ט

טעם ב' להתיר. דהנה גט המעושה בישראל שלא כדין אף דלפרש"י ס"פ המגרש הוא גט בטל מדאורייתא וכ"ד הר"ן שם. והתוס' פרק חזקת (דף מ"ח תחלת ע"א) סד"ה אילימא פירשו דגם לרב משרשיא שם הדין כן. אך הרמב"ם ספ"ב מה"ג ס"ל דכשלא כדין בישראל הגט פסול מדרבנן אבל מדאורייתא כשר. וכן במעושה כדין בעובד כוכבים ומזלות. וכ"כ בכנה"ג סי' קל"ד בהגהב"י ס"ק כ"א וז"ל אנסוהו ישראל שלא כדין פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא והולד כשר. אנסוהו עכומ"ז שלא כדין הגט בטל ואף אם נשאת תצא והולד ממזר רשד"ם חאה"ע סי' ס"ג ורי"ד עכ"ל. והלח"מ הקשה ותירץ משום שי"ל דקסבר מצוה קעביד שהוא שומע דברי חכמים. וכן פי' המכמ"א שער זיין סי' י"ג דמיירי בגט המעושה שלא כדין בב"ד של ישראל. ויש לתרץ בענין אחר משום דלפרשב"ם פ' חזקת (דף מ"ח ע"א) לרב משרשיא גט דומה לזביני יעו"ש הטעם דבלא"ה אשתו שונאתו ולא מפסיד מידי. וכיון דלרב הונא תלוה וזבין זביניה זביני א"כ גם גבי גט אף עישוי שלא כדין מדאורייתא י"ל הגט כשר. והב"ש סי' קל"ד ס"ק יו"ד כ' משמע לכאורה דפסול מדרבנן וליתא אלא אפילו מדאורייתא פסול כמ"ש ברש"י והר"ן ובטור עכ"ל. היינו למאי דמסקינן דרב משרשיא בדותא היא. אבל לרב משרשיא לפרשב"ם י"ל גט המעושה בישראל שלא כדין ה"ל כגט המעושה בעובד כוכבים ומזלות כדין ובשניהם כשר מדאורייתא. וכן ראיתי לנכדו של התשב"ץ בתשו' שבספר חוט המשולש הטור השלישי בתשובה האחרונה ד"ק ע"ג וז"ל לפי סוגיא זו דגט המעושה כדין ע"י עובד כוכבים ומזלות כשר הוא אלא מדרבנן הוא שפסלוהו לגרש בו מהטעם הנזכר וידוע דשלא כדין דישראל דינו כמו דין דעובד כוכבים ומזלות וע"פ סוגיא זו הוא פסק הרמב"ם בחיבורו עכ"ל. והרמב"ן פרק חזקת שם הקשה דהא קיי"ל כרב הונא וקיי"ל דרב משרשיא בדותא היא ותירוצו דהסוגיא פרק חזקת הוה קס"ד דהא דרב הונא מיירי בלא מעות הוא דוחק גדול. ורשב"ם פי' להפך ממש. אמנם ראיתי בקונטריס המודעא למהרח"ש דכ"ב ע"ג שדחה סברא זו וז"ל אמנם יראה דהא ליתא (ר"ל הסברא דאנסוהו שלא כדין ע"י ב"ד של ישראל יהיה הגט כשר מדאורייתא מטעם שכ' הרשב"ם דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט לא תעמוד אצלו לא מפסיד מידי) דדברים אלו שכ' רשב"ם יראה דהיינו דוקא בכפוהו כדין דאז שייך לומר דלא מפסיד מידי משום דבלא"ה לא תעמוד אצלו שהרי הוא מאותן שכופין להוציא ויתן כתובה אבל בכופין אותו שלא כדין לא שייך לומר כן דאדרבה תעמוד אצלו בע"כ ואם לאו היא מורדת ותפסיד מזונותיה כו' דאל"כ תקשי בכפוהו א"י שלא כדין אמאי אפילו ריח הגט [אין בו] נימא כיון דאשתו שונאתו ולא תעמוד אצלו כו' לא מפסיד מידי כו'. א"ו ע"כ לא אמרן דדמיא לזיביני אלא דוקא בכפוהו כדין עכ"ל. ודבריו נכונים. מיהו י"ל מ"ש דאדרבה תעמוד אצלו בעל כרחה. זהו שייך כשלא היה חרגמ"ה שהבעל היה יכול לישא אחרת וא"כ תתיירא שמא ישא אחרת והיא תתעגן כל ימיה ע"כ תעמוד אצלו בעל כרחה לא כן עכשיו שהבעל א"א לו לישא אחרת משום חרגמ"ה ואף למ"ד דרגמ"ה לא תיקן במורדת מ"מ א"א מצד דד"מ ומצד דלא נשמע כן בעולם. א"כ כמו שהיא מעוגנת כך הוא מעוגן א"כ לא תוכרח כלל לעמוד אצלו ומזונות נ' דלא איכפת לה בנד"ז בפרט שתפסה כל הממון. לכן אם הוא בענין שאשתו שונאתו וברור שלא תעמוד אצלו וכגון בנד"ז שנפרדה ממנו שלש שנים שלימים והיא מואסת בו שפיר י"ל דטעמא דרשב"ם מהני דחשוב כזביני ואין הגט בטל מדאורייתא. והקושיא מאנסוהו עוכומ"ז שלא כדין יש לתרץ דהתם י"ל דלא גמר ומגרש כיון דאיכא תרתי שלא כדין וע"י עוכומ"ז. גם י"ל זהו דאפילו ריח הגט אין בו היינו ג"כ קודם תקנת רגמ"ה ועכ"פ יצא לנו מזה דאחר תקנת רגמ"ה כשהוא בענין שמוחלט הדבר לעיני כל שודאי לא תשוב אצלו יש פנים לומר דכשעשוהו שלא כדין ע"י ב"ד של ישראל שטעו בדין ה"ל כמו זביני והגט כשר מדאורייתא ומדרבנן פסול. ובהצטרף לזה הטעם שעי"ז מרויח שיוכל לישא אשה אחרת שתחפוץ בו ואנו רואים שהוא קשה לו לישב בלא אשה ויושב מעוגן זה זמן רב אזי י"ל ודאי דחשוב כמו תלוה וזבין דזביניה זביני. ויש עוד לחזק סברא זו מהא דקיי"ל בגמרא פרק חזקת שם דגבי קדושין ג"כ חשוב כמו זביני ותלוה וקדיש הוי קידושיו קדושין מדינא. מזה יש לכאורה ראיה לפרשב"ם דגבי גט ג"כ י"ל כן. ולרוב הפוסקים דלא ס"ל כהרמב"ם צריך לומר החילוק משום התם הקדושין הוה כמו זביני שהיא נהנה ג"כ דטב למיתב טן דו. אבל גבי גט אין הבעל נהנה וה"ל כמו מתנה. אף שבלא"ה אשתו שונאתו מ"מ היינו רק שאינו מפסיד אבל אינו נהנה ולא דמי לזביני. ועוד די"ל שמפסיד כי תוכרח להיות אצלו דאל"כ ישא אחרת והיא תתעגן. וא"כ עכשיו שיש חר"ג שלא לישא שתי נשים א"כ הרי הוא מעוכב לינשא מחמתה י"ל הרי מגיע לו הנאה מהגט שעי"ז יוכל לישא אשה וא"כ ה"ל כמו זביני וכמו קדושין ועיין בהרמב"ם רפ"ד מהלכות קדושין ס"ל האיש שאנסוהו עד שקידש הוי קדושין ס"ל ג"כ אגב אונסיה וההנאה שמגיע לו מהאשה אע"פ שמתחייב לה בכסף קדושין ושאר וכסות הוי קנין ועיין מזה בש"ע רס"י מ"ב ובחמ"ח ובב"ש שם סק"א שיש חולקים ע"ז וס"ל אע"ג דמוכר באונס קנה דהיינו האשה שהיא מקנה א"ע לבעלה כשדה זו. קונה באונס לא קנה. ועיין מזה בעצי ארזים שם סי' מ"ב סק"ג וא"כ לדעת הרמב"ם וסיעתו מה התם קנה באונס אע"פ שי"ל שזהו הפסד שאין האשה הגונה לו ואע"פ שיכול לגרשה מ"מ זהו טורח וכיון שלא רצה עד שאנסוהו מסתמא אינה הגונה בעיניו ועכ"ז כיון שיש הנאה קנה. כ"ש הכא שאינו מפסיד כלל דבלאו הכי לא תדור עמו ומרוויח ונהנה שיוכל ליקח לו אשה י"ל דהוה כזביני והגט גט ואף להחולקים שם היינו דס"ל דתלוהו ומכר הוא דהוה זביני ולא תלוהו וקנה והכא הרי ה"ל תלוהו ומכר. ואע"ג דהריב"ש ס"ל דגבי גט באונס אע"פ שנתנו לו מעות וה"ל כמו זביני עכ"ז אין הגט כלום ולא אמרינן דאגב אונסיה וזוזי גמר ומגרש כמו שאנו אומרים בתלוה וזבין דאגב אונסיה וזוזי גמר כו'. וכ' ע"ז שני טעמים האחד משום דליכא למימר בשום פנים שיהיה מן הדין לכוף האיש לקבל מעות ושיגרש את אשתו וכיון שאינו מן הדין אם עשה כן הוא גט מעושה שלא כדין. והרח"ש בקונטריס המודעא פקפק על דבריו אלו דאע"ג דאין הדין נותן שיכופו אותו לכתחלה לגרש מ"מ אחר שקיבל מעות איכא למימר דגמר ומגרש. והביא ראיה לזה מתשו' הרשב"א. ולכאורה יש ראיה לזה מדין הקדושין דאין מן הדין בשום פנים לכוף אשה שתתקדש. וכן לכוף לאיש לקדש. ואפ"ה הוי קדושין לולי הטעם משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. ועוד דגבי גט המעושה כדין דכשר פי' הרמב"ן בחדושיו פרק חזקת (בדף מ"ח) משום דה"ל כזביני ועדיף מיניה. וכ"כ בתוספות שם (דמ"ח ע"א) וז"ל ותירץ ר"י דכל דבר שהוא מחוייב לעשות הוה ליה כמכר עכ"ל. אלמא דגם גט המעושה כדין מדין זביני נגעו בה. והא דגט המעושה בעממין אינו גט. צ"ל כיון הדין אינו שיכפוהו עממין א"כ ה"ל שלא כדין ולא דמי כלל למכר דכל דבר שמחוייב לעשות ה"ל כמכר. וחיוב זה אינו אלא ע"י ב"ד. אך עוד כתב הריב"ש טעם שני וז"ל ועוד דגבי זביני הסכימו המפרשים ז"ל דלא אמרינן תלוהו וזבין זביניה זביני אלא כשנתנו לו כל שיווי הקרקע אבל בפחות משוויו לא כו' וא"כ לכוף את האיש לגרש אשתו בקבלת מעות לא נאמר אגב אונסא וזוזי גמר ומקני ואפילו בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה עכ"ל וזה טענה גדולה. אבל בנדון זה שההנאה שמקבל הוא ג"כ כזה היינו שיוכל ליקח אשה הרי זהו דמים כשיווי האשה כיון שעי"ז הגט וע"י שתחזיר לו הגזילת ממון ע"י הנך ב' דברים יוכל ליקח אשה א"כ יש לומר זהו כשיווי האשה שמגרש שהרי האשה שמגרש בלאו הכי לא תהיה עוד עמו. ואע"ג שאינה נותנת לו מעות שלה והריווח מגיע מאליו. י"ל דלא גרע הנאה זו מענין דניחא ליה דתהוי ליה כפרה. ומה גם שמחזרת לו מעותיו דאע"ג דמשום זה לבד אין שייך שיהיה נקרא זביני מ"מ הא והגט גורמים שיוכל ליקח אשה י"ל שניהם יחד ה"ל כזביני:

קיצור גט המעושה שלא כדין אף דלפרש"י אינו גט מדאורייתא הרמב"ם ס"ל דמדאורייתא הוי גט. ויש שתירצו דבריו לפי הסוגיא פרק חזקת (דמ"ח ע"א) דלפרשב"ם דומה לתלוה וזבין משום דבלא"ה אשתו שונאתו ולא מפסיד מידי. ומהרח"ש דחה סברא זו משום דזה אינו שייך רק בגט המעושה כדין. מיהו עכשיו שיש חר"ג שלא לישא שתי נשים י"ל כן דלא מפסיד מידי שהרי בידה לעגנו עד שיוכרח ליתן לה גט. ולכן גם מרוויח ונהנה ע"י הגט שיוכל לישא אחרת ועם החזרת ממון שגזלה ממנו י"ל חשוב כמו זביני. ואף שהריב"ש ס"ל דגבי גט אף שמקבל מעות הגט אינו גט. הכא שאני דהתמורה היא ג"כ הנאת לקיחת אשה: