ה

ועוד דהא י"א שבכה"ג שהיא מורדת עליו לא תיקן ר"ג מ"ה ויוכל לישא אחרת והיא תשב עגונה עד שתחזיר לו ממונו כמ"ש בש"ע סי' ע"ז סעיף ב' בהג"ה ובתשו' הרשב"א סי' תתנ"ט ואף שבתשו' סד"א סי' י"ג ד"ס ע"א כ' שכל שהיא רצונה לקבל גט אין מתירין לבעל לישא אחרת במחכ"ת דבריו הם נגד תשו' הרשב"א סי' תת"ס שהראב"ן שהתיר לו לישא אחרת והיא תתעגן היינו במורדת דמאיס עלי ולא כמ"ש הסד"א דקאי רק על מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה. ועוד דאפילו להסד"א כשמעכבת ממונו חנם אף שתרצה לקבל הגט אינו מחוייב להפסיד ממונו חנם במכש"כ ממ"ש במשנה שלימה פב"ת דכתובות אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי. ואין לומר דטריחא ליה להשיג היתר הא אמרינן בגיטין פרק הניזקין (דנ"ח ע"ב) כיון דאיכא בי דואר במתא ולא אזיל וקביל אימר אחולי אחיל ומזה הביא הרמב"ן בחידושיו פרק חזקת (ד"מ) בד"ה לא כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דגם בגט הדין כן משום דה"ל כמאן דיכול לאשתמוטי מאותו האונס כו' דמודעא לאו מודעא דלאו אונס הוא. ואח"כ כתב וז"ל ומיהו בגיטא ובמתנתא דידעינן דאניס ליה ליכא למימר דמנפשייהו נמי מבטלן כו' אלא בגיטא ומתנתא בדלא ידעינן ובזביני אפילו ידעינן כו' עכ"ל. וכ"פ בתשו' מהרי"ט ח"א סס"י ל"א מהש"ס פרק חזקת (דמ"ח ע"ב) ולא אמרן אלא דלא ה"ל לאשתמוטי כו' ע"ש ור"ל דא"כ מוכח דמדעתו ורצונו גירש וכיון שכן שי"ל דאונס ממון אינו אונס א"כ מה שגירש אשתו י"ל שזהו מפני שמעוגן ממנה זמן רב ומשער שבודאי לא תשוב אליו עוד ותעגן אותו עד שיפטרנה בגט. דאף למ"ד דרגמ"ה לא תיקן במורדת כנ"ל ויכול לישא אחרת מ"מ כיון דלא נהיגי כן ולא נשמע בעולם שישא אחרת בלתי שיגרש זו או מצד דינא דמלכותא הוא כן. א"כ רואה שתעגן אותו עד שמוכרח לגרשה. לכן לפי שקשה לו לישב בלתי אשה מוכרח לגרשה כדי שיוכל לישא אשה שתחפוץ בו. וא"כ הענין בהגט זה הוא לפחות שיש להמגרש שני אונסים האחד הוא כדין והשני שלא כדין. היינו האחד אונסא דגופא שא"א לו לישב בלא אשה זה שנים רבים ומבואר בגמרא פרק אע"פ (דס"ד ע"ב) מה בין מורד למורדת כו' דצערו גדול משל אשה. וזה מכריחו לגרשה כדי שיוכל ליקח אשה כיון שרואה ברור שזו לא תשוב אליו עוד אחרי שעיגנה אותו כמה שנים ומוחלט אצלה שלא תשוב אליו וכנ"ל. ואונס זה כדין שאינה מחוייבת להיות תחתיו כשרצונה לקבל גט וכדלקמן. הב' אונס דממון שעיכבה כל מעותיו וזהו אונס שלא כדין. והנה אף שאונס דממון ס"ל לכמה פוסקים דחשוב אונס אף בגט וכ"מ בכתובות שם (דס"ג ע"ב) גבי כייפינן לה או לא כייפינן לה דהכפייה היא ע"י פחיתת כתובתה הרי שזה נקרא כפייה. עכ"ז כאן גבי שהאשה תפסה כל מעותיו י"ל דלא חשוב אונס גמור כיון שצריכה אליו שיגרשנה וכמש"ל באריכות. וא"ת שזה אינו טענה דע"כ מוכרח לגרשה כדי שלא ישב בלא אשה. א"כ סוף סוף עיקר האונס הוא מחמת שא"א לו לישב בלי אשה דלולי זה לא היה הממון אונס כלל שבהכרח תחזיר לו המעות כדי שיתן לה גט. וא"כ הרי עיקר האונס המכריחו ליתן גט זהו האונס שלא יוכל לישב בלא אשה ואונס זה הוא כדין א"כ ה"ל כמו גט המעושה כדין. ואפילו נאמר דה"ל כמו שני אונסים. א' כדין וא' שלא כדין. מ"מ ודאי האונס שכדין הוא עיקרי והשני טפל מכמה טעמים. הא' שזהו צערא דגופא וגם בא עי"ז לידי מכשולי עבירות עי' תה"ד סי' רס"ג הובא בש"ע אה"ע סי' א' דלא דחינן זה אף מפני קטטה משא"כ במצות יבום. וגם יש בו ביטול מצות פריה ורביה. וגם שרוי בלא עזר ובלא טובה כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו כו' לכן זה ודאי גדול מאונס הממון דסוף סוף לא תפסיד כל ממונו. א"כ כשמגרש אנן סהדי דעיקר הגט אינו מפני אונס ממון כ"א מפני האונס שמעוגן בלא אשה. וכמ"ש בתשו' הסד"א סי' י"ג דנ"ט סע"ד דלכן א"צ עתה לתקנת הגאונים במאיס עלי לכופו על הגט דכיון שהבעל מעוכב בעצמו כו' מעגן את עצמו וע"כ באים לידי פשרה כו' וכ"כ עו"ש ד"ס ע"א דכיון שהאיש מעוכב בדורות הללו כו' ע"כ לא הוזקקו ב"ד על כך כו' ע"ש. וא"כ האונס ממון אף אם הוא מסייע בהכרח נתינת הגט כיון דעיקר ההכרח מצד אונסא וצערא דגופא ה"ל האונס ממון רק כמסייע ומסייע אין בו ממש כדאיתא בשבת פרק המצניע (דצ"ג ע"א) גבי זה יכול וזה אינו יכול כו' ואף שמסר מודעא שמחמת אונס ממון מגרשה ה"ל כמוסר מודעא שהוא אנוס ואנו יודעים שמשקר דאין בהמודעא כלום מאחר שמצוה אח"כ ליתן גט וביטל מודעא כו'. ועי' בב"ק (דנ"ג ע"א) גבי שור שדחף את חבירו לבור יש שני סברות. הא' דהאי כולא הזיקא עביד והאי כולא הזיקא עביד. הב' דהאי פלגא הזיקא עביד והאי פלגא הזיקא עביד. ולכאורה הכא שהוכרח לגרש מחמת שני אונסין הנ"ל יש לומר ג"כ ב' סברות אלו. הא' דמחמת כל אונס בפ"ע לבד הוכרח לגרש. הב' דכל אונס עושה פלגא ההכרח וא"כ לסברא הא' לכאורה הגט מעושה שלא כדין. אך ז"א כיון דמצד האונס שכדין ג"כ מחמתו לבד מוכרח לגרש א"כ הרי האונס דשלא כדין לא פעל מאומה לבטל הגט כיון דגם מחמת האונס אשר כדין מוכרח לגרש. ועוד דהכא א"א לומר דמחמת האונס ממון לבד מוכרח לגרש דהא אם לא שמעוגן מלישא אחרת מפני תקנת ר"ג אין האונס ממון כלום. והנה לסברא הב' ג"כ מאחר שהאונס ממון עושה רק חצי ההכרח א"כ ה"ל כמו זה וזה גורם שרי וכמו שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו דשרי. פ"ב דערלה. וה"נ כיון שאין בהאונס דשלא כדין בלבדו כדי להכריח הגט אלא בצירוף האונס שכדין י"ל אין זה כלל גט המעושה שלא כדין ועוד שהרי האונס שלא כדין אינו אונס כלל אלא ע"י צירוף האונס שכדין. א"כ רוב האונס הוא כדין. ועי' במכמ"א ש"ז סי' ך' במי שחייב א"ע בקנס לגרש דהגט תחלתו ברצון וסופו שלא ברצון כ"א מאונסא דנפשיה שיש בזה דיעות. והרי שנינו גט המעושה שלא כדין פסול. וכאן אין הגט מעושה מחמת שלא כדין לבד. ואת"ל דמ"מ גם מעושה כדין א"א לומר עליו. עכ"ז כיון בלא"ה האונס דשלא כדין הוא אונס ממון שהאשה אונסתו וגם הוחלש האונס כדלקמן סעיף ו'.י"ל עכ"פ דעיקר בזה הוא האונס שכדין:

קיצור עוי"ל דהכא האונס ממון אינו אונס מפני שבידו להשיג היתר ולשהותה אגיטא. ועוד דלכל הפחות הכא מגרש מחמת שני אונסים אשר אחד מהם הוא כדין. והשני דשלא כדין עיקרו נמשך ג"כ מהראשון א"כ ה"ל גט המעושה כדין. ואף את"ל דמ"מ מגרש ג"כ מחמת האונס דשלא כדין. הרי אונס זה טפל לאונס הראשון שכדין וה"ל כמו מסייע ומסייע אין בו ממש. ואף את"ל דשניהם שקולים כיון לא מחמת האונס דשלא כדין לבד נתן הגט כ"א גם ע"י האונס שכדין. אינו נקרא גט המעושה שלא כדין. ואף את"ל דגם מעושה כדין א"א לומר עליו עכ"ז ה"ל כמו זוז"ג: