ג

אך מה שיש לצדד בזה. האחד אם אונס ממון חשוב אונס גבי גט יש בזה דיעות דמדברי רבינו ירוחם נכ"ד סוף חלק א' מבואר דעשה מעשה בגט שלא להחשיב אונס ממון לאונס. וכן נוטה דעת הרשב"ץ. והב"י סי' קל"ד סד"ה כתב בקונדריסין רמז לדברי רי"ו הנ"ל וכתב עיין רי"ו נכ"ד ח"א. ונגד זה הביא בד"ה בתשו' הרשב"א. מבואר דאונס ממון חשוב אונס גבי גט. וכ"מ בתשו' ה"ר מיימון נואר שהביא הב"י שם ד"ה כתוב בקונדריסין. גבי ראובן שקנס עצמו במאה זהובים כו' בנד"ז שהוא חייב עצמו כו' אין זו כפייה עכ"ל. משמע הא לאו הכי קנס מאה זהובים חשוב אונס. וכ"מ במהרי"ק שורש ס"ג הובא ב"י שם ד"ה כ' ע"ש אם הוא השליש כו' ואין השליש כו' ולא כשהביא הוא האונס עליו עכ"ל. מבואר היכא שלא הוא הביא האונס עליו כנ"ד שהאשה השלישה את מעות שגזלה מבעלה ביד שליש שלא יתן לבעלה עד שיגרש אותה ודאי חשוב אונס. ובודאי דפירש גט המעושה שבמשנה פרק המגרש ושאר דוכתי היינו ע"י נגדא שהיו מכין אותו כמש"ש במשנה חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. וכן איתא בגמרא ס"פ המדיר (דע"ז סע"א) בדברים לא יוסר עבד כו' הא והא בשוטי. ואונס דהכאה בשוטים הוי אונס טובא טפי מממון וכמו ששנינו פ"ב דכתובות (דף י"ח ע"ב) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנין ואמרינן בגמרא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינן נאמנים שאין אדם משים עצמו רשע. ופי' הרמב"ם בפירוש המשניות דמחמת ממון היינו שהיה מגיע להם הפסד ממון משלהם אם לא העידו שקר אעפ"כ חשובים רשעים אם העידו שקר. הרי שאין אונס ממון כדאי לשיעיד שקר מחמת אונס זה ומחוייב להפסיד ממונו ולא יעיד שקר. משא"כ אם הי' האונס מחמת נפשות מותר להעיד שקר כדי להנצל מאונס זה אם אי אפשר להנצל מאונס זה. וכ"ה בתשו' מיימוני דשייכי לספר נזיקין סי' כ' והובא ב"י בח"מ סי' שפ"ו. ויסורים דהכאות ונגדא ג"כ חשוב כאונס מחמת נפשות כמ"ש בתשובת מיימוני סוף ספר הפלאה בתשו' דשייך להלכות שבועות פרק שלישי. וז"ל כש"כ אונס דיסורין כו' דיסורין גדולים ממיתה דאמר מר אלמלא נגדוהו כו' פ"ג דכתובות (דל"ג ע"ב) והיינו הכאות שאין להם קצבה וכמו גבי גט המעושה שהיו מכין אותו עד שיתן הגט כו'. נמצא יסורין והכאות שאין להם קצבה חמור טובא מאונס ממון עד שגם היכא דאונס ממון לא חשוב אונס כלל יסורין והכאות חשיבי אונס גמור. לכן חילק שם מהר"מ בתשו' הנ"ל לענין נדר ושבועה דאע"ג דבאונס ממון צריך שיחשוב בלבו היום כו' אלמא דאמר בלבו היום הא לאו הכי לא הוה שרינן גבי יסורים והכאות הנ"ל אף אם לא חשב בלבו היום הוי בטל השבועה הובא ב"י בי"ד סי' רל"ב. וכן בב"י סי' קנ"ד הביא בשם תשו' הרשב"א גבי באה מחמת טענה דאעפ"כ אין כופין בשוטים אלא מוסיפין על כתובתה כו' אלמא אונס ממון לא דמי כלל לכפייה בשוטים. וכ"כ עו"ש בב"י סוף הסימן בד"ה כל הנושא בעבירה. ובד"ה וכתב א"א ז"ל. נהי דאין כופין אלא בראיה ברורה מ"מ נפיק ממונה מידיה ויהיבנא לה כו' והוא מבואר בהג"א ר"פ המדיר בשם רבינו מאיר וז"ל אם לא הורשנו לכוף להוציא משום דאם היינו כופין ה"ל גט מעושה שלא כדין מ"מ כתובה מ"ט לא נפיק מיניה כו' עכ"ל ומדוע לא חש בהוצאת ממון מנה ומאתים ונדונייתה ג"כ משום גט מעושה שעי"ז מוכרח לגרש אם לא ישאר לו ממה להתפרנס אע"ג דאם יגרש ג"כ יתן כתובה מ"מ י"ל ע"י הגרושין ימצא אחרת שתכניס לו נדוניא ויהיה לו ממה להתפרנס וא"כ הגט מעושה שלא כדין. אלא משמע דכפיית ממון לא דמי ממש לכפייה בשוטים. ומיהו אינו מוכרח. וא"כ לכאורה היה מקום לומר דלגבי גט דאשתו כגופו דמיא ג"כ אונס ממון לא חשוב אונס דלגרש אשתו שהיא חביבה עליו לא קיל לאדם מלעבור על ל"ת של תורה. לכן הממון אינו ענין כ"כ לומר שמחמתו מגרש. וכשמגרשה מחמת אונס ממון י"ל משום שבלאו הכי הוסכם אצלו לגרשה מפני שהיא שונאתו ולא תדור עמו כדפרשב"ם פרק חזקת (דמ"ח ע"א) ורק מפני האונס ממון ממהר לגרשה אבל לא שהממון הוא עיקר הסיבה בגרושין. כמו שהכאות שאין להם קצבה הם עיקר הסיבה בהגרושין כי לא יוכל לסבול. ומצאתי בחידושי הריטב"א בגיטין פרק הניזקין (דנ"ה ע"ב) וז"ל דאמרינן הכא לקח מסיקריקון אע"פ שחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל. אומר ר"ת דה"ה לגט מעושה דקיי"ל דפסול דלאו דוקא כשמכין אותו בשוטים וכופין אותו אלא כל שמגרש מחמת יראה מאדם שיש בידו לעשות כי הא דהכא בסיקריקון הגט פסול דהא סיקריקון הכא אינו כופה אותו למכור אלא שמקימו (זהו איזו ט"ס) ומפחד שיש לו הוא מוכר ואמרינן דלא קנה ה"נ לא שנא. רבינו תם עכ"ל. וכ"כ בחידושי הר"ן שם. והכא הפחד שיש לו מהסיקריקון הוא שמא יהרגנו. ואע"ג דבגזירה הג' אמרי כל דקטיל ליקטלוהו אעפ"כ הוא מתיירא כיון שהוא אנס וכ"מ בהרמב"ם פ"י מה' גזילה ה"ג. וע"כ אמרינן דכיון מפני הפחד הוא מוכר לא קנה. ועיין בפרשב"ם פרק חזקת (דמ"ז ע"ב) בד"ה לקח מסיקריקון. כתב הטעם דמחמת פחד דסיקריקון. אבל רש"י בגיטין שם (דנ"ה ע"ב) בפי' המשנה כתב שני טעמים הא' מפני היראה. הב' שיוכל לומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו. א"כ לפירוש השני דרש"י לא מוכח מכאן דינו דר"ת. ואף שהרשב"א הקשה טובא על פי' השני דרש"י הנה הפנ"י כתב להעמיד דברי רש"י. ועכ"פ אנו רואים שר"ת הוצרך להוכיח לגבי גט דלאו דוקא כשמכין אותו בשוטים כו' אלא ה"ה כשמפחד מזה. והיינו הכל פחד נפשות. דגם פחד חשוב אונס. וכמ"ש בספר המקח לרב האי של"א כיון שזה המגזים יש יכולת בידו והוא עכומ"ז אבל אונס ממון לא מוכח עדיין דהוי אונס. דהא ר"ת הוצרך להוכיח דפחד דנפשות חשוב אונס. ועל אונס ממון לא מצינו הוכחה מפורשת דחשוב גט המעושה. ומ"מ כיון הסכמת כל הפוסקים דאונס ממון חשוב אונס כמו שקבצם מהר"ר בצלאל אשכנזי סי' י"ו הביאו המכתב מאליהו שער ז' סי' י"ט והוסיף עליהם ופסק כן. חלילה לזוז מזה. וגם כי ארז"ל אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך משום שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו א"כ לא יפלא אם אונס ממון חשוב אונס אף בסתם בני אדם. ומ"מ זהו דוקא באונס ממון רב. אבל בממון מועט לא שייך לומר דחשוב אונס. ותדע עוד מדהתיר ר"ת גבי טוענת מאיס עלי לעשות ההרחקה המבואר בתשו' מהרי"ק שורש ק"ב הובאה ב"י סי' קל"ד בד"ה כ' מהרי"ק ובלבוש שם סעיף יו"ד. והרי ר"ת ס"ל דאין כופין בטענת מאיס עלי. ואם כופין תצא והבנים ממזרים. ואעפ"כ התיר הרחקה הנ"ל אלמא דזה אינו חשוב כפייה ובודאי דאונס ממון סך מועט לא עדיף מהרחקה הנ"ל. וזכר לדבר מ"ש במשנה וגמרא ספ"ז דב"מ לענין אונסין דשומר שכר זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס הרי אע"ג זאב אחד ג"כ הוא קצת אונס מ"מ אינו חשוב אונס שיהי' פטור עי"ז כו'. ע"כ כמ"כ י"ל דאע"ג דאונס ממון חשוב אונס בגט ג"כ היינו ממון חשוב ולא ממון שאינו חשוב כ"כ אף שהוא קצת אונס אינו חשוב אונס כלל. ועל"ק אות ח' הבאתי עוד ראיה לזה דאונס ממון מועט אינו חשוב כלל אונס גבי גט וא"כ הא דאונס ממון חשוב אונס גמור היינו ממון הרבה שחשוב לפי ערך הבעל. ועוד ראיה לזה ממ"ש הרשב"ם פרק חזקת (ד"מ ע"ב) ד"ה ומשני. להפסיד הפרדס לגמרי כו' ובד"ה כה"ג שמפסיד הכל אם לא ימכור כו'. וביאר דבריו הב"י בח"מ סי' ר"ה בסעיף ד' וז"ל ומ"ש דמתוך פחד שמפחידים אותו כו' הוא להוכיח דאונס כי האי אונס הוה כיון שמפסיד כל השדה עכ"ל משמע אם לא היה מפסיד כל השדה רק איזו חלק ממנה כגון ששטר המשכנתא היה רק על איזו חלק מהשדה ולא על כל השדה ומחמת אונס זה דהפסד החלק מכר לו כל השדה י"ל אין זה נחשב אונס כלל לפי' הרשב"ם והב"י שמחמת הפסד החלק אינו כדאי למכור כל השדה. מיהו אפ"ל הרשב"ם לא כתב כן רק לרבא דמקיל באונס דהא ס"ל בשדה סתם לא כתבינן כלל מודעא וצ"ע בפוסקים ובבעל המאור. (הג"ה. הא דאונס ממון חשוב אונס גמור היינו ממון הרבה כו'. ועיין בפרשב"ם פרק חזקת הביאו הב"י בח"מ סי' ר"ה סעיף ד' שכתב כה"ג דמפסיד הכל אם לא ימכור מודה רבא דכתבינן מודעא כו' משום דהוי אונס גדול כו' דאונס כי האי אונס הוי משום שמפסיד כל השדה כו' עכ"ל הב"י הרי אפילו במכירה בעינן שמפסיד הפסד רב אזי חשוב אונס. כש"כ גבי נתינת גט שאין לומר דחשש הפסד ממון הוי אונס אא"כ מפסיד סך נכון. ועוד לכאורה יש להקשות מה שהוכיחו הפוסקים דאונס ממון חשוב אונס בגט ממה דמבואר בגמרא פרק חזקת דחשוב אונס לענין מכירת קרקע שי"ל דלא דמי כלל דהתם כיון דהאונס אינו מבטל המכירה אלא בצירוף המודעא והרי גבי מודעא י"ל אפילו האונס קטן מהני המודעא כמ"ש במכמ"א ש"ז סי' י"ט מההיא דפרק חזקת (דף מ"ם ע"ב) בענין מתנה טמירתא דהוי מודעא לכן י"ל אונס ממון אף דאינו אונס גמור נחשב אונס בצירוף המודעא. אבל לגבי גט דבעינן למימר שיהיה אונס ממון חשוב אונס מצד עצמו בלי מסירת מודעא אין להביא ע"ז ראיה משם. והנה גבי גרושין תכ"ד לאו כד"ד ופי' הר"ן בנדרים פב"ת (דף פ"ז ע"א) משום דחמירי כולי האי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה כו' ולא דמי למכירת קרקע וכה"ג. כמ"כ יש לחלק בין אונס ממון אע"ג דלגבי מכירת קרקע נחשב אונס ממון אונס משום שי"ל שמחמת אונס הממון מכר הקרקע אבל לענין לגרש אשתו שהוא דבר גדול ביותר שאין אדם עושה אותו בנקל כ"כ כמכירת קרקע י"ל אין אונס ממון אונס. ובפרט בדאיכא תרתי שהממון אין סך נכון כ"כ וגם לא מסר מודעא. וגם שהמאנסו הממון הוא אשתו עצמה שאין בזה חשש כ"כ דסוף סוף תוכרח להתפשר עמו בשביל הגט א"כ אין בזה חשש הפסד גמור. י"ל אין זה חשוב אונס. אלא ודאי רצה לגרשה מצד עצמו או בשביל שלא יהיה מעוגן לישב בלי אשה עכשיו שא"א לישא שתי נשים ועיין פסקי מהרא"י סי' רי"א משמע כן. עכ"ה). וא"כ לפ"ז בנד"ז שע"פ פסק הבוררים והשליש שפסקו שתחזור לו תקט"ו רו"כ והוא יתן לה גט ע"ז נתרצה הבעל והיה נותן גט א"כ כבר נתרצה לגרשה. ורק מפני שסירבה ולא רצתה ליתן לו רק תי"ו וסירבה על קט"ו מפני זה מסר המודעא וסך קט"ו לגבי תקט"ו י"ל דלא הוי ממון רב ואין זה אונס גמור ולא עדיף מהרחקה דר"ת שאינו חשוב אונס גמור כנ"ל. וכיון שכבר ראינו שנתרצה לגרש. והאונס דסך קט"ו אינו אונס (ממון) [גמור]. א"כ אף שמסר מודעא כיון שביטלה אח"כ י"ל שהמודעא מבוטלת והגט גט. ועל"ק אות ח' טעם אחר על שהסך קט"ו רוכ"ס אינו חשוב אונס:

קיצור. באונס ממון גבי גט משמע ברי"ו נכ"ד ח"א דאינו אונס וכ"נ דעת הרשב"ץ וגבי עדות שקר אונס ממון אינו חשוב אונס ויסורים ונגדא חשוב אונס. א"כ י"ל כמ"כ גבי גט. וקצת ראיה דר"ת הוצרך להוכיח דהפחדה דנפשות חשוב אונס. ומ"מ הסכמת כל הפוסקים דאונס ממון חשוב אונס גבי גט ג"כ. והיינו דוקא ממון חשוב לפי ערך המגרש. דממון מועט לא חמור מהרחקה דר"ת דאינו חשוב אונס. וא"כ בנד"ז סך קט"ו לגבי תקט"ו י"ל אינו ממון רב. ואינו חשוב אונס. לכן אף שמסר מודעא כיון שביטלה אח"כ י"ל הגט כשר: