ז

אך באמת נ"ל להחמיר לפ"ד ר"ת והר"ע בתוס' (דפ"ח) דכשלא נגמר הגט יכול לבטלו. וא"כ כיון דנת' דלשון נתינה כולל ג"כ כו"ח א"כ באומרו איך גיב ניט ה"ל כאומר איני כותב הגט ואיני מצוה לחתום ולא ליתן וא"כ ביטל ג"כ מה שנכתב. והא דאי אפשי בו חוזר ומגרש בו משום דגט שנגמר א"י לבטל. משא"כ בנד"ז דלא נגמר יכול לבטלו. ואפ"ל דהא דאמרי' בתנו נכלל ג"כ כו"ח היינו כשההכרח לפרש כן אומרו תנו ע' פר"ח סי' ק"ך סקי"ח וז"ל כי קאמר תנו לחודי' דכיון דלא נחית לפרושי על כרחך בכלל הנתינה הוי כתיבה וחתי' דהא לא סגי בלאו הכי עכ"ל. משא"כ בנ"ד אין הכרח לפרש כן ודי לתפוס הפחות שבלשונות שאומר שלא יתן בפו"מ ומבטל ש"ה לחוד וכמ"ש מזה לעיל אות ה'. ומיהו נ' דלענין ע"ח אין להקל כלל דכיון דבלשון תנו י"ל שנכלל הכל א"כ כשאומר שאינו נותן מבטל כל מה שנכלל בלשון נתינה ובפרט שאנו רואים שמתאמץ לבטל כל מה שאפשר לבטל מדאמר לישנא יתירא ניטא קאיין גט. וקיי"ל דלישנא יתירה לטפויי אתי עב"י בח"מ סי' מ"ב מחודש ו' בשם מהרי"ק שרש י"ב שהוכיח כן מתלמוד ערוך פי"נ (דקל"ח). ואע"ג די"ל שאין ללמוד גט מדיני ממונות דבגט גילוי דעתא לאו מילתא היא משא"כ במתנה ולישנא יתירה הוי רק כגילויא דעתא מ"מ הכא לא אזלינן כלל בתר הגילויא דעתא מצד עצמו רק דמהני לן לפרש הלשון איך גיב ניט שכולל ג"כ הע"ח כיון דמצד הלשון הוא סובל ביטול הע"ח רק שיש להסתפק שמא מ"מ לא נתכוין לזה וע"ז מהני הג"ד שנתכוין לבטל כל האפשרי לו לבטל ויש כאן ג"ד ודבור משא"כ ג"ד בלא דבור הוא דלא מהני. ובגמ' ר"פ השולח (דל"ב סע"א) מבואר ג"כ כשיש ב' פירושים בדבורו מפרשים להחמיר כיון דכוונתו לבטל הגם שיש לדחות דהכא די לו בביטול הש"ה לחוד מ"מ יש לפרש להחמיר מצד הלישנא יתירה כנ"ל ובלאה"נ ספיקא לחומרא אך מ"מ י"ל הגם שנאמר שנתכוין לבטל הע"ח אבל אין במשמע שיבטל ג"כ מה שכבר נכתב ואף שאנו רואים שדעתו לבטל כל מה שאפשר כנ"ל מ"מ הרי בעינן ג"כ דיבור שיוציא כן בפיו ולא סגי בג"ד לחוד. והדיבור י"ל שאינו סובל כלל רק ביטול דלהבא ולא לשעבר מה שכבר נעשה. דע"כ הביטול הוא ע"י האמירה איך גיב ניט כו' ולשון זה הוא מורה שמונע מעשות מה שלא נעשה עדיין ולא שמונע ומבטל מה שכבר נעשה. ומיהו אפשר דלשון איך גיב ניט דהיינו איני נותן הוא לשון ממוצע דאילו היה מכוין לבטל להבא לחוד היה אומר לא אתן אבל איני נותן הוא לשון הוה ומבטל ג"כ מה שנכתב וכדלקמן סוף אות ח'. ועוד י"ל דצירוף אומרו האדייע האדייע ניטא קאיין גט עם אומרו איך גיב ניט קאיין גט כו' לא גרע מלשון אי אפשי בו דה"נ דבריו מבוארים שאינו חפץ כלל בהגט ובהחלט שלא יתננו עוד עד שהוא כאילו אינו והרי אי אפשי בו הוה כמו גט זה בטל הוא דס"ל לרוב הפוסקים שהיה מתבטל עי"ז גופו של גט לגמרי עד שאין חוזר ומגרש בו. לולי משום דגופו של גט א"א שיתבטל לר"נ. ובאמת לרב ששת מתבטל עי"ז עד שאין חוזר ומגרש בו. וא"כ הכא שלא נחתם דס"ל להרבה פוסקים דרב נחמן מודה בזה לרב ששת הרי ע"י אי אפשי בו אינו חוזר ומגרש בו והני לישני שבנד"ז לא קילי מאי אפשי בו וכמש"ל מזה סעיף ה' בהג"ה:

קיצור שמא י"ל דגם לשון איך גיב ניט. ביטל גם מה שכבר נכתב. ועוד שי"ל דבצירוף ניטא קאיין גט איך גיב ניט קאיין גט ה"ל כאומר אי אפשי בו. דלרב ששת בטל גוף הגט עי"ז עד שאין חוזר ומגרש בו. והרי כשלא נחתם ס"ל להרבה פוסקים דמודה ר"נ לרב ששת. וא"כ אינו חוזר ומגרש בו אף אם צוה שנית לעדים לחתום: