ו

וביש"ש פ' השולח סי' ל"א בשם ידידיה כתב ע"ש מהררי"ב ליתן שני גיטין וכתב ע"ז אני תמה כו' הלא יכול לצאת כל הדיעות כשיכתוב ידיד יה יעשה ריוח מעט כעין אות קטנה שזה אינו מזיק אפילו היא תיבה אחת עכ"ל. וצ"ל דהא בתיבה א' בין אות לאות א"צ להיות הפסק רק כמלא חוט השערה רק בין תיבה לתיבה צ"ל הפסק כמלא אות קטנה כדאיתא במנחות (דף ל'). וצ"ל דכוונתו דאע"ג שהוא תיבה אחת אין מזיק בו הפסק כמו בין תיבה לתיבה כיון שזה השם מורכב מב' תיבות באמת וה"ל דומיא כדרלעומר בפא"ט דאי כתבינן בתרי תיבות בחד שיטה שפיר דמי. ובס"ש דף ל"ז ע"ג תירץ דמהררי"ב ס"ל דלר' יוחנן דאמר ידידיה אחת היא אין לחלקה לשנים אפילו בשיטה אחת (ולא ברירא כ"כ ללמוד מכדרלעומר כמ"ש הר"ן אפשר כו') וכ"כ במכמ"א שע"ד סי' כ"ד דראוי לכתוב בזה שני גיטין מה"ט. גם בט"ז סס"י קכ"ט באות עמינדב כתב דלר' יוחנן פסול אפילו בב' תיבות בשיטה אחת רק דבגט מכשיר מטעם אחר דה"ל כחניכתו ע"ש דמכשיר בין בב' תיבות בין בתיבה אחת מה"ט. וממ"ש מהריב"ל ח"ג סס"י ט' גבי שם טוב דדומה לידידיה והוא משום שידידיה מורה ענין והוא שהוא ידיד ה' וכן שם טוב מורה ענין ומש"ה היה נראה דפסקינן להו בתרי תיבי כו' מבואר ג"כ דס"ל כרש"ל: