ב

וכש"כ לדעת הנמוק"י ביבמות פרק חרש דמכשיר בעסוקים באותו ענין אף באמר לה כנסי שטר חוב זה. וז"ל אההיא דאמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה מגורשת וע"ז כ' הנמוק"י וז"ל כתב הריטב"א ז"ל אמר לעדים לאו דוקא. אלא ה"ה היה מדבר עמה על עסקי גיטה ונתן לה לאלתר. אבל לא אמר לעדים וגם לא היה מדבר עמה על עסקי גיטה אפילו נתן לה גט סתם אינה מגורשת עכ"ל. הרי ס"ל דהיה מדבר עמה על גיטה מהני אע"פ שאמר לה כנסי שט"ח זה כמו דמהני אמר לעדים ראו הביאו הד"מ סי' קל"ח א' (מיהו בש"ע סי' קל"ו ס"ה לא נזכר רק אמר לעדים ראו כמבואר בגמרא) וכ"ד הרשב"א בחי' לחד תירוצא הובא במל"מ פ"א מה"ג ה"ט ואע"פ שהמל"מ שם דחה זה בהרשב"א מ"מ הנה בחי' רשב"א פי"ד דיבמות כ' להדיא כדעת הנ"י ולפ"ז כש"כ במצאתו מאחוריו שהגט כשר אם עסוקין בא"ע. וגם לפ"ד הר"ן יש שני תשובות בדבר הא' שי"ל דלא דמי נתינה לקבלה וקבלה גרוע אינה חסרון כלל הגם שלפ"ד כת"ר נהפוך הוא דבאשה ידה כתיב משא"כ באיש ונתן כתיב מ"מ. באמת שזה יתכן אילו היה ריעותא דנתינה גרועה גזה"כ אבל מאחר שבאמת מה דריעא הוא רק משום שעי"ז שנתן נתינה גרוע ריעא מלתא של מעלת העסק בא"ע ואינו מורה כ"כ שנתן לה בתורת גירושין שהרי שובר עמו מדלא יהיב נתינה גמורה כדרכה אבל כשנותן נתינה כדרכה אע"פ שנתן במקום שהיא קבלה גרוע אין ראיה כלל ע"ז שאין זה בידו כ"כ דדלמא לא אפשר ליתן במקום אחר מאחר שמגרשה בע"כ לא תקבל בידה וא"א לו רק לתחוב מאחוריה. ובר מן דין אינו דומה נתינה דאיש דבעי' מידו ממש לקבלה דאשה דברשותה סגי כמ"ש הטור רס"י קל"ח עיין ט"ז שם. ומה שנתן מאחורי' וכה"ג ריעא מידו ולא מרשותה:

קיצור. דלהנמוק"י פ' חרש מהני באומר לה כנסי שט"ח זה אם עסוקים באותו ענין דגרושין מהני כאילו אמר לעדים ראו וכ"ד הרשב"א בחידושיו שם ולפ"ז כ"ש בנתינה גרוע כההיא או שמצאתו מאחוריו מהני ג"כ אם עסוקים באותו ענין וגם לשטת הר"ן י"ל דאין לדמות כלל קבלה גרועה לנתינה גרוע. דדוקא בנתינה גרוע הוא שי"ל דלא מהני עסוקים באותו ענין אבל בקבלה גרוע י"ל דמהני. ושני חילוקים יש לחלק בין נתינה גרוע לקבלה גרוע: