א

סימן רנא

ונידון עיר קאנטאפ שנכתב לבסוף באות פ ולא באות ף כה"ג ממש מצינו בב"ש בשמות אנשים אות יו"ד גבי יוזפ ע"ש שכתב כן ובספר טיב גיטין שם האריך בזה שהטעם משום דלא אפשר לכתוב בענין אחר כיון שהפ"א דגושה היא בסוף התיבה כו' מיהו באות ג' סקי"ב הביא בשם מהר"מ חריף והג"פ שאין לכתוב פ בסוף תיבה וכן נו"ן כפופה ודעתם להוסיף א' כזה גאטליפא. והוא כתב ע"ז ולענ"ד צ"ע לפי הנחת לשון לעז במדינות הללו כל שיש אל"ף לבסוף הוא מורה על נקודת קמץ וא"כ אם נכתוב א' לבסוף לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא שהרי קריאת השם הפא רהוט לשלפניו בלא נקודה רק שהפ"א בדגוש כו' וצ"ע עכ"ל הט"ג. ולכאורה יש ללמוד להקל לכתוב אל"ף לבסוף ממ"ש תה"ד בפסקים סי' קמ"ב וז"ל וכיון דהוא בחטף יתכן לכתוב אל"ף לבסוף שכך רגילין לכתוב בשמות הקצרים של העיירות הגרא בזלא הכתוב בטופס ולפ"ד ג"כ אולמא וכן עיר ווינא כותבים כך עכ"ל. ועפי"ז כ' הנ"ש לכתוב בערא ע"ש. אך אנו אין נוהגין כן כמ"ש הב"ש לכתוב בער וכבר האריך בזה בס' ט"ג בש"נ אות רי"ש ומסקנתו לכתוב בלא אל"ף וגם התה"ד לא קאמר רק בשמות קצרים ופי' הט"ג דלפיכך דרך המדבר לתת סעד לתומכה ולקרות האות האחרונה כמין תנועת קמץ וקורין טוברא בדרך השינון וכותבין כן עכ"ל. אבל בנ"ד קאנטאפ שם ארוך הוא ואין דרך המדבר בשינון לקרות האות האחרונה כמין תנועת קמ"ץ כו' ע"כ אין לכתוב באל"ף. גם בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ל"ב (הובא בט"ג) השיג אמ"ש מהרי"ב בברונא מתא כו' דאין כותבין ברו"ן בנו"ן דלמא מקצר הנו"ן והוי זיי"ן ברוז וכיון דצריך נו"ן כפופה בעינן נמי אלף דאין נון כפופה בסוף תיבה עכ"ל מהרי"ב. וע"ז כ' הג"פ וז"ל ודבריו צ"ע דאם שם העיר ברון איך משנים השם לכתוב ברונא כי היכי דלא ליתו למיכתב ברוז ועיין בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב עכ"ל. ואפשר רמז שיש ליישב ד' מהרי"ב דברונא שם קצר הוא ולכן ש"ד להוסיף אל"ף לדעת פסקי מהרא"י הנ"ל. וכ"ז לא שייך בנ"ד דשם ארוך הוא ואפי' בשם קצר אפשר דל"ד לשון אשכנז ללשונינו. וגם לכתוב קאנטאפ צ"ע קצת עי' בפ' הבונה גבי פתוח ועשאו סתום כו' ובדיעבד ודאי כשר כשנכתב קאנטאפ. אבל לכתחלה אפשר היה נכון שלא לכתוב כלל גיטין שם. אם לא שהוחזקו מכבר לכתוב שם כן. גם על ענין לכתחלה צריך לידע איך נוהגים יהודים לכתוב באגרות ושטרות: