א

סימן רס

ע"ד הסופר שמינהו הבעל שיכתוב הגט במקום פ' ויש שטר ע"ז בח"י שני עדים אלא שא"א לקיים חתימתן כאן רק שעוד ע"א מעיד שהי' ג"כ במעמד ההוא כשמינהו לכתוב הגט ולהיות שליח הולכה גם יש שטר בח"י ע"ז והוא מקום עיגון גמור ממש. הנה כיון מדאורייתא א"צ קיום דחשוב שטר גמור אף שנכתב שלא מדעת האשה לא הוה כנכתב בלא דעת המתחייב כיון שלא כ' עלי' דבר שהרי אם תרצה לא תקבל ול"ד לשט"ח וכה"ג שכותב דבר על המתחייב להכי בעי' דעתו כ"ש דקרוב דזכות הוא לה. וא"כ בדרבנן נ' לסמוך על דעה ראשונה שבש"ע סי' קמ"א ס"ט גבי ש"ק שכשהוא כשר להעיד מצטרף עם עוד א' וה"ה בש"ה וא"כ ה"ה בהשליחות לכתוב גט דכ"ש הוא. ואע"פ שכ' שם שיש מי שנראה שחולק ע"ז מ"מ הכא דבלא"ה יש כאן עה"ח עהש"ט על השליחות נ' לסמוך על דעה הראשונה שהיא עיקרי' לפ"ד הש"ע כנודע מכללי ההוראה. ואף שהב"ח כ' דהעיקר כהחולק ומחלק בין שנים שלוחי' דקיי"ל בפ"ב דקדושין דהן הן עדיו דכיון דהן שנים מוכח טובא דהן עדיו ולא אתו למיטעי משא"כ בשליח א' שהוא במקום הבעל דאתו למיטעי ולומר דבעל יכול ליתן גט בפני עד א' הלכך בעינן ב' אחרים. שוב ראיתי במכמ"א ש"ו סי' י"ב מסיק דשליח נעשה עד על שהמשלח עשאו שליח ושכ"ד כל הפוסקים והאריך. (הג"ה. ע' במסכת שבת פי"ט גבי מכסהו ע"פ עדים כו' שזהו בעיא בגמרא איהו חד כו' ואולי יש ללמוד משם לנד"ז). ומה שיש לחוש עוד כיון שהשליח יטול שכר והנוטל שכר להעיד עדותו בטלה י"ל שכאן יפסוק שכר טרם נסיעתו למקום האשה שהוא שכר טורחו ושרי כמ"ש הרשב"א שאינו מחויב לילך ולראות כו' וה"נ אינו מחוייב לנסוע כו' וע' מהריב"ל ח"ד סי' ב'. מיהו אם ירבה ליטול יש לחוש שאז י"ל דהוי נוגע בעדות ושיפסול מדאוריי' וע' בג"פ שהאריך בזה בסי' ק"כ סק"ט ומסיק היכא דהכתב מוכיח אין לחוש ובנ"ד נמי הכתב של השטר מוכיח שנעשה שליח ואעפ"כ למעשה טוב להחמיר שלא יטול רק כשכר הראוי עבור טורחו וביטול מלאכתו: