א

סימן רנד

נידון שנכתב שם הכפר ראבאווקע. והיא נקראת ראבוקא הבית במלופם וכן נכתב במכתבים של ישראל וגם האינם יהודים קורין כן רק שבמכתבים כותבים הבית בקמץ והוא"ו בשוא עכ"ל ויש לה עוד שם היינו פאנסוקא:

הנה מאחר שבמכתבים כותבין הבית בקמץ א"כ צריך לכתוב א' אחר הבית להורות על קמץ. וא"כ ממילא כיון שהוא"ו הוא בשוא ונרגשת במכתב מה שכתב שני ווין זהו כמ"ש הב"ש בהכללים שבסס"י קכ"ט סעיף כ"ב והיכא שצריך וי"ו כותבין שני ווין. רק מה שכתב עיי"ן לסוף אחר הקוף והיה צריך לכתוב א' לפמ"ש רומע"ל שגם בכתיבתם כותבים בקמץ הנה בב"ש בש"א אות מ"ם איתא כתב בס"ש בשם מהריב"ל אם כתב אלף בסוף (היינו בשם מתתיה וכתב מתתיא) כשר בדיעבד כו' ע"ש. אף דלמעשה פסק שם לא כמהריב"ל היינו בשמו ושמה. אבל בשם העיר דמקום כתיבה ונתינה יש לסמוך על מהריב"ל בדיעבד ושעת הדחק כזה. ותו דאף שהכתיבה בקמץ אחר הקוף מ"מ מסתמא נקראת בסגול מאחר דכתב ע'. וא"כ אין שום שינוי במבטא. ומה שמחמיר מעלתו מפני שאין נקראת כן רק ראבוקא הבית במלופם מ"מ יש דיעות דצריך לכתוב בהגט שם העיר על פי המיוסד בערכאות שלהם וס"ל דזהו עיקר השם כ"כ מהרש"ל ביש"ש פרק השולח סי' ל"ב וז"ל מהרש"ל שם עוד מצאתי בתקוני גיטין וז"ל ואם אין ידוע בודאי שם העיר יש לשאול איך כותבים הגוים בספריהם שם העיר כו'. גם אני קבלתי במקום שלא הורגל בה ליתן גיטין ואין ידוע איך נכתוב שם העיר ונהרותיה שיש לילך ולשאול מערכאות שלהן או מכומרי העיר שהם יודעים יסוד שם העיר ונהרותיה עכ"ל. והביאו ג"כ בטיב גיטין בלקוטי שמות עיירות ונהרות ס"ק י"ט. וכ"ד בעל תומת ישרים סי' ק"ה דיש לכתוב השם כפי שהונח מבעל הלשון ההוא. אף שהרבה חולקין עליהם לומר דהכל תלוי בקריאת ההמון עתה. מ"מ אין זה נחשב שינוי כלל מ"ש השם של הכפר ע"פ מה שכותבין במכתבם מה גם שהכפר רובו ככולו אינם יהודים. וגדולה מזו עיין בג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"ו (בד"ה הרי למדנו חילוק נכון) בענין סינים וצובא שכותבין כן בגט אע"ג שההמון קוראין אותם בשמות אחרים יעו"ש. ואע"ג דנד"ז לא דמי ממש מ"מ משם יובן דכיון שכותבין כן במכתבים גם עתה אע"פ שנקרא במלופם אין זה חשוב שינוי השם כלל. וכיון דאין זה שינוי אף אם יונח שכתב שם הטפל. ובודאי דאף לפ"ד החולקים על היש"ש והתומת ישרים וס"ל דיותר טוב לכתוב השם כפי הקריאה והמורגל בפיהם. מ"מ שם טפל מיהו הוי השם שהוא כפי שכותבים במכתבים. ומה גם דקרובים השמות זה לזה ראבוקא ראבאווקא. ובתשו' פנים מאירות סי' י"ח דימה נדון כזה למ"ש התוספות פרק השולח (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא דאתחזק. אי נמי כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם אף לכתחלה כשר בכינוי עכ"ל. ולכן כיון בנד"ז דומין השמות זה לזה וא"כ השם ראבאווקא שכן כותבין אצלם שם טפל מיהו הוי. וכיון שכן הרי הב"ש סי' קכ"ח סק"ח פסק שאם יש למקום עמידה שני שמות ר"ל שם אחד במקום כתיבה ושם אחד במקום נתינה ושינה וכתב שם מקום הכתיבה לא גרע משינוי ממש וכשר במקום הדחק עכ"ל. ואף דבשינה ממש יש חולקים משום שעכשיו שאין כותבים מקום דירה רק מקום עמידה יש להחמיר בשינוי מקום עמידה וכמ"ש בג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"ז מ"מ כשאין שינוי רק שכתב מקום כתיבה לבד יש להקל בדיעבד בשעת הדחק מטעם כעיקר שיש בזה ואין להאריך כאן ובזה יש לסמוך על הב"ש שמכשיר בפירוש בשעת הדחק ונד"ז שכבר מת המגרש ולהצריך חליצה זהו ודאי שעת הדחק הגדול. ופשוט דשם הטפל עדיף משם דמקום כתיבה כמובן מדברי הש"ע סי' קכ"ט ססע"י א' בהג"ה וס"ב וס"ד בהג"ה ובב"ש שם סק"ז. וכ"ד הג"פ ג"כ ססק"ח. וס"ק י"ו. וכן פשוט בהטור רס"י קכ"ט. והנה לא נעלם ממני שאאזמו"ר הגאון ז"ל בתשובתו בענין כתיבת שם העיר אמטשיסלעוו כתב דאם יש לעיר שם אחר במקום הנתינה דינה כשם הבעל ושם מבואר דאם כתב שם מקום הכתיבה פסול לכ"ע עכ"ד. והרי חולק על הב"ש סי' קכ"ח סק"ח שהבאתי לעיל. ולכאורה יש להפליא על דבריו מה ראה לחלק על הב"ש איך הדמיון מקום עמידה לשם הבעל. ויש לומר משום דכן משמע בפשיטות לשון רמ"א בהג"ה סעי' ג' שכתב ואם יש להן שם אחד במקום כתיבה ושם אחד במקום נתינה דינן כמו בשמות הבעל עכ"ל והוא מדברי הב"י סי' קכ"ח בד"ה ואם שולח הגט למקום אחר. אך הרי הב"ש כ' ע"ז גופא מה שכתב ומפרש דמ"ש רמ"א שדינן כמו בשמות הבעל קאי על שם מקום דירה ולא על שם מקום עמידה. דהא במקום עמידה הכשיר רמ"א בסעיף ב' אף בשינה ממש. ואיך יפסול בשם מקום כתיבה דעדיף טובא משינוי ממש. לכן מפרש דרמ"א מיירי כאן על מקום דירה. וצ"ע בלשון הב"י שם ואפשר לפרש עוד שאם עיר הכתיבה או עיר המגרש כו' ע"ש. ועיר הכתיבה היינו מקום עמידת העדים משמע דמחמיר בזה ג"כ כמו בשמות הבעל. וצ"ל דס"ל כמ"ש הג"פ ושאר אחרונים דעכשיו שאין כותבין מקום דירה חזר מקום עמידה להיות כמקום דירה וכ"כ התורת גיטין ג"כ. ויש בזה מקום עיון ואין כאן מקומו. אך בדעת הב"י ודאי א"א לומר כן שהרי פסק בסי' קכ"ח סעיף א' דאם שינה מקום עמידת העדים אם נשאת לא תצא אע"פ שכתב בסעיף ב' שעכשיו אין כותבין מקום דירה רק מקום עמידה ואם היה דס"ל דעכשיו חזר מקום עמידה להיות כמקום דירה א"כ אפילו נשאת תצא. דהא פסק בש"ע סי' קכ"ט ס"ג דאינו גט והוא מהרמב"ם פ"ג מה"ג הלכה י"ד. ועיין בג"פ שם ס"ק ט"ו בשם המגיד והלח"מ דהגט בטל. עכ"פ גם לדבריו הקדושים הרי כ' בפירוש שאינו מקפיד רק לעיירות שאינן סמוכות לשם דע"ז ס"ל להחמיר בכתב מ"כ ולא כ' מ"נ. אבל בגיטין שניתנין בהעיר גופא או למקומות הסמוכים לא הקפיד כמבואר בפירוש שם בתשובתו אף דנקרא כתב רק שם הטפל של העיר לשיטתו יעו"ש. לכן גם בנד"ז אין להקפיד אף אם נאמר שזהו שם הטפל של הכפר. ועל כן אין להצריכה חליצה כלל מחמת כתיבת שם הכפר ראבאווקע. וע' בספר בית מאיר סי' קכ"ח סעיף א' במ"ש ובפרט היכא שהוא קרוב מאד לעיקר השם כו' ע"ש דהיינו בענין שם מקום עמידה. וכ"ש הכא דאיכא תרתי שהוא קרוב מאד לעיקר השם ראבוקא וגם זהו שם שכותבין כן במכתבם:

ובענין שכתב שם אבי האשה שניאור משה דמתקרי זלמן משה ובמחניכם נקרא זלמן לבד. ואפשר שגם במקום הנתינה קורין כן. ואף שנמצא שקורין במקום אחר זלמן משה הול"ל דמתקרי זלמן משה והמכונה זלמן כמ"ש בט"ג בסעיף כ"ג וכמ"ש בירושלמי אבל לכתחלה כו' עכ"ל. הלא אדרבה שם סעיף כ"ב כ' לכתוב שלמה משה דמתקרי זלמן משה. ולא הצריך לכתוב עוד והמכונה זלמן. משום שאף דמקצתן קורין זלמן לבד אלו אינם רק מקצרים השם כו' ע"ש. וכה"ג כ' שם סעיף ב'.ועוד והוא העיקר דכל זה בשם המגרש עצמו אבל בשם אבי האשה. הרי פסק רמ"א בסי' קכ"ט ס"ט בהג"ה וכ"ש אם הזכיר שמו ולא הזכיר שם כינוי שלו דכשר. והיינו ודאי אף לדידן שאין כותבין וכל שום. והטעם כמ"ש בג"פ סי' קכ"ו סעיף ל"א ס"ק כ"ב דיש גדולי הפוסקי' ומכללן הרמב"ן בשם הרי"ף דתקנת רבן גמליאל שבמשנה פרק השולח (דל"ד ע"ב) שהתקין לכתוב כל שם שיש לי לא קאי רק על שם המגרש והמתגרשת ולא על אבותיהן ואף שכמ"כ יש גדולי הפוסקי' שחולקים עליהן וס"ל דתקנת רבן גמליאל הי' גם על שמות האבות. מ"מ בדיעבד סמכינן על הרמב"ן והרי"ף וסיעתם בפירוש תקנת ר"ג. ולכן אם הזכיר רק שם האב ולא הזכיר כינויו וגם לא כתב וכל שום כשר. וא"כ כ"ש וק"ו בנדון זה שכתב גם שם כינויו ולא כ' עוד והמכונה זלמן דכשר. ומ"ש רומע"ל שיש בזה חשש שינוי שם אביה איני יודע לו טעם דהרי במילתו נקרא כן בשני השמות זלמן משה וכמ"כ גם עכשיו לא נשתקע שם משה ממנו שהרי נק' כן במ"א זלמן משה. ואפשר שגם במקום הנתינה נק' כן. וגם שמו שניאור משה שנק' כן לתורה מורה כן על שם זלמן משה. ואפשר וקרוב שגם בחתימתו חותם כן שניאור זלמן משה אם בר הכי הוא שיכול לחתום. וגם במכתבים אליו מסתמא כותבים ג"כ כן לפעמים. וא"כ אין שייך שינוי השם אלא חשש חסרון שם זלמן לבד וג"ז אפשר שאין צריך ודי בזלמן משה. ועכ"פ כיון שזהו בשם אבי האשה אין להקפיד כלל:

בענין שלא כתב מתא מה שהרכיב דאם לא כ' ג"כ מי מעיינות דפסול. אין לזה שום שרש רק מה שיש לדייק הוא דאף שהרמ"א בהג"ה סי' קכ"ח ססע"י ב' הכשיר דילג תיבת מתא מ"מ הנה מקור דבריו הוא ממ"ש כן בד"מ סק"ה בשם תשו' מהר"ם פאדוה סי' י"ב והמעיין שם יראה שבנדון שלו הי' כתוב פעם א' מתא רק שדילג תיבת מתא שהי' צ"ל עוד אצל עמידת המגרש אבל אם דילג לגמרי תיבת מתא ולא כתבו כלל אין שום ראיה משם להכשיר רק בג"פ ס"ק כ"ג בשם מהריק"ש משמע דמכשיר בדילג תיבת מתא לגמרי. ובנד"ז לא ביאר מעל' אם דילג תיבת מתא לגמרי ולא נזכר בשום מקום בגט מתא או שדילגו פ"א. אך באמת גם אם דילג תיבת מתא לגמרי אין לחוש כלל דהא בתשובת מהרמ"פ הנ"ל מבואר אשר כל החשש בדילג תיבת מתא הוא שמא יאמרו שהוא כפר ולא עיר יעו"ש וע"ז השיב כיון שנזכר פ"א מתא תו אין לחוש. א"כ בנ"ד שבאמת הוא רק כפר מה יש לחוש אם דילג מתא שיאמרו שהוא כפר הרי באמת כן הוא:

ומ"ש רומע"ל דאין זה נק' שעת הדחק כיון שאפשר בחליצה. הנה ביבמות פרק (ד"א דל"א א') ס"ל לרבה גבי צרת ערוה אף שזרק להערוה גט רק שהי' ספק קרוב לו ספק קרוב לה מוקמינן אחזקה ומותרת הצרה לשוק ולא אמרינן תחלוץ מספיקא משום שאם אתה אומר חולצת מתייבמת הרי החליצה אינה דבר קל ואף דאביי ורבא שם לא ס"ל כרבה ומצריכים חליצה זהו בספק שקול דוקא אף דיש חזקה להתירא מ"מ להעמיד על חזקה בספק שקול לא סבירא להו אבל משום חששא וגזירה גם לאביי אמרינן בקדושין רפ"ג (דף סמך ע"א) דלא תחלוץ משום שאם אתה אומר חולצת מתייבמת הרי להצריך חליצה משום חששא בעלמא אינו נכון. ועוד שהחולץ נאסר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ולמה זה. ועוד איזו טעמים יש. ואיך שייך לומר ע"ז שלהצריך חליצה אינו נקרא שעת הדחק:

מ"ש לפסול המסדר. ע' בש"ע סי' קמ"א ס"ל בהג"ה בשם הרא"ם ובד"מ שם ס"ק מ"ב אילו נעשה ש"ק ליפוי כח היה כשר כדמשמע מתשובת הרא"ש שבטור סס"י הנ"ל אף שזה ג"כ חסרון ידיעה שהרי ש"ק שמינה הבעל לא מהני ולא כלום א"כ ניחוש שמא טעו בדין אחר. וע"כ צ"ל כיון הגט בפנינו ורואים אנו שנכתב בטוב אין לחוש וראי' מהגמ' ריש גיטין דרבה דמצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח מפני שבני מדה"י אינן בני תורה כדפרש"י שא"י שצריכי' לשמה אעפ"כ כשאומר בפנ"כ ובפנ"ח הגט כשר ולא חיישינן לפסולי' אחרים משום דלא שכיחי. ומ"ש ר"ת לא ס"ל לרש"י. ותשו' הר"ן שכ' שלא היה סומך על ההדיוטות זהו מפני שלא ראה הגט כלל כ"א ההדיוטות כתבו שנתגרשה בטוב ע"כ כ' איך נסמוך עליהם כו'. וצ"ע בהקדמת הס"ש ובג"פ ובהרד"ך בית י"ח סוף סעי' יו"ד. והנה הטור סס"י מ"ט בפי' כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן כ' להורות בהן. וכן פרש"י וכן כ' הסמ"ג מ"ע סי' מ"ח לא יהא לו עסק פירוש לעשות הוראות. אבל לסדר הגט י"ל אין זה הוראה דהא מצינו במשנה וגמ' שהבעל אומר לשנים תנו גט לאשתי (דס"ו סע"א) ושם בגמ' לעיל מיני' בי תרי מינייכו נכתוב גיטא. ואע"ג דבפ"ק דגיטין (דף ה' סע"ב) משמע בגמרא ורש"י דהוו ממנו גברא רבא אגיטי לאורויי האיך נעביד משמע דגם סידור הגט צ"ל ע"פ גברא רבא י"ל זהו לכתחלה. אבל לא לפסול דיעבד. וע' בט"ז סס"י מ"ט שר"ל כן ולסוף דחה סברא זו. וע' בסדר הגט סעי' ק"א י"ל כ"ז לכתחלה. אבל דיעבד כשאנו רואים הגט שנכתב בטוב ככל הגיטין. ובפרט שכתבו הסופר הכותב גיטין תמיד כמו בנ"ד אין לפוסלו מחמת זה. וכ"מ עוד מדפרש"י בקדושין (די"ג סע"א) ד"ה הדר יתבי. דיינים המורים הוראה בעריות ואינן בקיאים וכו' ע"ש. הרי דזה קאי רק על המורים הוראות וע' בב"י סס"י ד' מ"ש בשם רבינו שמשון על הקראים. מוכח כמו שכתבתי דלא פסלם רק מפני שמגרשים שלא כדת. אבל לא מפני שמסדרי הגט אין בקיאין כ"כ כו':

אח"כ הגיעני מכתב מהמו"צ דק' מהלין. וז"ל נחזי אנן. איך כותבין בגיטין בעיר דובראוונא מאלאסטאווקא הלא דוקא באל"ף באמצע להדגיש הקמץ אף שההמון קוראין לפעמים במלאופם. וס"ל דגם עפמ"ש בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב ואחר שינון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין עכ"ל ה"נ שינון הלשון לומר דובראוונא וכן ראבאווקא. והיינו שינון לשון רוסיא שממנו הונח שם העיר. זהו תוכן דבריהם. ואין דבריהם מוכרחים בזה דשאני במהרא"י שזהו שינון הלשון שמדברים בו עמב"י שם. אבל שינון לשון ראבאווקא אינו שינון לשון עמב"י. ומ"מ יפה הביאו ראיה מכתיבת עיר דובראוונא. גם מה שהביאו ראיה מהא שאין לחוש מ"ש ראבאווקע בעיי"ן ממ"ש בט"ג בליקוטי שמות עיירות סק"ג מענין קאמינקא יפה הביאו:

אך מ"ש הר"ר הלל נ"י בשם המסדר עצמו שקודם הנתינה נשתתק המגרש וגם חזר עכ"ל. זה צריך לידע איך ומה היה. ואם אח"כ חזר לבוריו וצווה שנית ליתן הגט. וגם אם החזרה הי' קודם גמר כתיבת הגט דהיינו קודם חתימת העדים יש לחוש בו טפי ע"פ מ"ש המל"מ פ"ו מה' גירושין סוף דין כ"א ודע שכתבו התוספות פרק המגרש כו' ע"ש שיש לחוש שע"י החזרה קודם גמר הגט מתבטל הגט לגמרי ואינו חוזר ומגרש בו. אך אם החזרה הי' אחר גמר כתיבת וחתימת הגט רק קודם הנתינה אז חוזר ומגרש בו מ"מ צריך צווי שנית אחר החזרה וגם צריך לידע איך ומה היה החזרה. ותמיה שרומע"ל בתשובתם לא הזכירו מזה כלל. וגם הרב ר"ה הנ"ל הזכיר זה רק דרך אגב. לכן ראוי שישיתו לב לברר זה. וזולת זה אין בו חשש בדיעבד כנ"ל:

חזר המ"צ ר"ה נ"י ששם ראבוקא נק' רק בית האדון אבל הכפר נשאר בשם פאנסוקא. והבית שנכתב בו הגט קרוב יותר להכפר מלבית האדון. וא"כ כשנכתב עליו ראבוקא הוי שינוי. אך לא הביא עדים ע"ז כי אם שנשמע כן מפי גמל"ת. וכותב שמישראלים אין לברר הדבר כי הם קרובי הגרושה. ובגב"ע מעד א' ששלח מבואר שהאדון הוסיף להכפר כינוי שם ראבוקא. רק שקורין לה בפ"כ פאנסוקא עכ"ד. הרי דבריו סותרים זא"ז. ואיך אינו מאמין לישראלים לפי שהם קרובי הגרושה מסתמא יש מהם קרובים שאינם פסולים להעיד. ומאמין לגמל"ת שיהי' נאמן לסתור מעב"ד שהחזיקוה בגרושה כד"ת. וגם הגמל"ת אומר שהאדון קרא לכל הכפר ראבוקא. גם כיון שהאדון בעל הכפר הוסיף כן שם זה הוא ענין גדול יותר: