט שלא נגמר דמתבטל לפר"ת י"ל שנתבטל מלגרש בו ע"י זה שנמלך מלגרש בו. ומדוקדק מאד לפ"ז לשון אימלוכי אימליך דבזה לחוד נתבטל הגט. וכן משמע להדיא ביש"ש פרק המגרש סי' כ"א שכתב וז"ל שאם מנעו מלהשלים (כתיבת וחתימת הגט) נתבטל הגט והשליחות ושוב לא יוכל לגרש בו ועיקר עכ"ל. הרי מבואר דרק ע"י שמנעו מלהשלים נתבטל המקצת גט כו' אע"פ שלא ביטל בפירוש מה שכבר כתב. אך לשטת הרמב"ם צ"ל לכאורה דל"ד ביטול הגט לביטול אלילים דהא לדידי' גט שלם ג"כ מתבטל ואעפ"כ בביטול שליחות הנתינה אינו מתבטל הגט וחוזר ומגרש בו אלמא דאין מדמין לביטול עבודת כוכבים דמתבטל ע"י שמניחה מלעבוד. אך יש לחלק דה"ט דהגט אינו מתבטל ע"י ביטול ש"ה לפי שי"ל שאינו מתייאש מלגרש בו לעולם רק שמבטל ש"ה דעכשיו אבל דעתו לגרש באפשר אח"ז וכיון שכן בכה"ג בעבודת כוכבים ג"כ אינו מתבטל וכמו שמבואר שם במשנה בענין בשעת מלחמה אסורה. ועוד דזה דומה לביטל משמשיה דמשמשיה מותרים והיא אסורה וה"נ שליח הגט הוא משמש לגופו של גט למוסרו להאשה שתתגרש ע"י הגט א"כ אף שביטל המשמש לא ביטל גופו של גט. וזה שייך רק בביטול השליחות לבד. ובגט שנגמר דאז שייך לומר כיון שלא פגע ונגע בביטול קצת עצם הגט רק בהשליחות אומרים אנו שלא ביטל גופו של גט ויגרש בו אח"כ. משא"כ בגט שלא נגמר אף שנכתב כולו רק שלא נחתם דכשמבטל עידי חתימה ושליח הולכה הרי נגע בביטל קצת גופו של גט. ועוד ממילא ג"כ אי אפשר לגרש בו עוד דה"ל נכתב היום ונחתם למחר דפסול. ועכצ"ל שנמלך מלגרש בו לעולם א"כ מתבטל גוף הגט לגמרי ג"כ. הרי אפילו להרמב"ם י"ל בנד"ז שנתבטל הגט לגמרי ועוד דהרי רוב הפוסקים ס"ל דגוף הגט אינו מתבטל לעולם רק בגט שלא נגמר ס"ל לר"ת וסיעתו דמתבטל לגמרי. וכ"פ היש"ש. ולדבריהם פשוט די"ל דשוה ביטול הגט לביטול כו"ם דמתבטל ע"י שמניחו מלגרש בו עוד לעולם וגט שלם שאני דא"א לו להתבטל כלל בשום ענין ואנו אין מורין כהרמב"ם רק להחמיר ולא במקום דנפיק מיניה קולא כיון דרוב הפוסקים כ' בהפך וכ"ש דבנד"ז גם להרמב"ם יש להחמיר כנ"ל. ואין להקשות דא"כ אם נדמה גט לכו"ם א"כ הא דתנן רפ"ג כ' לגרש בו אשתו ונמלך מצאו בן עירו כו' ורב ששת דס"ל דכשביטל הגט אין חוזר ומגרש בו א"כ אי איתא דע"י שנמלך מתבטל הגט כמו באימלוכי אימליך שבגמ' (דפ"ח) א"כ לל"ל דפסול לחבירו לגרש בו משום שלא נכתב לשמו ולשמה ת"ל דביטלו הראשון ע"י שנמלך מלגרש בו ואמאי לא מותבינן מינה לרב ששת א"ו צ"ל דע"י שנמלך אין מתבטל הגט. אך באמת זה אינו קושיא דאם כן יקשה על פרש"י והרר"ע גבי ודלמא אימלוכי אימליך. מהא דכתב לגרש את אשתו ונמלך לרב ששת ומרב ששת בגט שלם נלמוד לרב נחמן בגט שלא נגמר. אלא ודאי החילוק פשוט דשאני גט שלם שאע"פ שנמלך מלגרש היינו שנמלך מהנתינה ואין זה יאוש וביטול להגט ממש דאפשר עדיין יש אצלו סברא שיגרש אחר זמן רב וע' יבמות פר"ג (דף נ"ב סע"א) וגיטין (דף כ"ו). וה"ל כענין ביטל משמשיה דעבודת אלילים שמשמשיה נתבטלו והיא לא נתבטלה כלל עי"ז. וה"נ אף שנמלך מנתינת הגט אין זה ביטל לגופו של גט. משא"כ גבי ודלמא אימלוכי אימלך שמונעו מלהשלים עצם הגט ניכרים הדברים שמתייאש מגוף הגט ממש דא"כ אמאי אינו מניחו להשלים ישלים ולא יתן כעת גם גט שאינו שלם לא חזי כלל לגרושין מטעם הנ"ל. ועכ"פ שכיון שביטל מקצתו של גט ממש ביטל כולו. ולקמן בתשובה שנייה הארכתי בזה בראיה מהסוגיא דעדות שבטלה מקצתה בגיטין (דף ל"ג) ולא דמי ענין זה לגילויא דעתא בגיטא דלאו מילתא היא דשא"ה שיש לקיים כל הגט עד שיותן ממש וכן הלשונות פסול הוא אין מועילים לבטל השליחות. אבל כשמבטל ש"ה וע"ח בפ"מ י"ל שעי"ז מתבטל מקצת הגט שכתב רק גט שלם אינו מתבטל מטעמים הנ"ל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. אך לכאורה י"ל שאין ראיה כלל מהא דכו"ם שהניחוה עובדיה דיש לחלק בין ביטל כו"ם ובין ביטל הגט מהא דכתב המרדכי רפ"ג דעבודת כוכבים וז"ל קבלתי דהיכא דהיה אנוס לבטלה לא בטלה עד שיעשה מעשה בגופה. אבל היכא דלא אנוס אז פוסל עובד כוכבים כו"מ באמירה או במחשבה בעלמא. ותדע דהא תנן עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת עכ"ל והביאו הב"י בסי' קמ"ו וכ' עליו ותמהני על זה מדין מכרה או משכנה דבסמוך דמשמע אפי' מוכר ברצונו לא בטלה עכ"ל. והד"מ כתב על זה ולא ידעתי מאי תמיה דשאני התם גבי מכרה או משכנה דלא ידעינן בודאי שבטלה. אבל כשבטלה אפי' באמירה בעלמא מהני כדברי המרדכי עכ"ד. והב"ח שם גם כן הסכים להמרדכי ותירץ קושיית הב"י דשאני גבי מכרה או משכנה דזוזי אנסוהו כו'. ותירוצו זה אינו מוכרח דהא ה"ל אונסיה דנפשיה. ע' פרק חזקת (דף מ"ח). ולכאורה לפ"ד המרדכי ורמ"א דאם ידענו שביטלה אף ע"י מחשבה בטלה וה"ל כדין ביטול חמץ עיין בגמרא פרק קמא דפסחים (דף ד' ע"ב). ובב"י ה' פסח סי' תל"א. וא"כ לפ"ז אינו ענין לגט. דהא אפי' גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא כש"כ דברים שבלב. ויש ליישב דהא דגילוי' דעתא בגיטא לאו מילתא היא משום דתלינן שלא ביטל כלל וכמו גבי מכרה או משכנה דתלינן שאין זה ביטל. אבל היכא דידעינן שביטל הוא באמירה ודאי בטל וא"צ מעשה. ועוד דכאן איכא מעשה גמור דכשנמלך מלגרש ומונע מלהשלים מקצת הגט. ואין זה ענין לגלוי דעת דשם הענין מפני שיש לתלות שלא כיון לבטל השליחות. אבל הכא הרי מבטל בפירוש. ולכן כל שנמלך מלהשלים כתיבת הגט חשוב ביטול גם לכל הגט. ולכן אמרינן ודלמא אימלוכי אימלך משמע דע"י ההמלכה לבד שמונעו מלהשלים נתבטל הגט. וצ"ע בהרמב"ם פ"ד הלכה כ"ד והוא שיהיה ניכר במגילה שלא נחתך כו'. וכ' הה"מ רב אשי אמר כו' ופרש"י ז"ל שניכר כו' דהא רש"י סיים עוד וכשאין ריוח מלמטה עסקינן דליכא למיפרך אימלוכי אימלך. ולמה לא הזכירו הרמב"ם והה"מ תנאי זה ג"כ. ועוי"ל דלשון איני נותן הוי לשון הוה דמשמע לעבר וללהבא (כמו מוציא לחם בברכות (דל"ח) מוציאם ממצרים דאפיק משמע) ועי' בהריב"ש סי' נ"ז שפי' הדרה בעיר פי' ג"כ דמשמע לשעבר כו' (ועד"ז פי' המכמ"א ש"ז סי' ו' בהרמב"ם גבי בטל דכיון דאפשר לפרשו על צד הדוחק להבא כו') וא"כ גם באיני נותן י"ל כוונתו ג"כ שאינו חפץ כלל גם במה שכבר נתן. וה"ז ביטל לקצת הגט שנכתב ואין חוזר ומגרש בו:

קיצור. שי"ל עוד שע"י ביטול עידי חתימה מתבטל ממילא מה שכבר נכתב כדמשמע בפב"ת דגיטין (דפ"ח ע"א). אע"ג דבגט שנכתב ונחתם וביטל השליח הולכה או שנמלך מלגרשה אינו מתבטל הגט וחוזר ומגרש בו זהו משום שלא נגע בביטול גוף הגט. רק ביטל פועל נתינת הגט. משא"כ כשביטל הע"ח נגע בביטול הגט. ויש ראיות מסוגיא דע"א שהניחוה עובדיה אף שיש לחלק מ"מ כאן שביטל ע"ח גרע טפי: