ג

הטעם השני דגם אם נאמר דבקבלה גרוע לא מהני עסוקים בא"ע עדיין י"ל דאומר לעדים ראו מהני אמר לה כנסי שט"ח יוכיח דבהדיא אמר רבא פ' הניזקין (דנ"ה ע"א) דמהני אף שאמר לה כנסי שט"ח זה. ואע"פ שהר"ן פי' המשנה פרק הזורק אמר לה כנסי שט"ח זה דמיירי בעסוקין בא"ע. מ"מ ודאי יודה דבאמר לעדים ראו מהני אף שלא היו עסוקין בא"ע כלל כדמשמע פרק הניזקין שם שלא הצריך רק אמר לעדים ראו וכ"כ הרי"ף שם. וכמ"ש בגמרא דהאי דאמר לה כנסי שט"ח זהו משום כסופא וא"כ פשיטא שלא נתבטל נתינת הגט עי"ז שאמר לה כנסי שט"ח. וכ"כ הרא"ש. ובודאי שלא יחלוק הר"ן ע"ז רק גבי עסוקים באותו ענין ס"ל דמתבטל ע"י אמרו כנסי שט"ח זה. הרי דעדיף אומר לעדים ראו מדין עסוקים באותו ענין. ועוד דגם ריה"ו דפליג במשנה פ"ד דמעשר שני על דין עסוקים באותו ענין מסתמא לא יחלוק על דינו של רבא דיליף מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא דאמר לעדים ראו מהני. וא"כ כש"כ דמהני אמר לעדים ראו בקבלה גרוע כנד"ז. ומ"ש רמ"א סי' קל"ו ס"ה בהג"ה על דינו דרבא ובלבד שתדע האשה שנתגרשה בו או שהעדים מגידים לה אח"כ. והוא בתוס' פרק הזורק (דע"ח ע"א) הרי בנד"ז היה כן. ולא נעלם ממני אשר כת"ר מחלק וז"ל דהתם גבי דברי רבא באומר לעדים ראו טעמא רבה איכא דלא שייך לומר דבאומרו לה כנסי שט"ח זה ביטוליה בטליה דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו וזה הטעם לא שייך בעסוקים באותו ענין עכ"ל (הג"ה אחר זמן רב. כעת איני מבין מה זו היא תשובה על השאלה דנד"ז דמיירי ג"כ באומר לעדים ראו. וצ"ל דזהו רק תשובה על מ"ש אות ב' דלהנמוק"י פ' חרש והרשב"א בחידושיו שם מהני באומר לה כנסי שטר חוב זה אם עסוקים באותו ענין ע"ז משיב וצ"ע. עכ"ה לאחר זמן רב) איברא שזה יתכן לטעם א' שברשב"א בגיטין פ' הזורק דהא דכנסי שט"ח אינו גט משום ביטולי בטלי. אבל הרשב"א שם סתר אח"כ טעם דלא חיישינן לבטולי כלל ולאו טעמא התם משום דמעיקרא אמר לעדים ראו כו' דוקא אלא משום דכיון דאיכא סהדי לסהדי הוה מודע כו' ולפ"ז טעם פיסול דכנסי שט"ח משום שצריך שיתננו לה בתו"ג כהרמב"ם או כמ"ש בספרי הובא במלחמות ושלחה מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט כו' עכ"ד הרשב"א. ובמאור יש טעם א' שיוציא הגירושין מפיו. וז"ל המאור נהי דלא בעינן דעתה אבל בעינן שיוציא הבעל השילוחים מפיו לאחר כתיבת הגט בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה וכיון שפירש הדברים לאשה א"צ דעת האשה בגרושין (הג"ה אחר זמן רב. זהו לכאורה לא כהגהת רמ"א סי' קל"ו סעיף ה' שוב ראיתי כן בב"ש שם. עכ"ה) ולג' טעמים אלו אין מקום לחלק בין עסוקין בא"ע לאומר לעדים ראו בכנסי שט"ח זה יותר מבמצאתו מאחורי' וכיון שאעפ"כ הר"ן מחלק ביניהם גבי כנסי שט"ח א"כ ה"ה במצאתו מאחוריה ובקבלה גרוע למר. (וכ"נ בתוי"ט דגבי מצאתו מאחורי' מהני אמר לעדים ראו שכ' ישנה ואפי' אמר לעדים ראו דמהני ברישא הכא לא כו' ורישא כולל לכנסי שט"ח ומצאתו מאחורי' דבחדא מחתא מחתינהו במשנה ופסקו בהם הדין אינו גט ואח"כ הסיפא נתן בידה והיא ישנה כו') אמת שי"ל הר"ן ס"ל כטעם ראשון שברשב"א דכנסי שט"ח אינו גט משום בטלי' וכמ"ש במל"מ דאל"כ גם עסוקים בא"ע יהי' מהני בכנסי שט"ח. והמופת לזה שהרשב"א פי"ד דיבמות שסתר טעם זה העלה דבעבא"ע מהני כנ"ל מ"מ יהי' איך שיהי' נשאר טעם הר"ן יחיד נגד ג' טעמים אחרים וכש"כ שגם לפ"ד צ"ע בנ"ד מטעם דל"ד נתינה גרוע לקבלה גרוע כנ"ל:

קיצור. מ"ש כת"ר לחלק בין אמר לעדים ראו ובין עסוקים באותו ענין זהו רק לטעם אחד שהביא הרשב"א בחידושיו פרק הזורק אבל לשני טעמים שהביא אח"כ ולטעם בעל המאור אין לחלק ביניהם וכמ"ש הרשב"א ביבמות פרק חרש (גם בעל המאור חולק על הגהת רמ"א סי' קל"ו ס"ה) ועוד דנד"ז דהוי קבלה גרוע קיל מנתינה גרוע כנ"ל: