א

סימן רסד

מכתבו הט' מיום ג' כ"ג שבט ומכתבו מן כ"ו שבט ומן ער"ח דנא כולם הגיעני ע"י גיסי המופ' הנגיד ר' יונה נ"י אשר כ' וז"ל בשבוע העברה כאשר נתוודע לי ששלחו שני דיינים דפה שאלה לכבודו מעסק גט הניתן פה. שלחתי מכתב הודעה כי האשה אשר עליה באה השאלה כבר נשאת ע"פ הוראות הגאון מוה' שלמה שי' קלוגר מבראד והיא מעוברת. כמו כן כתבתי אז מכתב להרב הנ"ל והודעתיו אשר שמוע שמעתי אשר נשלחה השאלה לכבודו ובקשתיו אשר יכתוב דברי תשובותיו בזה לכבודו. והנה יום אמש השגתי תשובה מאתו בזה"ל. כבוד רומע"ל יכתוב לשם איך שאני התרתי וכבר נשאת ויודיע לו לעיין בספר מאיר נתיבים. ובתורת גיטין. ובתשובת הגאון בית אפרים חא"ע. ואם יראה הרב הנ"ל דבר לאשורו ולאמתו בעצמו אין צורך לתשובתי ואם לא אם הרב ירצה בתשובתי יבקש ממני לכתוב שמבקש לראות תשובתי. וישלח לכאן יד הרב הנ"ל ואז אעתיק כל התשובות ואשלח ליד רומע"ל לשלוח ליד הרב הנ"ל. עכ"ל מכתבו. ובשבוע זו ויעבירו קול במחנה העברים שהשיגו מכתב תשובה מכבודו אשר הגט בטל והאשה תצא מזה ומזה עד אשר הגיעו הדברים באזני תינוקות של בית רבן והיא שיחה בפיהם וידע כבודו שלא מחמת שום קורבה אני מכניס עצמי בענין הלז. כי ה' יודע על גודל חילול השם אשר נתהוה מזה קנא קנאתי לה' כי האשה היא מעוברת ונשאת בהיתר הגאון הנ"ל עכ"ל כת"ר:

וע"ז אשיב. התשובה מכאן לא השבתי בח"י כלל כ"א חת"י הרב המפורסם המ"צ דקהילתנו. רק אמת שהסכמתי לזה ג"כ. והתשובה היה על נייר של השאלה ששם מבואר בפירוש שעדיין לא נשאת האשה ושהמגרש יתן לה ודאי גט שני רק שתתן לו הסך קט"ו רוכ"ס שחייבו הב"ד ליתן לו תקט"ו והיא נתנה רק ד' מאות. וגם לא ידעתי שנשאלה שאלה זו מלפני הגאון המפורסם מו' שלמה קלוגר. והנה התשובה לא היתה כלל על דיעבד שכבר נשאת כ"א רק ע"ד שלא נשאת והצרכנו לה גט שני ע"פ נוסח השאלה שנשלח לכאן שהיה אונס ממון עם מסירת מודעא עצומה היינו שביטל ביטול המודעא ואף אם יפסול עידי מודעא כו' מכל מה שהפה יכול לדבר כו'. ואף שאח"כ ביטל המודעות רק שהי' קודם שנסתלק האונס היינו שלא מסרו לו ממונו הסך ד' מאות רוכ"ס עד לאחר הגט. לבד אונס קט"ו כפסק הבוררים שלא השלישה כלל וסירבה מליתן ולא נתנה. לבד שגם הסמיכה על הבוררים היה באונס כי תפסה הכל כו' כמבואר באריכות בהשאלה. ומה שרומע"ל כתב דבאמת לא הי' אונס ממון כלל שהמעות הי' מושלש ביד שליש ושלח המסדר הגט להשליש שיביא תיכף המעות לידו כי הקוויטל של השליש היה אצל המסדר והשיב השליש שיביא המעות אחר ג' או ד' שעות ואמר המסדר להבעל נמתין עם סדר הגט עד שיביא השליש המעות וימסור לידו והבעל השיב שאין לו נפקותא מזה שיודע בודאי שיקבל המעות אחר סדר הגט וצוה הבעל לסדר הגט תיכף ואם הי' הבעל ממתין הי' מקבל המעות