א

סימן רסח

שאלה אחר גמר כתיבת הגט קודם החתימה הכעיסו המסדר את המגרש וכאשר חרה אפו מאד צווח האדייע האדייע נישטא קאיין גט איך גיב ניט קאיין גט אפילו פאר פינף הונדערט רובל בזה הלשון דיבר. ואח"כ נתרצה ונתפייס וגמר הגט כדת שחתמו העדים וביטל מודעות הכל כדת. גם אמר אחר שנתרצה בזה הלשון וואש האט איר גימיינט איך וואלט איר ניט געבין קאיין גט איך וואלט איר שיקען אומזישט (ר"ל בלא מעות) עכ"ל ואח"כ נתן הגט להשליח כדת. והוא מקום עיגון קצת שהמגרש כבר החליף דתו עכ"ל השאלה:

הנה מה שאמר המגרש נישטא קאיין גט שכ' רומע"ל שהוא דין מפורש בש"ע א"ע סי' קמ"א סעי' ג'. וז"ל אם אמר גט זה אינו גט לא אמר כלום עכ"ל. והוא ג"כ תלמוד ערוך ר"פ השולח (דף ל"ב ע"א). לכאורה דבריו נכונים. אבל מחמת שאנו רואים בגמרא דבשינוי מועט משתנה מלא ביטול לביטול כמו חרס הוא לא אמר כלום. וכשהוסיף תיבה א' ואמר הרי הוא חרס הגט בטל כמ"ש בגמרא וכן בטל הוא הגט בטל. ובטל לחוד נסתפקו בגמרא. לכן אני מסתפק בנ"ד ג"כ. לפי שאומרו נישטא היינו בלה"ק אין כאן (נישט דא) ונמצא שאמר אין כאן גט, או אם נאמר דאומרו נישטא הוא רק הלעז דמלת אין כמו שנדפס בלע"ז דעו"א (משלי ל' כ"ז) מלך אין לארבה דהלעז הוא אונ שום היישריק איז ניט דא קיין מלך כו'. ואם כן ניט דא קיין גט יהיה ענינו בלה"ק גט אין כמו מלך אין וכן אין מלך בישראל ג"כ י"ל הלעז ניט דא קיין מלך ובת"י לית מלכא. וא"כ פי' ניט דא קיין גט י"ל ע"ד לית גיטא היינו אין גט או ע"ד גט אין. או ע"ד אין כאן גט. ועכ"ז אינו דומה לאינו גט דהתם פי' אינו קאי על הגט שאינו גט אבל לית גיטא אין הענין שהגט אינו גט כ"א שהוא לא יתן עוד הגט וכאילו אינו ולכן יש להסתפק אם זה דומה ללשון אינו גט שבגמרא דלא אמר כלום. כי בחה"ר שם כ' טעם וז"ל אינו גט לא אמר כלום דאינו אלא כאומר שאין זה גט ואנו רואים אותו שהוא גט ואינו אלא כמשנה את הידוע עכ"ל. ור"ל כמו האומר על העמוד של זהב שהוא של אבן או על האיש שהוא אשה. אבל לשון אין כאן גט שפיר מצינו דלשון זה שייך אביטול שכיון שביטלו מעתה אין כאן גט. דהכי איתא בטור א"ח סי' תרי"ט גבי התרת נדרים ושבועות שההתרה דשבועות ונדרים הוא דוגמא ממש לביטול הגט וז"ל כל נדרי וחרמי כו' אין כאן נדר כו' אין כאן שבועה כו' בטל הנדר מעיקרו עכ"ל. וכה"ג הוא בסידור בהתרת נדרים. הרי מבואר להדיא דלשון אין כאן שייך על שהי' נדר ושבועה רק שעכשיו אין כאן מחמת ההתרה שבטל הנדר עי"ז. א"כ כמ"כ י"ל באומרו אין כאן גט שאין הכוונה שמכחיש את הידוע לומר שאין זה גט כדכתב הרשב"א בפי' אינו גט. אלא דר"ל שעכשיו אין כאן גט מפני שנתבטל ע"י שמבטלו. ואף שלא אמר בפירוש שמבטלו. ול"ד ממש להתרת נדרים דהתם אמר תחלה חזרנו בו כולם יהיו מותרים אבל ודאי אילו אמרו אין כאן שבועה לחוד לא נתבטלה השבועה עי"ז מ"מ אין לדמות זה לזה. דהא חזינן דהרשב"א הוצרך ליתן טעם על אינו גט דלא אמר כלום מפני שאין זה אלא כאומר שאין זה גט כנ"ל. משמע הא הי' הפירוש שאינו גט מפני הביטול אע"פ שלא אמר בפירוש שמבטלו היו חוששין לו. וא"כ בנ"ד דהפי' י"ל שאין כאן גט מפני שמבטלו יש לחוש אף שלא הוציא בפיו הלשון שמבטלו. כך י"ל לכאורה לדברי חה"ר הנ"ל. אמנם לולי דברי החה"ר הנה לפרש"י שלא פי' כלום בטעם אינו גט דלא אמר כלום. י"ל דהטעם בענין אחר דלשון אינו גט משמע משום ענין שכבר יש בו בהגט ריעותא המבטלו. ולא שעכשיו בדבור זה הוא מבטלו ולשון עבר אינו כלום. משא"כ באומרו פסול הוא. דהרי מצינו לשון זה בלהבא דהיינו בטל הוא. דהפי' דיתבטל ע"י אמירה זו. א"כ בזה היה צריך רש"י לפרש למה פסול הוא לא אמר כלום. מאי שנא מבטל הוא. ולכך אמר דפסול לא משמע דאיהו מבטל ליה כנ"ל. אבל אאינו גט א"צ לשום טעם כיון דמשמע משום ריעותא דלשעבר. וכ"כ בב"י סי' קמ"א ד"ה ובאיזה לשון מבטלו וז"ל וכלל הדברים הם שלבטל הגט צריך שיאמר לשון שמשמעו להבא וגם שמשמעו שהוא מבטלו ולא לשתמע שהוא מעצמו פסול עכ"ל. ואהכי גבי פסול הוא דהוא לשון להבא הוצרך רש"י לפרש דהא דלא אמר כלום הוא משום דאין משמע שהוא מבטלו רק שהוא מעצמו פסול משא"כ אאינו גט י"ל עוד טעם דאין משמעו להבא כנ"ל (מלבד דמשמע ג"כ שהוא מעצמו אינו גט ופסול כו' כנ"ל) וכן בחידושי הריטב"א ר"פ השולח ד"ה ת"ר בטל הוא. משמע הטעם דאינו גט לא אמר כלום משום דה"ל דומיא דפסול הוא שכ' וכן כשאמר אינו גט כו' ואפילו נאמר דקאי אשליחות לאו כלום הוא דאפילו אמר שליחות זה פסול הוא לא משמע שהוא מבטל השליחות עכשיו אלא שהשליחות הוא פסול מאליו ואם הוא אינו מבטל למה יהי' פסול ומש"ה כשאומר גט זה פסול הוא אינו גט לא אמר כלום עכ"ל הרי מבואר הטעם דאינו גט לא אמר כלום משום דמשמעו כמו פסול הוא. דהיינו שהשליחות או הגט יש בו פסול מאיליו ולא שהוא מבטלו. וכ"נ כוונת רש"י לכן לא פירש טעם על אינו גט משום דפירש הטעם על פסול הוא. וזה הטעם עצמו שייך ג"כ על אינו גט. ולפ"ז י"ל דגם בלשון אין כאן גט אין לחוש דאף דלשון זה אין מוכרח לפרשו אריעותא שבגוף הגט רק שאין כאן גט כיון שביטלו כנ"ל וכל היכא שיש לפרש ב' לשונות אנו מפרשים הלשון דמהני לבטל כמ"ש בגמ' (דף ל"ב ב') מ"מ כיון שלא אמר בפירוש שהוא מפני שמבטלו אין כאן לשון שמשמעו להבא ר"ל לשון שמשמעו שע"י אמירה זו יומשך הפיסול רק משמע לשעבר. וא"כ למאי ניחוש לה ואין לומר נחוש שמא ביטלו כבר י"ל דלהא ודאי אין לחוש בנ"ד עכ"פ כיון דלא שמעו הביטול הסופר והעדים ואיש אחר אין שם בפני מי יבטלו. וביטול שלא בפני עדים לאו כלום הוא. ואפשר אף לפרש"י יש לחלק דאינו גט לא אמר כלום. מטעם שלשון זה משמע שהגט עצמו יש בו פסול וריעותא כמו פסול הוא והרי זה שקר. אבל לשון ניטא קיין גט. וכמו לית גיטא. גט אין. אינו מורה שהגט יש בו פסול וריעותא אלא הפירוש שהוא המגרש מעכב נתינת הגט ואין לו עוד רצון לגרש וזה עיקר. ע"כ י"ל דניטא קאיין גט אינו דומה לאינו גט:

(נת' דנישטא קאיין גט היינו פי' גט אין או אין כאן גט. ואפשר לא דמי לאינו גט דלא אמר כלום כי יש לחלק ביניהם לפירש הרשב"א. אכן לפרש"י לכאורה אין לחלק. ויותר נראה שאף לרש"י יש לחלק):