יד

אך עוד יש טעם לדחות סברא זו משום שסירבה על פשר הדיינים ולא נתנה קט"ו לגמרי. ובכה"ג שהיא גוזלת גם ממונו חנם בכה"ג י"ל דלא תיקנו הגאונים כלל. וכדמשמע בתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' ע"ז סד"ה ומ"ש רבינו אבל רב אלפס. וז"ל על מורדת התובעת גט לפי מנהג מקומם ואמר לה הבא כתובתיך כו' הדין עם הבעל עכ"ל מבואר דאפי' במקום שנהגו לכוף את הבעל ליתן גט עכ"ז כשהיא מעברת עליו הדרך בעסק ממון אין כופין אותו ואפילו גבי איש דמדאורייתא מגרש בע"כ עכ"ז אינו יכול לגרשה עד שיתן כתובתה רק אם אין לו לפרוע כתובתה בזה נחלקו הפוסקים וע' מזה בש"ע סי' קי"ט ס"ו בהג"ה ובב"י שם ובחמ"ח סק"ה. וע' ברב אלפס בפרק בתרא דכתובות אמתניתן הפוסק מעות לחתנו דבפסקה איהי ס"ל ג"כ דכופין אותו אף שאינה מקיימת התנאי ממון. י"ל התם שאני דאין לה וגם לא תפסה משלו כלום. ובפרק אע"פ כ' ג"כ יהיב לה גיטא לאלתר ואי תפסה מידי כו' הזכיר נתינת הגט תחלה ואח"כ יוציאו ממנה הממון. וזהו כעין סברא של הריב"ש גבי איש שהביא החמ"ח שם וסי' קוף ס"ה ס"ק כ"ז. מיהו הכא שמסרבת בפירוש שלא ליתן שאני: