ד

אך באמת יש לחוש עוד לומר אדרבה שמא בנ"ד אפי' להתוס' וסיעתם יש לחוש דכיון דביטל השליחות עכ"פ קודם שנגמר הגט דהיינו בין כתיבה לחתימה שמא בכה"ג אין חוזר ומגרש בו לכ"ע כמ"ש התוס' ר"פ השולח (דף ל"ב ע"ב) סד"ה התם וז"ל משמע דאם ביטלו בפירוש מודה ר"נ דבטל כו' ומדקאמר בפרק ב' (דף י"ח ע"ב) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דלא הכשיר ר' שמעון מכאן עד עשרה ימים דחיישינן שמא פייס פירוש שמא ביטל את הגט כדפי' ר"ת אין ראיה כדפרישית בפ"ב. ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה עכ"ל. ור"ל דשם בפ"ב (דף י"ח ע"ב) בד"ה שמא פייס. פירשו דחיישינן שמא פייס וביטל שליחותם ושלא מדעתו חתמו אבל אם אחר עשרה ימים צוה להם לחתום כשר דאפילו ביטל הגט הא קיי"ל כרב נחמן (דף ל"ב ב') דחוזר ומגרש בו עכ"ל. ולפי תירוץ זה אף גט שנכתב ולא נחתם חשוב מעשה ואינו מתבטל לרב נחמן. וע"ז אמרו ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה. ור"ל דא"צ לומר שלא מדעתו חתמו אלא אף שצוה להם אח"כ לחתום לא מהני דבגט שלא נחתם מודה רב נחמן לרב ששת דלא חשוב מעשה ומתבטל גופו של גט. והנה לפי דעה זו דגט שנכתב ונחתם לא מתבטל רק כשנכתב ולא נחתם מתבטל גופו. א"כ לפ"ז א"צ לידחק דאומרו יהא כחרס או בטל הוא (דמשמע אגוף הגט) שנפרשו רק על השליחות. דרק להרמב"ם ודעימי' הוצרכו לומר כן. משא"כ לשטה זו מפרשים שפיר כפשטיות ושטחיות דבריו שנתכוין לבטל גופו של גט וגם השליחות. אלא דכיון דגופו של גט אי אפשר שיתבטל נשאר הביטול על השליחות. כן משמע בהדיא בהר"ן שם גבי כ"ד הרמב"ם ז"ל ולא מחוור כו' והא יהא כחרס כו' ע"ש. דזהו עיקר קושייתו על הרמב"ם למה נוציא דבריו מפשוטן. ודבריו אלו מבוארין באריכות בחידושי הרמב"ן ר"פ השולח גט ושם מפורש כן כמו שכתבתי. וא"כ לדבריהם כשנכתב הגט ולא נחתם עדיין דאזי גוף הגט מתבטל לפי שטתם ג"כ א"כ כשאומר לשון ביטול המורה על גוף הגט מפרשין דביטל גופו של גט ואין חוזר ומגרש בו ולא נכנס בדחוקים דלא ביטל רק השליחות. וא"כ הכא שאמר האדייע האדייע נישטא קאיין גט. דמשמע דביטול זה קאי על גופו של גט. וכיון שלא נחתם עדיין בעת ביטולו י"ל דאינו חוזר ומגרש בו אף אם צוה אחר כך לעדים לחתום. דהא כבר נתבטל מעשה הכתב גופו של גט. ומודה ר"נ לרב ששת דאין חוזר ומגרש בו. והנה המל"מ פ"ו מה"ג דין כ"א כ' ודע שכתבו התוס' בפרק המגרש (דפ"ח ע"א) ד"ה דלמא דכשביטלו קודם שנכתב כולו מודה רב נחמן דאין חוזר ומגרש בו עכ"ל וע' בחה"ר שם ובר"ן ותמצא שיש בזה ארבעה שטות. היינו א' שיטת ה"ר עזרא שבתוס' הנ"ל דמודה ר"נ דבכה"ג נתבטל מקצת הגט הנכתב לגמרי וכ"נ דעת רש"י שם לפירושו הראשון שחשבוהו התוס' עיקר יעו"ש. וכן דעת ר"ת שבתוס' (דל"ב) סד"ה התם הנ"ל. והטעם מבואר שם בשם ר"ת משום דכיון דלא נחתם לא חשוב מעשה גמור ואתי דיבור ומבטל ליה. ב' שיטת הרמב"ן שבר"ן (דפ"ח) דהטעם משום דלא מצי משוי שלי אמקצת הגט שעדיין לא נכתב כמו שליח שלא ניתן לגירושין. והר"ן שם הקשה עליו שאין דומה כלל לשליח שלא ניתן לגירושין. וכן הרשב"א בחידושיו הקשה עליו. עכ"פ הרמב"ן עצמו עם היות ר"פ השולח הסכים דמעיקר הדין הגט עצמו אינו מתבטל רק שנכון להחמיר עכ"ז בפרק שני (דף י"ח ע"ב) גבי שמא פייס הביא סברת ר"ת דגט שלא נחתם עדיין אינו חשוב מעשה. ואפילו לר"נ אינו חוזר ומגרש בו. ושם משמע שאינו דוחה סברא זו. ג' שטת ר"י שהביאו התוספות (דפ"ח) והר"ן הקשה ע"ז שאינו במשמע בלשון הגמרא. נמצא מכל ג' שיטות אלו נשאר עיקר פרש"י והר"ר עזרא דכשלא נגמר הגט מודה ר"נ דאינו חוזר ומגרש בו. רק הר"ן כתב שטה ד' וז"ל ולי נראה דהכי פרכינן וליחוש שמא נמלך בעל וביטל שליחות הסופר ואחר כשנתרצה לגרש לא חשש הסופר שעשאו שליח אלא השלים את הגט על דעת הראשונה עכ"ל. ובאגודה פב"ת דגיטין סי' קנ"ט הביא רק סברת הר"ר עזרא לבד וז"ל ודלמא אימלוכי אימליך פי' בקונטרס שביטלו ושוב אינו יכול לגרש בו וקשה הא דלעיל אמרי לרב נחמן דכשר לגרש בו. ותירץ הרבי עזרא הנביא דלעיל שנגמר הגט אינו יכול לבטל אבל כשלא נכתב כולו מודה רב נחמן דיכול לבטל עכ"ל. ולפ"ז בנ"ד שלא נגמר הגט דהיינו שלא נחתם עדיין. אם נאמר דאומרו האדייע האדייע ניטא קאיין גט הוי ביטול ודאי הגט בטל לסברת רש"י והרר"ע ור"ת. ולכאורה היה אפ"ל דאפשר הרר"ע לא אמר רק כשלא נכתב כולו אז מודה רב נחמן דיכול לבטל. משא"כ כשנכתב כולו כנ"ד רק לא נחתם י"ל דחשוב מעשה ואינו מתבטל. אך ר"ת ודאי לא ס"ל כן אלא דכל שלא נגמר בשלימות היינו אף שנכתב כולו רק שלא נחתם אינו חשוב מעשה ומתבטל דהא (בדף י"ח) שמא פייס מיירי שנכתב כולו רק שלא נחתם וע"ז כ' (דף ל"ב) הנ"ל דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה. וכ"כ בחידושי הרמב"ן והרשב"א (די"ח) באריכות. וז"ל הרשב"א שם עוד יש לי לפרש כו' כל שביטלו קודם חתימתו כדיבור גרידא דמי. דהא מיתלא תלי עד דחתמי ליה סהדי. וחתימת סהדי דבור הוא. ועד שלא חתמוהו מודה ר"נ דיכול לבטלו וכי בטלו מבוטל לגמרי ובהא לכ"ע אינו חוזר ומגרש בו ודרב נחמן בחתום עכ"ל. רק לשטת הר"ן פב"ת חוזר ומגרש בו כשצוה לעדים לחתום. וכן לשטת הרמב"ן יש להקל משום דע"ח ענין בפ"ע הוא ולא שייך ע"ז שליח שלא ניתן לגירושין וכדלקמן:

קיצור נתבאר לחוש למ"ש המל"מ בשם התוספות כשהגט לא נגמר עדיין מתבטל גוף הגט לכ"ע ואינו חוזר ומגרש בו ולדידהו כל שביטל לא תלינן שביטל רק השליחות כ"א גוף הגט. לפ"ז אם ניטא קאיין גט הוי ביטול ודאי ביטל גוף הגט. ואינו חוזר ומגרש בו. רק לשטת הר"ן שם ולשטת הרמב"ן יש להקל אם צוה שנית לחתום וליתן. אבל הם יחידאי נגד רש"י ותוס' והר"ר עזרא וכ"נ דעת הרשב"א (דף י"ח):