א

סימן רסה

נידון שאלת הגט שהאשה עיכבה חפציו והעלים שם א' שנשתקע ע' כה"ג בפסקי מהרא"י סי' רי"א. ועכוב החפצים י"ל דאינו אונס כיון דהממון מועט ושאשתו מעכבת שבטוח שלא יאבד כיון דצריכה לו לגט. ומה גם בלי מודעא. וא"ת העלם השם יהי' כמו גלוי דעת דמקמי גיטא וה"ל כמודעא י"ל מודעא שאני שמבאר בדבור שנותן הגט שלא ברצונו אבל הכא מה שהעלים שם א' ה"ל דברים שבלב וגם ביטל המודעא. וע' תשו' הר"ן סי' מ"ג שבב"י סס"י קל"ד דקיי"ל דאתי דבור אחרון ומבטל דבור הראשון. וא"כ הא דמודעא מהני ואתי דבור ראשון ומבטל דבור אחרון זהו משום שלא ביטל המודעא ונשאר הדבור הראשון בלא דבור אחרון המבטלו וזהו שהשמיענו רב ששת ערכין (כ"א) דהמודעא מהני וזהו עכ"פ כשיש דבור ראשון אבל כאן ליכא שום דבור המבטל כ"א דברים שבלב אין זה הדברים שבלב מבטל הדבור שדיבר להפך. וגם גלוי דעת אין כאן דגלוי דעת היינו ג"כ בדבור כמו ברוך הטוב והמטיב ולא במחשבה לבד. ועוי"ל כמ"ש בגמרא אטו האי לבטולי גיטא קבעי לקיומא תנאיה קבעי ולכן אף לרבא אין זה גלוי דעת לבטל הגט. אע"פ שכוונתו לקיומי תנאיה כדי שלא יהי' הגט כלום עכ"ז לא בטיל גיטא. וה"נ כוונתו רק שיפסול הגט ע"י שלא כ' שמו הראשון ולא מכוין לבטולי גיטא מחמת האונס ממון א"כ אדרבה משמע עצם הגט נכתב בכשרות בלא אונס. עכ"פ לא דמי זה למודעא שהוא שאינו רוצה בנתינת הגט ונותנו באונס והכא רצונו בנתינת הגט כ"א שרוצה לפוסלו ע"י חסרון השם אבל אינו מודעא שנכתב באונס. גם י"ל שהעלם השם לא חשוב גלוי דעת כלל דומיא אמר רב ששת דלבטיל גיטא ודומיא דאשור הייא שתלוי הדבר בדבר רחוק כ"ש הכא י"ל דקסבר כיון שאין קוראים לו בשם זה א"צ לכותבו וכ"ה באמת מדינא. וגם כי אח"כ קודם הגט נתפשרו ונתנה לו עוד חמשים רו"כ לבד החפצים. וה"ל כמו זביני לדעת קצת פוסקים. גם כמו בשדה סתם לא כותבין מודעא לרבא משום דלא נחשב זה אונס כ"כ לא מהני מודעא ואע"ג דלא קיי"ל כן זהו כי זה ג"כ נחשב אונס. אבל לגבי לגרש אשתו אין אונס הבגדים חשוב כלל. וה"ל כערך שמאנסו בשוה דינר בשביל שימכור השדה דודאי לא חשוב אונס ולא מהני גם מודעא. ועוד דבאמת אנן סהדי דעיקר מה שמכריחו הגרושין הוא שאי אפשר לו לישב בלא אשה זה ב' שנים דזהו לו הכרח עצום יותר מעיכוב הבגדים: