ד

אך יש להשיב ע"ז מתרי טעמי. האחד י"ל דאף הפסק שיצא מהבוררים והשליש אף שהי' מרוצה ע"ז י"ל חשוב כדין פשרה באונס. שהרי כ' ועשו פשרה ביניהם. וגם מה שגמרו שיגרש אין זה ע"פ הדין כ"א דרך פשרה ומבואר בב"י סי' י"ב מחודש ח' ונכנס אחד ביניהם ועשו פשרה כו' הדין עם שמעון לפי שאנוס היה כו' ובסי' ר"ה בב"י סעיף י"ב ובש"ע משמע דפשרה דינה כמכר. וע"ש בבאה"ט בשם הגאון מ' עוזר ובתשו' ושב הכהן סי' כ"ה הסכימו דאם הפשרה נעשית מחמת אונס אין בה כלום. מיהו על סכום הממון י"ל דמהני הפשרה כיון שהיה הגמר ע"פ דיינים בזבל"א וזבל"א ושליש. והם עשו פשרה ה"ז כעין דין שהרי יש כח בדיינים לעשות פשרה כעין דין כמ"ש הב"י סי' י"ב מחודש ד'. אבל מה שחייבוהו ליתן גט זה י"ל דה"ל כפשרה ממש וכיון שנעשית באונס עכבת הממון י"ל דאף אם היה נותן הגט עי"ז אז והיתה מעכבת ממון זה עד שיתן הגט י"ל דה"ל הגט מחמת אונס. שהרי מה שפסקו שיתן גט אין זה ע"פ הדין כ"א דרך פשר והוא מוכרח לשמוע ולקבל מאונס עכבת הממון ועוד שעל הגט אין זה אפילו פשר רק כמו מתנה שהרי הפשר היה רק בעסק הממון ולא נתנה לו מאומה עבור הגט שיהיה כדין מכר ופשרה. וכיון שגמר הזה בא מחמת אונס עיכוב הממון שלו בידה אע"ג שלא מסר מודעא ה"ל אונס ואם לא החזירה לו הממון עד אחר שיגרש הרי ידעינן באונסיה. והא דמשמע בכתבי מהרא"י סי' רי"א הזכירו המכמ"א ש"ז סס"י י"ט ומבואר שם במהרא"י שהאשה בגדה בו וחטפה וגזלה כל אשר לו כו'. וא"כ קשה מדוע לא הזכיר מהרא"י שם מזה לחשוש לדין גט מעושה והוא לא פלפל רק נידון חשש שינוי השם משמע קצת ג"כ דס"ל אונס ממון אינו אונס. וזה ודאי אי אפשר. ולכן נראה דבכתבי מהרא"י מיירי ודאי שהחזירה לו הגזלה קודם כתיבת הגט וא"כ היה בידו שלא ליתן הגט כיון שכבר סר לגמרי האונס ממון. וא"כ הרי ודאי נתן מרצונו בלי אונס ועישוי כלל משא"כ הכא. זהו טעם אחד. הטעם השני דהרחקה דר"ת ג"כ לא הסכימו לזה האחרונים לעשות מעשה כן אף גבי מאיס עלי כמ"ש בתשו' מהריב"ל דחשוב כפייה וא"כ הסך מעות קט"ו רו"כ שדימינו להרחקה דר"ת י"ל ג"כ חשוב כפייה ואונס:

קיצור. שיש להשיב דגם הגמר הראשון שע"פ הבוררים והשליש אף שבעצם קצבת הפשרה לסך תקט"ו אינו אונס. אכן מה שמעכבת הממון עד שיתן הגט ה"ל אונס ממון. הב' דגם השינוי והפחת קט"ו אף אם ה"ל רק כהרחקה דר"ת ג"כ ה"ל אונס:

אך מה שי"ל בזה הוא מה שהזכרתי כבר בקצרה מ"ש ברי"ו נכ"ד סוף ח"א וז"ל ואירע מעשה לפני באיש שנתקוטט עם אשתו ותפשה היא שטרי חובות ממנו ונתן לה גט כדי שתתן לו את שלו ונתנה לו שלו אחר שקבלה הגט והיו טוענין בשבילו כי הגט אינו גט כי הוא גט מוטעה ופסול כי לא נתן לה אלא כדי לגבות את שלו וראיתי כמה גדולים שנחלקו על זה לפי סוגיית הגמרא. ולפע"ד כי אין ראיה מכאן והגט גט עכ"ל. ומ"ש לפי סוגיית הגמרא נראה דקאי אדסמיך ליה שהביא שם דין גט מוטעה פסול הנזכר ביבמות פרק מצות חליצה (דק"ו ע"א) דהיינו ע"מ שתתן לי מאתים זוז כו'. וכ"כ רי"ו שהטוענין בשבילו אמרו שהוא גט מוטעה. וע"ז כתב שאין ראיה מכאן. דגט מוטעה זהו כשנותן גט על תנאי ואינה מקיימת התנאי משא"כ הכא קיימה ונתנה לו את שלו. אבל עכ"ז קשה מאד על רי"ו דהא ה"ל גט מעושה שלא כדין. שהרי לא נתן לה הגט רק מחמת שתפשה השטרי חובות שלו. ולא נתנתם לו עד אחר שיגרשנה א"כ הרי נאנס אונס ממון. והב"י סי' קל"ד סד"ה כתב בקונדריסין. כתב עיין רי"ו נכ"ד ח"א. והמכתב מאליהו שער שביעי סי' כ"ב הבין מזה דהרי"ו ס"ל כהרשב"ץ דאין הגט מעושה אלא בעישוי הנעשה בגופו ממש כו' אבל חוץ מגופו לא חשוב עישוי דעור בעד עור כו' וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' י"ט שכל הראשונים והאחרונים פה אחד הסכימו שאונס ממון חשוב אונס להיות גט מעושה על ידו עכ"ל ובסס"י י"ט כתב וז"ל סוף דבר כבר הסכימו כל הראשונים דאונס ממון חשוב אונס להיות גט מעושה על ידו כמו שכבר קבצם מהר"ר בצלאל אשכנזי בתשו' סי' י"ו גם מהרי"ק סי' ס"ג כתב גם בענין אונס ממון דבר פשוט הוא שהוא אונס כאשר כתבת וכ"כ הריטב"א פרק האיש מקדש (דמ"ט) עכ"ל המכמ"א שם. ועי' כתובות פרק אע"פ (דס"ג ע"ב) גבי פוחתין לה מכתובתה מבואר דזהו חשוב כפייה ע"ש גבי כפינן לה או לא כפינן לה. וע"כ כדי להציל את הרי"ו שלא יהיו דבריו נגד הסכמת כל הראשונים ובפרט דמעשה רב. לכן אפ"ל דרי"ו ס"ל נהי דאונס ממון חשוב אונס זהו כאשר אם לא יתן הגט ודאי יפסיד ממונו. כנדון דשו"ת הרשב"א שהביא הב"י סי' קל"ד בד"ה בתשו' הרשב"א שאלת ראובן בעל לאה שהיה צריך ליתן קנס אלף דינרין לגזבר המלך. וכן מ"ש מה"ר בצלאל בתשו' סי' י"ו בשם הרמ"ה וז"ל והאי אונסא דפסיל בגיטא לא תימא עד דעבדי מעשה בגופיה. אלא כיון דאמר ליה אנס כו' ולאו דוקא היכא דאמר דאניס ליה בגופיה אלא אפילו אמר למינסיה בממונא אונסא הוי דהא אידי ואידי שלא לרצונו הוה עכ"ל. (ומ"מ מ"ש הטעם שלא לרצונו הוא צ"ע במכמ"א ש"ז סי' ז' בדין אם אמר שהוא אנוס בנתינת הגט ולא אמר שביטלו דכתב שהוא מחלוקת הפוסקים אם הגט בטל אף שנאמן שהוא אנוס כיון שלא ביטל הגט בפירוש י"א דה"ל גילוייא דעתא בגיטא ולאו מילתא היא. א"כ מהו שכ' הרמ"ה שלא לרצונו הוא הא אפילו אמר שהוא אנוס י"א דהגט גט כיון שצוה אח"כ לכתוב. וצ"ל הרמ"ה ס"ל כהפוסלים שם כמ"ש המכמ"א שם בשם העיטור) הרי מיירי ג"כ שאיש אנס אמר למינסיה בממוניה והיכולת בידו ויאבד ממונו. אבל כאשר האשה עצמה המבקשת גט ממנו חטפה ממונו ומעכבת ממונו בכדי שיתן לה גט י"ל זה אינו אונס כלל דהרי סוף סוף הלא היא בידו שהרי כוונתה לינשא לאחר וזה אי אפשר בלתי שיתן לה גט והרי לא יתן עד אחר שתחזור לו ממונו. ולכן כשהוא בענין שאין לחוש שתפסיד הממון שילך לאיבוד כ"א שמעכבת הממון. י"ל כיון שבטוח שממונו יהיה שלם לא חשוב זה אונס ממון. דאונס ממון זהו כשיאבד ממונו משא"כ בכה"ג דהממון ביד אשתו ואף שהיא מורדת מ"מ כיון שבהכרח צריכה לו וכל חפצה שיתן לה גט ותנשא למי שחפצה בו והיא ג"כ בת דעת ומרווחת בהממון א"כ בהכרח תסלק לו ממונו ואין כאן יראת הפסד ממון כלל. וא"ת שיש חשש שלא יוכל לישב בעיגון כ"כ בלי אשה ויוכרח ליתן גט בלי שתחזיר לו ממונו ע"ז יש להשיב חדא דהיא מעוגנת ג"כ ויותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא. עיין תשובת הרשב"א סי' תתנ"ט שכתב כה"ג. וכיון דסוף סוף מוכרחת להתפשר עמו לכן י"ל שאין זה אונס והיינו טעמא דרבינו ירוחם. דמה שאשתו חטפה ממונו אין זה אונס ממון אם הוא בטוח שיהיה שלם. ובפרט דעובדא דהרי"ו היה שגזלה ממנו שטרות ולא ממון בעין וגזילת השטרות אין כאן הפסד ממון כ"כ כי הוא יכול לעקל ע"פ ב"ד ביד הבעלי חובות שלא יתנו לידה. לכן כשנותן גט מסתמא הוא מרצונו ולא מחמת הממון שחטפה או שמרגיש שלא יהיה מיתדר לו עמה ובודאי לא תשוב אליו כדפירש רשב"ם פרק חזקת (דמ"ח ע"א) ע"כ נותן הגט. משא"כ כשאיש אחר אונסו בממון בשביל הגט ודאי חשוב אונס דאותו האיש אחר י"ל יאנוס הממון ולא יחזירנו לו עוד אף שהאשה תשב עגונה אין זה נוגע לו כ"כ לכן שפיר חשוב אונס. אך מדברי הרשב"ץ עצמו ח"א סי' א' לא משמע כלל לחלק בין שאשתו אונסתו בממון ובין אם איש אחר אונסו. שהרי כתב כגון שגזלה אשתו ממונו כו' זה הענין אני מסתפק בו אם הוא כפייה והוי גט מעושה או לא כו'. וטעם ספיקותו רק משום דגבי גט י"ל אונס ממון אינו אונס אם לא מסר מודעא. ומסיק דמ"מ הוי אונס ולא זכר כלל חילוק הנ"ל בין אחר אונסו ובין שהאשה אונסתו. אך מ"מ זהו דבר של טעם ליתן טעם לדברי רי"ו:

קיצור. שי"ל אונס ממון מה שאשתו גזלה ממונו אינו אונס ולא דמי לאונס ממון שהזכיר הרשב"א ושא"פ דכיון שצריכה אליו לקבל הגט א"כ היא לעולם בידו שלא לגרשה עד שתחזיר לו מעותיו. דהא מהאי טעמא לא תיקנו כתובה לאיש כשאשתו מקניטתו עד שיגרשנה כמו שתיקנו כתובה לאשה משום דאפשר דמשהי לה אגיטא כדאיתא בגיטין (דמ"ט ע"ב) ואם משום שעכשיו אין בידו להשהותה שהרי גם הוא מתעגן מ"מ עכ"פ גם היא מתעגנא ובהכרח שיהיו המעות קיימים: