ו

וא"כ בנד"ז נמי עם שתחבו לה מאחוריה שאינו מקום המשתמר מצ"ע מ"מ כיון דהרגישה עכ"פ שתחב לה דבר מה הרי יכולה לשמור ודמי לזרק לה גט בחצר שאינה משתמרת והיא עומדת בצידה דמהני כמבואר מלשון הרמב"ם רפ"ה ה"ב ואע"פ שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה כו' ומשמע דגם באינה משתמרת סגי עכ"פ בעומדת בצד חצירה דאל"כ הכי הול"ל והוא שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה. גם הר"ן ר"פ הזורק ד"ה חצר משום ידה כו' כ' כל' הזה (ול' הש"ע סי' קל"ט סי' א' והוא משתמר לדעתה לאו לאפוקי חצר שאינה משתמרת אלא לאפוקי חצר שאינה משתמרת לדעתה כגון עבדה ע' ט"ז וע' ב"י דר"ל חצר גדולה ביותר שאז גם שעומדת בצידו אינה יכולה לשמור בצידו האחר. והט"ז השיג עליו כי אם שדינו אמת מ"מ לא מטעם חצר שאינה משתמרת לדעתה אתינן עלה רק משום שאינה משתמרת לגמרי) וכ"כ להדיא הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ט בפ' הזורק על מתני' היתה עומדת בראש הגג דמקשי' עלה בגמ' (דע"ט) והא לא מינטר. והקשה הוא ז"ל כיון שהיא עומדת בראש הגג ל"ל דמינטר והא כל דהוא בתוך רשותה לא בעי' חצר המשתמרת כדאיתא לענין מציאה פ' שנים אוחזין לא קשיא דנהי דלא בעי' חצר המשתמרת הואיל והיא בתוך חצירה מפני שהיא משמרת מה שבתוכה ואילו אינה יכולה היא לא יועיל עמידתה בחצר ולא כלום וע"ז הקשו והא לא מינטר כלומר שאפי' היא עצמה לא תוכל לשומרו מאויר הגג כו' עכ"ל. הא קמן דהיכא דיכולה לשומרו אע"פ שהמקום מצד עצמו אינו משתמר חשוב מינטר וסגי בהכי וכן יש להוכיח מסוגית הגמ' איזו קרוב לה כל שהיא יכולה לשומרו כו' ואע"פ שזרקו ברה"ר שאינו מקום המשתמר ואע"פ שזהו רק מהתקנה מ"מ בחצרה כה"ג י"ל דמדינא מהני. וא"כ בנד"ז נמי שתחבו לה הגט בקאלנער מאחוריה אע"פ שאילו לא ידעה מתחיבה זו לגמרי לא היה משתמר כי היה יכול ליפול אבל עכשיו שהרגישה מן התחיבה אין לך עומדת בצד חצירה גדולה מזה וחשוב מינטר. והגם שלא הרגישה אם הוא גט או ש"ד מ"מ כבר נת"ל שלפ"ד הרמב"ן ורשב"א ור"ן סגי בהכי דחזקה על בן דעת שלא יוציא מת"י דברים הנותנים לו בגופו עד שידע מהו וזה מוכרח ממתני' דכנסי שט"ח ממה שהקשו ע"ז כנ"ל וכשתדע יכולה לשומרו. ושנאמר שבנ"ד לא הרגישה מן התחיבה כלל רחוק מן החוש גם הבעל הכהן אינו אומר כן:

קיצור. גם נד"ז דומה לזרק לה גט בחצר שאינה משתמרת והיא עומדת בצידה ועי"ז משתמר מהני. וא"כ בנד"ז שתחב לה בקאלנער והיא יודעת שתחב לה איזה חפץ אין לך עומדת בצד חצירה גדולה מזו. רק יש לחלק דהתם ידעה שזרק לה גט משא"כ הכא. מ"מ כיון דאמר לעדים ראו גט וגם הרגישה שתחב לה חפץ חשוב דעת שמירה כמ"ש סעיף ה' בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן. וא"כ ההיתר הראשון של כת"ר לבטל הגט ע"פ דעת רבינו שמחה ג"כ אינו כלום. וע"כ חשובה מגורשת ואסורה לבעלה הכהן: