ג

וכן מוכח בפי' מהרא"י בפסקיו סי' קפ"ח דכ' וכריב"ל ק"ל כנגד רב (לומר דידידיה תיבה א' הוא). וקשה הא איכא מימרא אחרינא דריב"ל ס"ל דהללויה ב' תיבות הן וא"כ הל"ל דרב יכריע להורות כמימרא זו. א"ו הפי' כנ"ל ד לא פליג כלל דידיה אדידיה דב' תיבות הן רק דפליג אדידיה דהפירוש כנ"ל וכיון דריב"ל לשני המימרות שלו ס"ל דהללויה תיבה אחת הוא לכן קאמר דקיי"ל כוותיה נגד רב. אבל קשה תרתי עדיין חדא למה הוצרך להוכיח מריב"ל תיפוק ליה הא ר' יוחנן פליג על רב בהדיא בידידיה. ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. עוד קשה אמ"ש ומצינו למימר דה"ה פליג ריב"ל אידידיה דמהו הראיה מזה לזה ומרחביה לרב חסדא יוכיח כנ"ל. ולקושיא ראשונה י"ל כיון רב אמר בשם ר' חייא ע"כ אין לזה דין מחלוקת רב ור' יוחנן כ"א דין מחלוקת ר"י ור' חייא. ולישוב קושיא ב' י"ל דמ"ש בש"ס מרחביה לרב חסדא מאי היינו מקמיה דידעינן דהללויה וידידיה נחלקים טפי לרב ממרחביה כו'. מיהו זה אינו דגם מקודם דידעינן יש לומר דכסיה יוכיח דלרבה נחלק לשנים ועכ"ז מרחביה תיבה א' א"כ כש"כ לרב חסדא. אלא צ"ל דאין ראיה מן תיבה זו לזו: