א

סימן רנט

משנה פב"ת דגיטין (דפ"ו א') כתב בכת"י ואין עליו אלא עד אחד. ובגמ' שמואל מכשר כתב סופר ועד ומשמע אפילו סופר שאינו מובהק כשר דיעבד ובסופר מובהק כשר אף לכתחלה והיינו מתניתין כתב סופר ועד כשר כ"מ מפרש"י. ועיין בירושלמי ס"ל כשמואל כ"כ המ"פ. ומיהו הקה"ע לא פי' כן. וקשה מהא דעד א' בשטר הרי יהי' כדין כתב סופר ועד ע' ב"ב (דף קס"ה ע"א) ובח"מ סי' נ"א. ומדוע אין כשר אלא ע"י עוד ע"א בע"פ. והנה אנן לא קיי"ל כשמואל. ועיין בהראב"ד פ"א מה"ג דין י"ד אפשר דלשמואל כו' מורה שלא נדחו דברי שמואל מכל וכל:

והנה הרי"ף ס"ל דאם נתנו לה בפני שני עדים הגט כשר הובא ב"י סס"י ק"ל. ועיין מזה בב"ש סס"י ק"ל ס"ק ל"א. וע"ש בסופר מובהק וע"א יש מקילים אפילו לרב. והסופרים דעכשיו שכותבין הגט אשורית ומעורה. נ' דדינן כסופר מובהק שהרי מיעוטא דמיעוטא שידעו לכתוב כן:

והנה נחקור בדין גט שהי' כת"י סופר מובהק כנ"ל וחתום בשני עדים וניתן בע"מ. ויצא על א' מהע"ח לעז פסול לעדות מדרבנן. לכאורה כשר הגט דלו יהא כאילו אין חתום בו אלא ע"א וכ"ש דסופר מובהק י"ל דינו ג"כ כעד א' ואיתא בכתבי מהרא"י סס"י קצ"ז וז"ל ואפשר היה לדמות קצת לשלשה עדים הנמצאים חתומים בגט ואחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר כדאיתא בהדיא התם עכ"ל וא"כ כאן יש ג' עדים הסופר המובהק ושני עדים כו'. ובכנה"ג סי' ק"ל בהגב"י אות ב' תמה ע"ז דהא קיי"ל כר' יוסי דנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ותירץ שזהו ע"ד שנתבאר בטור וב"י סי' ק"ך. ועיין תשו' מיימוני סי' י"ב הביאו הב"י רס"י ק"ל ובסס"י ק"ל השיג עליו. ולענ"ד לתרץ דס"ל כתב סופר מובהק ה"ל עד אחד וא"כ יש כאן שני עדים כשרים בלעדו. אך ק' דה"ל נמצא א' ביניהן קא"פ. דמבואר בגמ' פ"ב (דף י"ח ע"ב) דעדותן בטלה. ומכאן ק"ל עמ"ש בתשו' בנימין זאב סי' רמ"ט בשם א"ז דהלכה כשמואל פ"ק דמכות (דף ו' ע"ב) דפוסק כר' יוסי דדוקא בד"נ כו' דהא גיטין י"ל כד"מ דמיא. כמ"ש בב"י בח"מ סס"י למ"ד. וצ"ל הא"ז ס"ל דגיטין כד"נ דמיא כמ"ש התוספות במכות שם. או י"ל הא"ז אינו מפרש בגיטין כרש"י ותוספות. אלא התם כיון שהקפיד הבעל שיהי' עשרה עדים ונמצא א' מהן קא"פ א"כ ליכא רק ט' עדים:

והנה בנד"ז שיצא הלעז שיושב בקאבאק בשבת ומוכר יי"ש. י"ל דה"ל פסול דרבנן ובעי הכרזה וכל שלא הכריזו עליו כשר לעדות. גם כיון בשא"ד הוא ישראל כשר ככל ישראל הכשרים וגם ע"ז מתנצל שאינו מודד והמעות מניח הקונה ואינו מטלטל אותם. וגם מוכרח לזה מצד חיותו שהבעל הקאבאק יעבירו מאומנתו:

וצ"ע אולי מחלל שבת אף בדרבנן גרע משאר פסולי עדות דרבנן עיין בטוש"ע א"ח ה' ערובין סי' שפ"ה דחשוב כעו"ג לענין ביטול רשות. אך י"ל זהו דוקא לענין שבת ולא לענין עדות. שהרי הפר"ח ביו"ד בק"א סי' ב' נחלק על הבה"י שר"ל כן לענין שחיטה והסכים השמ"ח סי' ב' סט"ז עם הפר"ח ובת"ש שם ס"ק כ"ח הביא שזהו פלוגתא סוף הוריות. וקיי"ל דבדרבנן לא הוי מומר:

ועוי"ל הב"י בתשו' חאה"ע סס"י יו"ד כ' הא דאם נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה. אם היה פסולו מד"ס תתקיים העדות בשאר. ויש לצדד דהא בלא"ה דעת הא"ז דהלכה כשמואל. ובמ"א כתבתי שיש לכאורה ראיה לזה מהמשנה פרק מצות חליצה. חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קא"פ כו'. דמשמע דלא נפסלו השנים משום שנמצא א' מהן קא"פ. ולכאורה סוגיא זו אתי שפיר לשמואל ולא לרב נחמן. ואף שכתבתי לתרץ וחלילה להרהר אחר שכל הפוסקים פסקו כרב נחמן. עכ"ז היכא שפסולו רק מד"ס אולי יש לסמוך על הרב"י בתשו' הביאו כנה"ג בח"מ סי' ל"ו בהגב"י והטור אות ד':

מה גם בנד"ז י"ל אף מדרבנן אינו פסול. אם מטעם שלא הכריזו. ואף את"ל דמחלל שבת חמור יותר וזה חשוב בפרהסיא כיון שידוע לעשרה בני אדם שיושב בקאבאק בשבת עיין יו"ד סי' קנ"ז מענין והא אסתר פרהסיא הוה כו'. אך זה ודאי אינו ידוע כלל אם מטלטל המעות או לא וא"כ הרי האליה רבה סי' שפ"ה כ' בשם תו"ח אף אם מחלל שבת באיסור דרבנן בפרהסיא אם מכסה בפני הנשיא. אינו חשוב פרהסיא. וזהו מוכרח בגמ' בערובין פרק הדר (דף ס"ט ע"א). א"כ כש"כ בכה"ג דהפרהסיא רק שיושב בקאבאק. ואם מטלטל מעות אינו ידוע כלל. וגם מדידה א"צ בודאי כי שם כל הכלים מליאים ומדודים שטאפין וחצי שטאפין חתומים כו'. הקיצור שיש כמה טעמים להקל. הא' די"ל שאינו פסול כלל לעדות אף מדרבנן. הב' שלא הכריזו. הג' אף בנמצא א' מהן פסול מדרבנן יש לצדד ע"פ תשו' הב"י בצירוף דעת האו"ז: