ה

רק אם נאמר הסברא דאין כאן נדר לא הוי התרה ונדחה הירושלמי מהלכה. ואז נאמר דכמ"כ ניטא קיין גט ג"כ אינו ביטול למה שכבר נכתב רק באומרו איך גיב ניט קיין גט ביטל רק שליחות דלהבא. א"כ לכאורה אם חזר וצוה לחתום וליתן הגט כשר גם לרש"י ור"ת והרר"ע. דעד כאן לא קאמרי דאינו חוזר ומגרש בו אלא כשאמר גט זה בטל הוא וכה"ג שנמצא פשט לשונו דביטל הגט גופא מה שכבר נכתב ע"כ אין חוזר ומגרש בו כיון דנתבטל גם מה שכבר נכתב. וכלשון התוס' (דל"ב ע"ב) בד"ה התם שמא פייס וביטל את הגט. משא"כ בנ"ד את"ל דניטא קיין גט לא מהני דה"ל כמו אינו גט. א"כ רק אומרו איך גיב ניט כו' הרי לשון זה משמע רק ביטול שליחות דלהבא ואין כאן ביטול למה שכבר נכתב. ולהכי חוזר ומגרש בו ע"י שיצוה לעדים לחתום בו ולשליח ליתן. אך לדעת הרמב"ן שבהר"ן (דפ"ח) אפשר יש לפקפק עדיין משום דמה שאמר ניטא קאיין גט איך גיב ניט קאיין גט כו'. י"ל דהוי ביטול השליחות הולכה וגם ביטול שליחות העידי חתימה ג"כ דכיון שאמר איך גיב ניט כו' ניטא כו' י"ל דבטלה שליחותן דאע"ג דאמרנו שאין במשמע הלשון לבטל הגט שנכתב היינו משום דבלשון איך גיב ניט אין נכלל רק מה שלא נעשה עדיין ולא מה שכבר נעשה דהיינו מה שכבר נכתב. אבל מה שלא נעשה עדיין נתבטל ע"י אמירה זו וא"כ נתבטל שליחות ע"ח. וכיון שכן אף אם אח"כ צוה להם לחתום י"ל דלא מהני כעין מ"ש הר"ן בשמו כשאמר לסופר השלים חצי הגט דהוי שליח שלא ניתן לגירושין כו'. אכן באמת י"ל דלא אמר הרמב"ן רק על ענין השלמת גוף הגט. אבל עידי חתימה ענין בפ"ע הוא ושפיר יכול למנותם אפילו אחר שנשלם כל כתב הגט. ואין זה ענין כלל לשליח שלא ניתן לגירושין דהא בב"י סי' קל"א בד"ה והעדים החותמים צריך שיהיו שם בשעה שהסופר כותבו הביא בשם סה"ת דבדיעבד אם לא היו הע"ח בשעה שנכתב הגט כשר. ושכ"כ בסדר הגט דסמ"ג ובמרדכי. א"כ ממילא י"ל שאפילו מינה אותם אח"כ כשר. וע"ש בב"ש סק"ט ואע"ג שהבית מאיר חלק ע"ז דצ"ל יודעים שנכתב הגט לשמה במצות הבעל. ובתשו' אחרת הארכתי בזה ליתן טעם לסה"ת וסייעתו. אך כאן א"צ לזה דהא כאן ראו כל זה רק שמינה אותם אחר גמר כתיבת הגט י"ל דאין בזה חשש כלל אפי' להרמב"ן וסברא גדולה הוא לחלק בין מקצת הגט לע"ח. וראי' לזה דבחי' הרמב"ן (די"ח ע"ב) סד"ה חיישינן שמא פייס ומסתבר דאי אמר כל גט שאכתוב מכאן ועד יום פלוני בטל הוא בטלין ואינו כשר עד שיבטל דבריו הלכך חיישינן שמא פייס וביטל הגט שיהיה חתימת העדים שיחתמו בה בטילה שכן דרך המתפייסין לומר גט שכתבתי בטל הוא ולא יהא ראוי לחתום ולגרש בו לעולם עכ"ל. ועיין מזה עוד בחידושיו בב"ב פרק חזקת (דף מ"ם) ד"ה הא דאקשינן וז"ל ומ"מ יש להחמיר באומר גט שאכתוב בטל הוא שבא לבטל שליחות סופר ועדים שיהא כאילו כתובה שלא במצותו דלא הוי לשמה ופסול וכשחוזר ואומר כתובו מדעתכם משמע עד שיאמר חוזרני בי בבטול הראשון עכ"ל ומשמע לכאורה מדבריו שם פ"ב דגיטין הנ"ל דאם היה חוזר ומבטל דבריו אלו והיה מצוה לחתום היה מהני דהכי כתב ומסתבר כו' ואינו כשר עד שיבטל דבריו כו' וכנ"ל ומ"ש אח"כ ולא יהא ראוי לחתום ולגרש בו לעולם דמשמע אף שיצוה לחתום לא מהני. זהו כשלא ביטל דבריו הראשונים לומר חוזרני בי דאז חתומו מדעתכם משמע. והנה כיון שכן יהיה זה סתירה למ"ש הר"ן (דפ"ח) משמו דאמקצת הגט לא מהני אפי' יצוה אח"כ אלא ע"כ צריך לחלק בין מקצת הגט לחתימת העדים ומטעם הנ"ל. אבל אין לומר דלשון איך גיב ניט לא ביטל ממש אפילו להשליחות הולכה וכ"ש להע"ח רק דהוי גילוי דעת גדול. אבל מ"מ אפשר אינו ביטול ממש. וכמ"ש הרמב"ם ספ"ו מה"ג הכ"ה אמר הבעל דברים שמשמען שאין בדעתו לגרשה לא ביטל הגט עד שיאמר לו בפירוש לא תתן לה או יבטל בפירוש. ועם היות שבנ"ד אמר בפירוש שאין בדעתו לגרשה ולא משמען לבד מ"מ לא אמר בפירוש לא תתן גם לא ביטל בפירוש. א"כ י"ל שאין זה ביטול רק בכלל גילוי דעת. אך זה אינו דאמרינן בגמרא דאי אפשי בו הוא לשון ביטול הגט א"כ אומרו איך גיב ניט קיין גט היינו כמו אי אפשי בו. ובחה"ר ר"פ השולח כ' (בד"ה הגיעו) וז"ל דאטו מי שלא ביטל שליחותו לגמרי אלא שאמר לו איני חפץ ליתן עדיין מי יהיב עד שיחזור ויאמר לו עכשיו אני רוצה עכ"ל. (וצ"ע מזה על תשובת מהר"מ אלשיך סי' ל"ו ודיבר ללוי שיאמר לשלוחו ויחלה פניו שלא יתן הגט עד אחר שבועות לא חשיב ביטול השליחות רק גילויא דעתא בגיטא. שזה נגד מ"ש הרשב"א איני חפץ ליתן עדיין כו' חשוב ביטול. מיהו שם היה עוד טענות אחרות יעו"ש). ויש לדמותו למ"ש בגמרא פרק כל הגט (דף כ"ט ע"ב) אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתו מכח דבעל קאתו איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו עכ"ל ומה לי מת בעל מה לי אומר בפה מלא שלא יתן עוד הגט ונידון זה שאמר איני נותן עוד גט לא גרע מאומרו איני חפץ דהיינו הך. אך לכאורה י"ל דלא ביטל רק הנתינה והיינו השליח הולכה אבל לא ביטל שליחות הע"ח שהרי לא אמר רק איך גיב ניט כו'. אך נ' דאומרו איך גיב ניט כולל הכל דהא תנן ס"פ התקבל (דס"ו) דהאומר תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אלמא דבלשון תנו נכלל הכל גם הכתיבה והחתימה וכמ"ש הפר"ח סי' ק"כ ס"ק י"ח וא"כ ממילא כשאמר איך גיב ניט הכל בכלל דהיינו שאינו חפץ עוד כלל לגמרי בענין הגט. וממילא היינו שאין חפץ בשליחו' ע"ח שהרי שליחותו הוא ג"כ מענין נתינת הגט כנ"ל דתנו כולל כו"ח ג"כ. והא דלא חיישינן שביטל ג"כ מה שכבר נכתב כיון דתנו כולל הכתיבה ג"כ היינו משום דאין במשמע הלשון רק ביטול לדבר שלא נעשה עדיין והיינו ש"ה וע"ח ולא למה שכבר נעשה. ועוד יש לחלק דבאומרו תנו ודאי נכלל הכתיבה והחתימה שהרי אי אפשר ליתן גט אא"כ שיכתבו ויחתמו תחלה. אבל להפך כשמבטל הנתינה אינה ראיה שביטל הכתיבה ג"כ. וא"כ כשאמר איך גיב ניט אין ראיה שביטל מה שכבר נכתב אבל שליחות ע"ח י"ל ודאי נתבטל. (הג"ה. ולכאורה אם נדון אומרו איך גיב ניט קאיין גט. כמו אי אפשי בו. הרי בהרמב"ם פ"ו מה"ג דין כ"א כ"ב משמע כשהגט ביד הבעל עדיין אף שכבר נחתם מתבטל גופו של גט עי"ז ואינו חוזר ומגרש בו. אלא כשהוא ביד השליח תלינן שלא ביטל רק השליחות. וא"כ עכ"פ הכא עידי חתימה שהוא עדיין שליחות ודאי נתבטל. אך לשא"פ הא דאומרו אי אפשי בו לא נתבטל גופו של גט הטעם משום דגופו של גט אי אפשר להתבטל. הא היה אפשר שיתבטל גופו של גט י"ל היה בטל ע"י אומרו אי אפשי בו כמו ע"י אומרו גט זה בטל הוא. ורב ששת יוכיח דס"ל שאין חוזר ומגרש בו באומרו אי אפשי בו כמו באומר גט זה בטל הוא כמבואר בגמרא. מה גם לפמ"ש רש"י גבי בטל הוא דאע"ג דמשמע ג"כ לשון עבר כיון דמשמע ג"כ לשון להבא אמרינן דלישנא דמהני ביה קאמר ובטל הגט. וה"נ אומרו אי אפשי בו כיון דאפשר לפרשו שמבטל גוף הגט היינו מפרשים כן לולי דבגופו של גט לא מהני הביטול שלו כלל א"כ הכא שלא נגמר עדיין הגט דאם היה מבטלו בהדיא היה בטל עד שאין חוזר ומגרש בו. א"כ כשאומר אי אפשי בו יש לומר שביטל גופו של גט הנכתב ואינו חוזר ומגרש בו. כ"ש כשנצרף משך הלשון ניטא קאיין גט איך גיב ניט. דמוכח ומבואר שאינו חפץ בהגט כלל וה"ל אי אפשי בו וצ"ע. וע' לקמן אות ז' מזה. עכ"ה אחר זמן). קיצור אך אם נאמר דאומרו ניטא קאיין גט אינו חשוב ביטול הגט א"כ רק מענין אומרו איך גיב ניט קאיין גט דמשמע ביטול עכ"פ למה שלא נעשה היינו עידי חתימה ושליח הולכה כו'. עכ"ז כיון גוף הגט שנכתב לא ביטל א"כ חוזר ומגרש בו כשיצוה לעדים לחתום. גם להרמב"ן אין לפקפק כי ע"ח אינו חצי שליח. אבל זאת אין לומר דאיך גיב ניט לא הוי ביטול גם להבא לע"ח (ובהג"ה. כיון דהוי כאומרו אי אפשי בו. א"כ י"ל נתבטל גם מה שכבר נכתב. ועל"ק אות ז'):