לידו והי' אח"כ עושה עם הגט כפי שירצה רק שלא רצה להמתין עכ"ל. א"כ לדברי מעלתו כמעט נסתלק האונס קודם סידור הגט כיון שאמר המסדר להמגרש שיתן המעות לידו קודם סידור הגט. אך במכתב הרבנים לא מבואר כן וז"ל וכתב השליש להמסדר בחזרה שבודאי ישלח לידו המעות רק שימתין לו ג' או ד' שעות וכשקיבל הרב המסדר בחזרה הקוויטל מהשליש אמר להבעל אם אתה רוצה תמתין עם הגט עד שישלח המעות לידי או אכתוב תיכף הקוויטל של השליש על שמך ואתן לך הקוויטל תיכף ולא סיים דבריו מה יעשה עם המעות כשימתין או יכתוב הקוויטל על שם הבעל והרב המסדר רצה להבחין בזה דעת הבעל מהדיבורים שישיב לו והלך הבעל מלפני המסדר להתייעץ בדבר וזה הי' דבר תמי' בעיני הבעל שלא שלח השליש המעות תיכף כי איש עשיר הוא וכמה פעמים אמר השליש שהמעות הוא בעין אצלו כי לא הפקידו אצלו המעות להוציאם כי כל שעה זמנו ושיער בלבו שיש בזה דבר חכמה בכדי שביני לביני יהא נתינת הגט ואמר אם אשיב להמסדר שאני רוצה המעות יתבטל הוועד כמקודם ויתמשך הדבר עוד מי יודע עד כמה לכן בא והשיב להמסדר בערמומית ודיבר עמו בתמימות אין לי שום נפקא מינה בזה אם יהיה הממון תח"י השליש או תחת ידכם כי אני יודע בודאי שאחר נתינת הגט יתנו לי מעותיי. סידרו הגט והרב המסדר קיבל דבריו שדיבר בתמימות וסבר שיצא מחשש מעושה והי' כשגגה ובאמת דעת הבעל הי' על אופן אחר. ואמר בלבו אם הייתי יודע כשאמתין יתן לי המעות מקודם נתינת הגט הייתי ממתין ואקבל המעות ולא אתן לה גט בשום אופן. רק שדברי השליש הם רק לפנים להבחין דעתי כי הי' יודע שאין ביד המסדר ליתן לו המעות מקודם וירא להרבות דברים בכדי שלא יתבטל עוד הפעם וכן הוי וסידר הגט ונתן ואחר שקיבל מעותיו מהשליש בא לפני הדיינים והראה להם מה שעשה וגם העדים הגידו בפיהם בתו"ע במותב תלתא שהכל אמת איך שמסר בפניהם מודעא ועוד שארי דברים הכל כפי שנכתב בנייר הדבוק עכ"ל. מבואר מדבריהם שהמסדר לא סיים דבריו מה יעשה עם המעות כשימתין א"כ לא פירש לו שיתן לידו. וגם המגרש אמר שיודע שאין ביד המסדר ליתן לו המעות. א"כ לדבריהם לא נסתלק האונס ממון של הד' מאות רו"כ כלל בשעת סידור הגט עד אחר שגירש. ולכן הי' פשוט אצלינו שצריכה גט שני שאפילו נדון התי"ו רוכ"ס שלו שהשלישה ביד השליש כדין זביני הרי עכ"פ הוא זביני באונס שאין מחזירין לו ממונו עד שיגרש. וגבי גט שהוא דומיא דזביני באונס פסק מהרח"ש בקונטרס המודעא דהגט פסול וז"ל מהרח"ש שם דל"ה ומתוך כל מה שכתבנו יראה דהמגרש באונס וקבל דמים ומסר מודעא וביטלה אע"ג דנראה דהויא כזביני איכא למיחש טובא ולמימר דהגט פסול חדא דכתב הריב"ש סי' קכ"ז דבנדון כזה שגירש באונס וקבל דמים אפי' לא מסר מודעא לא הויא כזביני לומר דכי היכי דהתם אגב זוזי גמר ומקנה הכא נמי אגב זוזי גמר ומגרש דהכא איכא טעמא אחרינא דליכא למימר בשום פנים שיהי' מן הדין לכוף האיש לקבל מעות ולגרש את אשתו וכיון שאינו מן הדין אם עשה כן ה"ז גט מעושה שלא כדין ע"כ. וא"כ נקטינן מדבריו דמגרש באונס אפי' קבל דמים ואפי' לא מסר מודעא הוי גט מעושה ואפי' למאן דלא בעי בזביני דמי שוויו. ואיברא דאני מפקפק בדבריו אלו דאע"ג דאין הדין נותן שיכופו אותו לכתחלה לגרש ולקבל מעות מ"מ אחר שקבל המעות וגירש איכא למימר דגמר ומגרש וגט מעושה שלא כדין דפסול משום דלא גמר ומגרש ובאנסוהו כדין אמרי' דגמר ומגרש משום דמצוה לשמוע דברי חכמים. וה"נ אמרי' הכא דאגב זוזי גמר ומגרש. ויש ראיה לזה מתשו' הרשב"א ז"ל המתחלת ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן ללאה אשתו בקנס כו'. הביאה הרב"י ז"ל בסי' קל"ד בטור א"ה וה"ה מהריב"ל ז"ל חלק א' מפסקיו דף קכ"ט וכבר כתבתיה לעיל. ויראה מדברי הרשב"א שם בבירור דדוקא הפקעת שאר וכסות לא חשיב כזביני. וכן נראה קצת מדברי התוספות בפ' חזקת. ולכן נראה דלמאן דסובר דמאי דאמרי' בזביני אגב אונסיה גמר ומקנה היינו אפי' לא נתן לו כל שיוויו ה"נ במגרש באונס וקבל דמים אמרינן דאגב זוזי גמר ומגרש. אמנם למאן דבעי שיתן לו כל שיוויו והם רוב הפוסקים הכא גבי אשה יש להחמיר דהא אין דמים לאשה. וכמ"ש הריב"ש בסי' הנז'. וא"כ כל המגרש באונס אפי' קבל דמים לא גמר ומגרש אפי' לא מסר מודעא ומינה אם מסר מודעא וביטלה ואף למי שסובר דבזביני לא בעי שיתן כל שיוויו הכא אם מסר מודעא וביטלה איכא למיחש לרבינו האי והעיטור דלדידהו לא מהני ביטול דכיון דאיכא אונס אמרי' דמחמת אונס ביטל ואם מסר מודעא בלשון כולל שמסר מודעא על כל הביטולים שבעולם לא מהני ביטול להרמב"ם והר"ן כי היכי דלא מהני לדידהו גבי מוכר באונס עכ"ל מהרח"ש. וא"כ בנד"ז שיש אונס ממון לא מיבעיא לפ"ד הריב"ש סי' קכ"ז הגט פסול. אלא אפי' לפי הבנת מהרח"ש מתשו' הרשב"א תולה בשני דיעות. ולבד זה כיון דמסר מודעא בביטול ביטל המודעא הרי המודעא קיימת לפ"ד הרמב"ם והר"ן וכ"ש לפ"ד רב האי והרמ"ה. א"כ אין כלל על מה לסמוך שלא להצריכה גט. ולא די בגט אלא אף בעסק חיוב ממון הקל כה"ג פסק בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ל"ה דהמודעא קיימת והחיוב ממון בטל. ואם פסק כן בממון הקל כש"כ בערוה החמורה וז"ל תשובה בהאי דינא איכא פלוגתא דרבוותא דרב האי ז"ל כתב דאם מסר מודעא וביטלה אח"כ דלא הוי ביטול. אפי' אם פירש בשטר זביני בדלא אניס וחתים ביה בביטול מודעא לא כלום היא דההוא אונסיה דאנסיה אעיקר זביני הוא גופיה אנסוהו לאודויי ליה מאי דבעי ליה וכ"כ הרי"ף (והוא בתשו' סי' מ"א כמ"ש בחי' הגהות בטור ח"מ סי' ר"ה) וכ"כ הרמ"ה דלא מהני ביטול מודעא דזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו שהודה (לו) שלא מסר מודעא קודם. דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אבל דעת הרא"ש ז"ל הוא דלא מיבעיא במודעא גרידתא אלא אפי' אם ביטל הביטול מ"מ לבסוף כשכפו אותו וביטל כל מה שאמר מקודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומקנה ומבטל. וכ"ה דעת רבינו יונה ז"ל כמ"ש הנ"י משמו פרק חזקת (וכ"ד התוספות שם דמ"ח ע"ב). אבל הרמב"ם ז"ל מטיל פשרה ואומר דאם במסירת מודעא לא ביטל הביטול יכול לבטל המודעא ואם מעיקרא ביטל הביטול לא מהני. שכתב וז"ל העידו עליו עידי המכר שביטל המודעא הרי המודעא בטלה ואם אמר לעידי המודעא היו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא כמו שביארנו עכ"ל. וכתב עליו ה"ה וז"ל ואם אמר לעידי המודעא היו יודעים וכו' סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל. וכ"כ הנ"י ומיהו אם מסר מודעא על כל הביטולים שיבטל בכה"ג אין כל הביטולים כלום לפי שכבר מסר מודעא על כולן וא"א לבטל מודעתו הלכך כל היכא דמסר מודעא על כל הביטולין וידעי' באונסיה לא הוי' זביני וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מכירה עכ"ל. וכ"כ בהגה"מ ז"ל לכן נראה כו'. הרי דלדעת רבינו האי והרי"ף והרמ"ה אפי' בדלא ביטל הביטול לא מהני ביטול המודעא היכא דלא ידעי דנסתלק האונס קודם המכר וכ"ש בנ"ד דביטל הביטול במסירת המודעא דאצ"ל רבינו האי והרי"ף והרמ"ה אלא נמי הרמב"ם והסכמת המפרשים שכ' ה"ה שהסכימו לדעת זו כי כשביטל הביטול אין יכול לבטלו עוד וכן הוא דעת נ"י והגה"מ וכ"ה דעת הרשב"א ז"ל כו' וכדאי הם כל הפוסקים האלה לגבי הר"ר יונה והרא"ש ז"ל עכ"ל. א"כ לדבריו בנ"ד ג"כ שביטל כל הביטולים ואף אם יפסול כל העדים שעל המודעא כו' כיון דלא ידעינן שנסתלק האונס ממון לא מהני לרב האי והרי"ף והרמ"ה ולהרמב"ם והרשב"א והר"ן והנ"י והגה"מ. ופסק כוותייהו נגד הרר"י והרא"ש והתוספות. וכן ראיתי באגודה פרק חזקת סי' ע"ח וז"ל הגאונים כתבו אם אנסוהו לבטל מודעא בזביני אין ביטולו ביטול ולהכי אפיש רבנן סבוראי לכתוב ארבע מודעות כו' עכ"ל. ומ"מ בסי' פ"ט הביא כדעת התוספות שהוא כדעת הרר"י והרא"ש יעו"ש. ומ"ש רומע"ל שיש דיעות דאונס ממון אינו אונס לגבי גט. אמת שכן משמע ברבינו ירוחם נכ"ד סוף ח"א בנדון כזה שהמאנס היא המתגרשת אבל אין כן דעת כל הפוסקים כמו שביאר המכתב מאליהו שער זיין סס"י י"ט וז"ל סוף דבר כבר הסכימו כל הראשונים דאונס ממון חשוב אונס להיות גט מעושה על ידו כמו שכבר קבצם בתשו' מהר"ר בצלאל אשכנזי סי' י"ו. ובמהרי"ק שרש ס"ג כתב גם בענין אונס ממון דבר פשוט הוא שהוא אונס כאשר כתבת עכ"ל. וכ"כ הריטב"א פרק האיש מקדש דמ"ט עכ"ל המכמ"א שם. וע"כ השבנו שצריכה גט שני. ומ"ש בב"י בח"מ סי' ר"ה סי"ד בשם רבינו האי ובגט אפי' באונסא דידיעא. ר"ל מהני ביטול מודעא. כבר עמד ע"ז מהרח"ש בקונטרס המודעא דף למ"ד ע"ב והאריך בזה והעלה ונ"ל דרבינו האי מיירי באותן שכופין אותם להוציא עם שלשונו הוא קצר. וזה דתרתי קאמר בין במודעא סתם דלא ידיעא לן אונס כלל אלא אונסא דנפשיה אם ביטלה בפירוש. בין דאונס שכופין אותם להוציא בדין דגם זה לאו אונסא הוא אלא בכלל אונסא דנפשיה הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מגרושין וכפוהו לבטל המודעא ה"ל גט מעושה כיון דכמו שכופין אותו לגרש כך כופין אותו לבטל המודעא וכשר. ומ"ש לבסוף אבל במתנה מהני לאונסא דלא ידיע ובגט אפילו באונסא דידיע פירוש דבזביני לא משכחת לה דמהני ביטול מודעא אלא ע"י סילוק. ובמתנה משכחת לה דמהני באונסא דלא ידיע ובגט משכחת לה אפילו באונס דידיע כגון גט מעושה כדין כו' זה נ"ל האמת והנכון בדבריו עכ"ל מהרח"ש. ודחה בשתי ידים דברי מהרשד"ם שלא הבין כן בדברי רב האי יעו"ש. והמעיין בספר מקח וממכר לרבינו האי שער ל"א יראה שדברי מהרח"ש נכונים. ומש"ש אע"פ שלא נסתלק האונס ר"ל שאפשר שלא נסתלק האונס. אך כיון דלא ידעינן באונסיה כלל רק על פי עצמו לבד והוא אח"כ ביטל המודעא לכן סגי בהכי. אבל לא מיירי כלל בדידעינן באונסיה דאז פשיטא דלא גרע מזביני. ודעת הגאון בעל קצה"ח סס"י ר"ה סעיף י"א סק"ח דבגט שאינו מן הכופין להוציא כל דמסר מודעא ואמר שהוא אנוס אע"ג דלא ידעינן באונסיה לא מהני ביטול מודעא כיון שבגט מאמינים לו שהוא אנוס ה"ל כידעינן באונסיה. יעו"ש. ובתשו' חמדת שלמה סי' פ"א הקשה עליו מהתוספות וכמ"כ קשה עליו מדברי רב האי כנ"ל. עכ"פ מכ"ז מוכרח מ"ש רב האי אע"פ שלא נסתלק האונס אין ר"ל דבאמת הוא כן אלא ר"ל דלא ידעינן אם נסתלק האונס. כנלע"ד מוכרח. וגם על מ"ש הב"י סי' קל"ד בד"ה כתב א"א. בשם הנ"י וכן הדין בגט. והב"י כ' ע"ז ודברי תימא הם. וכבר עמד ע"ז מהרח"ש ג"כ בקונטרס הנ"ל דל"ו סע"ב וז"ל ומה שהביא הרב ז"ל מההיא דהרב בעל הנ"י שכתב בשם רבינו יונה במ"ש וכן הדין בגט ומתנה כו' הא ודאי אנו מצטערין על דברים אלו שכתב הנמוק"י בשם ה"ר יונה וכבר כתבנו לעיל כמה יש מן התימה בדברים הללו וכמו שתמה ג"כ ה"ה בית יוסף ז"ל והדבר קרוב לומר שטעות נפל בספרים. וכבר כתבנו לעיל ליישב דבריו בדוחק עכ"ל. ועיין בבית מאיר סי' קל"ד ס"ג ובגט מקושר דמ"א סק"ה. וכאשר כתבתי כן פסק ג"כ הגאון בספרו חמדת שלמה סי' פ"א. אף שיש להרהר על קצת דבריו במה שנטה להקל ודימה זה לזביני וכמשי"ת. מ"מ למעשה סיים דאין לפסול זה הגט כלל ולחומרא צריכה גט אחר להתירה לעלמא עכ"ל. הרי הצריכה גט אחר אף ששם לא היה האונס ממון ברור יעו"ש. גם בלא"ה במה שדימה זה הח"ש לזביני וכן בנ"ד צ"ע דלדמות לזביני זהו כשהאשה נותנת לו ממון שלה ממש עבור שיגרשנה ע"ז י"ל דה"ל כמו תלוהו וזבין שהאשה קונה א"ע מהבעל בהגט המעושה ע"י ממון שנותנת לו. ובכה"ג מיירי הריב"ש סי' קכ"ז שכתב ואם כן בנדון זה שלוקח ממון בגט זה הדר ה"ל כזביני כו' והיינו כמש"ש בתחלת התשובה אם יתנו לו סך גדול כי אח הבחורה היה עשיר כו' ארבעה מאות דוקאטי כו' יעו"ש שכ"ז נתנו קרובי הבחורה משלהם. נמצא קבל מעות משלה ממש עבור הגט. משא"כ בנד"ז הרי לפי השאלה לא נתנה לו מעות משלה כלל. כ"א רק מעות שלו החזירה לו וג"ז לא בשלימות. ולא כמו חיוב הבוררים תקט"ו כ"א פיחתה קט"ו א"כ אף אם נאמר שזהו חשוב פשרה ופשרה הוי כזביני כמ"ש בב"י בח"מ סי' ר"ה סי"ב בשם הרמב"ם. (ובכנה"ג שם בהגהת הב"י ס"ק ע"ב העיר ע"ז ממש"ש בב"י במחודשין מחודש ח'. ומתשו' מהריב"ל ח"ג סי' כ"ח. ובקונטריס המודעא למהרח"ש דף כ"ה) היינו שהזביני הוא על תביעתו כמ"ש הב"י שם שהענין שהוא מוכר כל זכות שיש לו בתביעה זו בסך שמתפשרים ביניהם. וכן זה המגרש מכר כל תביעת ממון שלו וגם שחייבוה ב"ד על תקט"ו מכר זה עבור ד' מאות ושייך לומר על מותר קט"ו דאגב אונסי' וזוזי מכר הסך תקט"ו עבור ד' מאות. אבל עבור אשתו הקנויה לו לא קיבל שום ממון. ומהכ"ת שייך לומר בה אגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה. הנאמר שאשתו נקנית לה לעצמה דרך אגב עבור מכירת התביעת ממון הא לא מסתברא שהרי רוב הפוסקים ס"ל להיפך שאפילו נתנה הרבה מעות משלה ממש לא חשוב זה כתלוה וזבין. ואיך נתפוס אנו שיהיה חשוב כתלוה וזבין אף שלא נתנה מעות כלל עבור זה כ"א דרך אגב וטפל תהיה נקנית כו'. וזה קשה לי על תשו' חמדת שלמה הנ"ל שכתב שם מחמת המעות שהבטיחוהו דהוי כעין תלוהו וזבין כו'. דהא לפי הנראה מהשאלה הבטיחוהו המעות ממעות השלישית של הזוג וא"כ הי' זה מעות שלו. וא"כ הזביני היא על המעות גופא. לא שנאמר שאגב זה הזביני תהי' האשה ג"כ נקנית כקנקנים ליין. והרי במקור הדין בגמרא דתלוהו וזבין זביניה זביני זהו כשנותן מעות מפורש עבור השדה ולא ע"ד שמסלק לו חובו לבד זה גם בשדה לא חשוב זביני. ואין זה רק תלוהו ויהיב. ומכש"כ באשה וצל"ע:

ומ"ש רומע"ל בשם הגאון המפורסם מו"ה שלמה מבראד לעיין בתשו' מאיר נתיבים אין הספר ת"י. ובתשו' ב"א לא מצאתי עדיין מזה זולתי בסי' קכ"ט בחשש גט מעושה אין משם ליקח קולא לנד"ז. ומ"ש התורת גיטין סס"י קל"ד בד"ה דלא מקרי אונס. לכן נראה דמיירי שהאשה גזלה כו' ואינו מזכיר כלל הגרושין כו'. דהא בח"מ סי' ר"ה מביא הב"י דכשאינו מזכיר המתנה בשעת אונס רק נתן מעצמו לפדות נפשו דהוי מתנה עכ"ל. וא"כ אפשר בנד"ז ג"כ היה כן. אך במחכ"ת דבריו צע"ג דהתם בפרק הניזקין (דף נ"ה ע"ב) עיקר הטעם כדפרש"י דה"ל כמו תלוה וזבין. וכמ"ש במרדכי שם בשם ר"ת דהא מילתא דמי לזביני ובשם תשו' מהר"מ שם דשאני התם שהעובד כוכבים ומזלות היו צריכים כו' וה"ל כמו ברי הזיקא. וכמ"ש בתשו' מהרי"ט חלק ח"מ סי' מ"ב דדאגת היה ברי להם כו' משא"כ כשהאשה גזלה אינו ברי הזיקא כלל שהרי יש שופטים בארץ וה"ל כמו שם בגזירה ג'. ועוד דהא האשה היא צריכה אליו לקבל הגט ממנו. והוא לא יתן לה עד שתסלק לו המעות. ואי משום דשתעגן אותו הרי גם היא מעוגנת. ועיין תשו' הרשב"א סי' תתנ"ט. ועוד דהכא אין עיקר כוונת האשה כ"א על הגט. אלא שבתחבולה תופסת הממון ואינה מזכרת הגט וכל כוונתה שיתן לה הגט א"כ זהו אונס על הגט. וכ"כ בכנה"ג באה"ע סי' קל"ד בהגב"י אות ל"ח וז"ל הא דאינו קרוי כפייה כיון דלא כפו אותו ממש להוציא כו' נ"ב היינו דוקא כשהכפייה היא על דבר אחר שהם מקפידים שאם היה עושה אותו דבר לא היו כופין אותו על הגט. אבל כשרוצין לכפותו על הגט כו' אלא לכפות אותו על הגט כופין אותו על דבר האחר שיודעין שלא יוכל לקיים ויגרש. אז נראה דהוי כגט מעושה. הר"מ מטראני ח"ב סי' קל"ח. ועיין ברשד"ם חאה"ע סי' מ"ג ובהראנ"ח ח"א סי' ס"ג עכ"ל הכנה"ג. וא"כ כשהאשה גזלה ממונו ותפסה אף שאינה מזכרת הגט זהו כפייה על דבר אחר בשביל שיגרשנה כו' לכן לא מהני כלל. אמנם בדיעבד שכבר נשאת ע"פ היתר וכ"ש שהיא מעוברת יש למצוא צדדים שלא תצא ואף גם שלא להצריכה גט שני כלל מטעם אחר והוא דבאומרת מאיס עלי ותובעת גט נהי דמדינא דגמרא לפ"ד רוב הפוסקי' כולם אין כופין את הבעל לגרשה מ"מ מתקנת רבנן סבוראי דכופין את הבעל לגרשה. וכ' בספר סדר אליהו רבא בתשו' סי' י"ג דנ"ח ע"א וז"ל ודעת הרי"ף דתקנה זו הותקנה לכל העולם ונהגא לעולם מדהביאה בהלכות להלכה (וכ"נ ודאי מדברי הרי"ף פב"ת דכתובות אמתניתן דהפוסק מעות לחתנו) וכ"ה דעת בעל העיטור וכ"ה דעת ריא"ז בש"ג פרק אע"פ בד"ה אע"פ שכך הוא דין המורדת כו' כבר תיקנו גאוני הישיבות כו' ואין לנו לזוז מתקנתן כמבואר בקונטריס הראיות עכ"ל. וכ"כ עוד ריא"ז בש"ג ס"פ המגרש בד"ה עשוהו עובדי כוכבים ומזלות לתת גט וז"ל והמורדת על בעלה שכופין את הבעל לגרש כתקנת הגאונים ה"ז גט מעושה כדין שתקנת הגאונים דין הוא כמו שביאר מז"ה עכ"ל. אבל הרבה גדולי הראשונים דחו תקנה זו מן הדורות הבאים בכמה טענות. מהם שאמרו דתקנה זו לא היתה אלא לשעתא. ומהם אמרו שלא נתפשטה כלל בכל המקומות. ומהם שאמרו דהשתא נתבטלה אותה תקנה מפני פריצות הדורות עכת"ד הסד"א. ודעת מהרש"ל בתשו' סי' מ"א שאפילו בדיעבד אם נשאת תצא וכאילו מרבה ממזרים בישראל. וכ"כ הרמ"א בד"מ סי' ע"ז סק"ט בשם המגיד משנה. מ"מ זהו בכפייה גמורה. אבל עכ"ז הביא הלבוש סס"י קל"ד שיכולים לעשות להבעל ההרחקה דר"ת שהביא מהרי"ק שורש ק"ב והביאו הב"י סי' קל"ד. ואמת שמהריב"ל ח"ב סי' ע"ט וח"ג סס"י ק"א כ' שלא ראה לרבני הדורות שעשו מעשה כן לפי שההרחקה קשה עכשיו מן הנדוי ואם הנדוי הוי כפייה כ"ש ההרחקה. וגם בשו"ת סדר אליהו הנ"ל סי' י"ג העלה דאין לעשות ההרחקה אא"כ יש הוכחות גדולות דמאוס עליה באמת ושאין זו בודאי משום עיניה נתנה באחר יעו"ש באריכות גדול. משא"כ בסתם מאיס עלי. אבל י"ל דכ"ז הוא לכתחלה אבל דיעבד בכל מורדת האומרת מאיס עלי ומתעגנא מחמת זה כמה שנים ונראה שא"א שיהי' זיווגן עולה יפה אם עשו ההרחקה דר"ת ומחמת זה הוכרח לגרש אם כבר נשאת עי"ז אפ"ל דלא תצא. ובהיות כן י"ל שאונס ממון דנדון זה שהאשה עיכבה מעותיו ואח"כ ע"י הפשר השלישה המעות ביד שליש המרוצה לשניהן י"ל אונס זה לא חשוב אונס יותר מההרחקה דר"ת. כיון שנעשה כן ע"פ פשר כמנהג העולם כמ"ש סברא זו החמדת שלמה. וא"כ בדיעבד שכבר נשאת י"ל דלא תצא כלל. ולדעתי הגאון מו' שלמה נ"י שהתירה להנשא הוא משום צירוף טעם זה. ואני בעניי קודם שנשאת לא רציתי לצרף זה כלל מכמה טעמים. אכן על דיעבד שכבר נשאת והיא מעוברת יש לצרף זה. עם עוד צירוף מה שלפ"ד התוספות והרר"י והרא"ש מהני בזביני כה"ג ביטול מודעי כמש"ל. ואף שכתבתי לעיל דאינו דומה לזביני משום שלא קיבל רק מעות שלו. עכ"ז בדיעבד בשכבר נשאת יש לי איזו סניף מטעם אחר לצדד דה"ל כזביני. ואף דגם בזביני רוב הפוסקי' חולקים על הרר"י והרא"ש כמש"ל בשם תשו' ההר"מ אלשיך סי' ל"ה. אפשר לצדד כיון דרבא ס"ל דלא כתבינן מודעא אזביני כלל משום דברוב האונסים לא מהני מודעא כלל כמו בשדה סתם או אפילו בשדה זו וארצי זוזי כו' א"כ אע"ג דלא קיי"ל כן אלא דמהני מודעא י"ל היינו בשלא ביטל אח"כ המודעא אבל אם ביטלה אח"כ י"ל כולי האי לא נפלוג על רבא. לכן אפשר לחזק דעת התוס' והרר"י והרא"ש נגד דעת רב האי גאון ודעימיה. ואף דגם להתוס' והרר"י והרא"ש י"ל בגט לא אמרינן כלל אגב אונסא וזוזי גמר ומגרש כמו שהאריך הריב"ש סי' קכ"ז וכ"ד רוב הפוסקים מ"מ באונס ממון כשהאשה אונסתו יש לצדד קצת עפ"י סברת רבינו ירוחם נכ"ד סוף חלק א' ולומר דאונס ממון של האשה אינו כשאר אונס ממון כיון שהיא בידו שצריכה לגט כו'. א"כ רחוק קצת החשש הפסד הממון כו'. רק שלא מצאתי סברא זו בשום פוסק. ועוד יש לצדד ע"י מה שאמר לו המסדר שימתן ג' וד' שעות דגם לפי מכתב הרבנים שלא פירש אם יתן לידו כו' היה הלשון מסופק אם יתן לידו. מכל אלו הטעמים יש להחליש קצת האונס ממון אף שאינו מספיק לגמרי. ועוד שהרי מגיע לו יותר מסך ארבעה מאות כנ"ל. ולכן יש צדדים להקל ולומר שלא תצא כלל ושלא להצריכה גט שני. ויכולים הם לסמוך דברי הגאון מוהר"ש נ"י. ובענין השאלה השנית משעבוד והקנאת הנייר לכאורה ד' מע"ל נכונים אך אין לי פנאי כעת לעיין בזה כלל ולא אבא אחר היתר הגאון הנ"ל שכדאי הוא לסמוך עליו: