א

סימן רסא

גמרא גיטין פרק כל הגט (דכ"ו ע"ב) כתוב גט לארוסתי כו' אינו גט. פרש"י משום גט ישן וכ' הרשב"א כאן וביבמות פר"ג שכ"ד הרמב"ם ג"כ כרש"י. ויש להעיר מזה לדין אינו גט שבפרק השולח (דף ל"ד ע"ב). מיהו ז"א דשם אמרו אינה מגורשת. ור"ת פי' דהכא אינו גט חמור מגט ישן וכתב בחה"ר כאן וביבמות דאפילו נשאת תצא. ומ"מ נראה שזהו מדרבנן דהא בהדיא אמר עולא מה טעם גזירה כו'. והב"ש רס"י קל"ב ס"ל אם נשאת לא תצא. וכ"נ עיקר כיון רש"י והרמב"ם לא ס"ל כפי' ר"ת. והמחלוקת בדרבנן. ועוד דגזירה זו איתא גבי גט ישן (דע"ט ב') וא"כ נהי דכאן חמור יותר לפי' ר"ת מ"מ די דלא תנשא. אבל מנלן דאם נשאת תצא כיון הכל מטעם אחד דגזירה שמא כו'. והנה הא דביבמות פר"ג (דנ"ב ע"ב) אמרו ה"ז גט. לרש"י והרמב"ם היינו דאם נתגרשה בו תנשא כדין גט ישן. ולר"ת מיירי שכתבו עכשיו הזמן שאחר נשואין או שכתבו שנה כו' כ"כ הרשב"א שם. והנה בדין אם אמר להם שיכתבו הגט לאחר נשואין. וכן עשו וכתבו לאחר נשואין. בחידושי הריטב"א כתב דבכה"ג מיירי ביבמות שם וכשר ולא חיישינן שמא הנשואין בטלו השליחות. אבל אם אמר להם סתמא כתובו גט. והם כתבו הגט אחר הנשואין אמרינן דהנשואין בטלו השליחות וה"ל כאילו נכתב הגט בלא צוואת הבעל. והא דבכתבו הגט קודם הנשואין לא חיישינן שהנשואין יבטלו את הגט לרב ששת דאמר אינו חוזר ומגרש בו. צריך לחלק דגט שהוא מעשה לא חיישינן שיבטלו ע"י הנשואין אבל הציווי לעדים שהוא רק דבור מתבטל ע"י הנשואין. ואינו מוכרח ששאר פוסקים יודו לדבריו בזה דאפ"ל דכמו שהגט אינו מתבטל ע"י הנשואין אף לרב ששת כמ"כ הציווי לכתוב ג"כ אינו מתבטל. רק מהא דשמא פייס (די"ח ע"ב) לפי' הרשב"א שם דמשום שלא נחתם עדיין כו' נמלך הוא ומבטלו לפ"ז יש מקום לדברי הריטב"א. אבל רש"י ור"י מפרשים שם בענין אחר. מ"מ בדין הראשון כשאמר להם שיכתבו אחר הנשואין ס"ל להרשב"א כאן ג"כ כהריטב"א. שוב ראיתי בתו"ג בחידושיו למס' גיטין דל"ג ד"ה התם דיבור ודיבור הוא פירש דכאן דאומר אינו גט ר"ל מדאורייתא והגם שאמרו בגמרא דהטעם משום גזירה שמא יאמרו כו' היינו דמחמת זה מבטל הבעל הגט ובטל מדאורייתא. ולענ"ד הם דברי תימה ונגד פשט הגמרא וכל הפוסקים. אך מה שהביא מהרמב"ם פ"ט מה"ג דין כ"ה זהו כדברי הריטב"א אבל אם אמר להם סתמא כתובו גט כו' דהנשואין בטלו השליחות. וע"ש בהה"מ ובכ"מ דהרמב"ן והרשב"א ס"ל דהגט אינו בטל אלא דחיישינן שמא פייס. ומ"ש הה"מ ולא דמי לגט ישן דהתם הוא עשה מעשה הנתינה אחר היחוד אבל כאן שאחר שנתייחד לא עשה כלום כבר נתבטל שליחותם ואין במעשיהם כלום עכ"ל וע' מל"מ פ"ג מה' גיטין דין ה'. ודברי הה"מ אינן מובנים. דאם אומר שזה שנתייחד עמה מבטל הגט כדפירש הלח"מ שם דכיון שעשה מעשה הביאה שהיא חיבה גדולה ביטל הגט עכ"ל. א"כ מאי מהני גבי גט ישן מה שנתנו לה אחר כך נחוש שמא עתה חזר בו אבל בשעת היחוד כשבעל נתבטל הגט ואיך הנתינה שאח"כ מוציאה מידי חששא דביטול הגט שבשעת יחוד ובעילה. ומדלא חיישינן להכי גבי גט ישן עכצ"ל דלא חיישינן כלל שע"י היחוד ואפילו ע"י בעילה יבטל הגט כמ"ש הה"מ דגילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא. גם אין כאן אפילו גילויא דעתא דהא עדיין לא גירשה א"כ מותר לו לבא עליה ואינה בעילת זנות ואח"כ יכול לגרשה בגט הישן או אפילו ע"י הגט שיוכתב בציוויו. וגם הנה המחנה אפרים בחידושים פ"ט מה"ג דין כ"ה הקשה על הה"מ ממ"ש בגמרא ס"פ מש"א (דף ע"ו ע"ב) ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה דמשמע שאם נתייחד עמה לא נתבטל הגט ואע"ג דלא עשה שום מעשה אחר הייחוד עכ"ל ור"ל דאם נתייחד עמה הוי רק גט ישן ותנשא לכתחלה לכן צ"ל דלדעת הרמב"ם אין הטעם משום דלאחר שנתייחד עמה לא עשה כלום אלא החילוק דגט שכבר נכתב ונחתם במצותו אינו מתבטל ע"י היחוד שאח"כ רק דה"ל גט ישן. ואפשר אפילו לא עשה מעשה כלל אח"כ כ"א שנתנו לשליח ליתן והשליח נתנו אח"כ וקודם הנתינה נתייחד עמה הוי רק גט ישן ועיין ב"ש סי' קמ"ד סעיף ז'.אבל כשלא נכתב הגט כלל אע"פ שציוה לסופר ועדים לכתוב. ציווי זה מתבטל ע"י שנתייחד עמה. דמעשה היחוד מבטל הדבור אבל אינו מבטל הגט. ומ"מ בדינו של הריטב"א אם היה הציווי לכתוב אחר הנשואין י"ל דלא יחלוק הרמב"ם לומר שיתבטל הציווי ע"י הנשואין כיון דכך היה הציווי בתחלה שאע"פ שישא אותה עכ"ז יכתבו הגט אח"כ. והרמב"ם לא קאמר אלא באומר להם סתמא כתובו הגט. דמשמע עכשיו. לכן כשאח"כ נתייחד עמה י"ל דבטל הציווי. מיהו לדברי הה"מ י"ל שגם הריטב"א לא הקיל רק באופן שאחר כך יעשה הבעל מעשה דהיינו שכשיכתבוהו אחר שיכנסנה יתנו הם הגט ליד הבעל והוא יגרשנה בעצמו או ע"י שליח כאומרו לכשאכנסנה אגרשנה דבכה"ג מודה הה"מ דאין כאן רק משום גט ישן כו' והכא לא שייך ג"כ החשש דגט ישן כו' ועמ"ש מזה ג"כ בתשו' בדין אחד שצוה לסופר ועדים שיכתבו ויתנו גט לאשתו כי הוכרח לילך בדרך רחוקה והסופר והעדים והאשה יסעו לעיר אחרת ליתן הגט כי בכפר זו שהיו דרים האשה ובעלה אין כותבין גיטין והאשה נסעה ללוות את בעלה ושהתה עמו ג' ימים