א

סימן רנ

בדין עיר שכותבין שמה פיאטרא בין יהודים בין אינם יהודים וכן נכתב בערכאות הכל רק פיאטרא. וכן נכתב בכל השטרות של יהודים ג"כ רק פיאטרא. ואמנם בפי כל נקראת רק טיאטרא בין בפי יהודים בין בפי אינם יהודים ושניהם לשון אבן שהעיר יש סביבותיה אבן. ובלשון ההוא נק' אבן פיאטרא וכן טיאטרא. וכתבו בהגט פיאטרא דמתקריא טיאטרא. כן נכתב כמה גיטין. ויש מערער על זה:

הנה מה שיש לחוש בזה בכתיבת פיאטרא דמתקריא טיאטרא הוא שני דברים. האחד דמשמע ששם העיקרי הוא פיאטרא כמשמעות הטוש"ע והאחרונים דהשם שכותב אנא פלוני הוא העיקרי והשם שכותבין עליו דמתקריא פלוני הוא שם הטפל. ומקורו מפי' ר"ת בההיא דמרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. דהיינו שכותב דמתקריא. ואעפ"כ דוקא מרים דמתקריא שרה ולא שרה דמתקריא מרים. והיינו מפני ששם מרים הוא העיקר. וכמ"ש הראנ"ח ח"א סי' ל"ג שהביאו הג"פ סי' קכ"ט ס"ב ס"ק י"ג ושכן נוטה דעת מהריב"ל ח"ד סי' י"ב. והג"פ הביא ראיה לסברא זו מחידושי הרשב"א כדלקמן. וא"כ לפ"ז בנד"ז כשכותב על העיר תחלה פיאטרא מורה דזהו עיקר השם שלה. ובאמת י"ל דלא כן הוא כיון שנקראת בפי כל הן אצל יהודים והן אצל אינם יהודים רק טיאטרא א"כ זהו השם העיקרי ואע"פ שבשטרות ובערכאות כותבים פיאטרא י"ל דשם הקריאה הוא העיקר. וכיון שכן עשה מהטפל עיקר. הב' כיון דפי' דמתקריא הוא שם הטפל א"כ כשכתב דמתקריא טיאטרא עשה מהעיקר טפל. והנה הרמב"ן ס"ל בההיא דרובא מרים ופורתא שרה דאפילו שרה דמתקריא מרים כשר אפילו לכתחלה ולא פסלו אלא כשכולל מרים שהוא השם העיקר בלשון וכל שום וכ"כ הרמ"ה כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' מ"ג הובא ב"י רס"י קכ"ט בד"ה כתוב בתשו' הריב"ש ועיין במל"מ פ"ג מה"ג הי"ג בהשאלה ודע דמעשה היה בקושטא העמיד יסודו לפסוק כן והוא כמ"ש בהריב"ש דגם לר"ת מודה שבדיעבד הוא כשר. וכן הכריע הבית מאיר סי' קכ"ט ס"ב וכן דעת בעל סדר אליהו רבא וזוטא על עיגונא דאתתא בתשו' שבסוף ספרו הנ"ל סי' י"ד דס"ג ע"ב. וא"כ לפ"ז גם בנד"ז הרי עכ"פ פיאטרא לא גרע משם טפל וא"כ כיון שכותב שניהם להרמב"ן והרמ"ה כשר אף לכתחלה. אך עכ"ז כיון דלר"ת אין כשר רק בדיעבד י"ל שאין לסדר כן גט לכתחלה והן אמת שבספר בית מאיר סס"י קכ"ח כתב דכל שעת הדחק כדיעבד ואם בקהלה תמיד יצטרכו ללכת אל עיר אחרת לסדר גיטין אין לך שעת הדחק גדול מזה ומי לא אירי' נמי דלפעמים יתרמי עי"ז עיגון והוי כדיעבד גמור עכ"ל א"כ אין לחוש כ"כ ובפרט אשר להרמב"ן והרמ"ה אף לכתחלה אין לחוש ועכ"ז לפמ"ש בתשו' הראנ"ח ח"א סי' ל"ג דלר"ת אם כ' שרה דמתקריא מרים ג"כ פסול אף דיעבד כנ"ל והג"פ הביא לו סעד מדברי הרשב"א בחידושיו שתירץ סברת ר"ת וקושיית הרמב"ן דמ"ש ולא שרה דמתקריא מרים אע"פ שהוא מזכיר שני שמותיה לפי שאין אדם כותב בעיקר שם הטפל שהוא שם שקורין אותה בו המועט. וכל שהוא כותב שרה דמתקריא מרים אתי למימר לא זו היא דזו עיקר שמה מרים עכ"ל. א"כ יש לחוש בנד"ז. אך כבר נתבאר דהבית מאיר והסדר אליהו דחו סברא זו דמוהראנ"ח מהלכה. והנה לכאורה יש להקשות על תירוץ זה דהרשב"א דהא אדרבה פירש דמתקריא יש לומר דהיינו שכן הוא הקריאה בפי כל. דאל"כ הל"ל ואיכא דקרו לה מרים אבל אומרו דמתקריא מרים משמע שכן הקריאה בפי כל. ועיין בגמרא בב"ק ר"פ המניח את הכד היכי דמי אילימא באתרא דכדא לא קרו חבית וחבית לא קרו כדא הא לא קרו לה. לא צריכא דרובא קרו לה לכדא כדא ולחביתא חביתא ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא עכ"ל. הרי כשהמיעוט לבד קורין כן אומר ואיכא נמי דקרו לה. וע' בש"ע ח"מ סי' ר"כ ס"ח בהג"ה. אבל סתם דמתקריא יש לומר דהכל קורין לה כן. ואע"ג שנכתב תחלה שרה י"ל זהו שם העצם אבל שם הקרייה הוא מרים. ולהבדיל באלפי אלפים הבדלות כמ"ש ספ"ג דפסחים לא כמו שאני נכתב אני נקרא. הגם ששם הטעם משום שאסור לקרות השם ככתבו. אבל עכ"ז למדנו פי' נקרא היינו שכל העולם קורין כן בדוקא. כמ"כ י"ל בפי' דמתקריא מרים שהכל קורין כן ומנ"ל לר"ת דפי' דמתקריא היינו רק המיעוט. דהא י"ל דאם כן היה צריך לכתוב שרה דמתקריא נמי מרים. או ואיכא דקרו לה מרים. אבל כשכ' סתם דמתקריא מרים יש לפרש דנק' כן בפי כל או עכ"פ רובא קרו לה מרים. וצ"ל ליישב שטת ר"ת דהפסול הוא משום כשכותב תחלה שרה משמע דזהו שם העצם דמתקריא מרים אע"פ שנק' כן בפי כל הוא שם הקרייה ולא שם העצם. ובאמת שם בגמ' י"ל דמרים הוי ג"כ שם העצם וגם שם הקרייה. וא"כ הי' צריך לכתוב מרים דמתקריא נמי שרה אבל לא שרה דמתקריא מרים. דמשמע דשרה הוא שם העצם. אך עכ"ז אינו מיושב דהא ס"ל לכתוב מרים דמתקריא שרה ולא דמתקריא נמי שרה ובאמת עיקר קריאתה הוא מרים. ואפשר אשר מה"ט הקשה הרמב"ן על פר"ת והעמיד שטת בה"ג דפי' וכל שום שיש לה היינו ממש לכתוב תיבת וכל שום. ולא דמתקרי דלפ"ז אתי שפיר ההיא דמרים ושרה. וא"כ לר"ת צ"ל דכשכותבין שרה דמתקריא מרים משמע שרק המיעוט קורין לה מרים ואע"פ שסתם דמתקריא מרים היינו שהרוב או הכל קוראין כן י"ל הכא כיון דכתוב אנא שרה משמע שזהו שם העצם והיינו ג"כ שזהו עיקר קריאתה בו ודמתקריא מרים היינו שהמיעוט קורין כן. כן צריך לדחוק וליישב פי' ר"ת. ומ"מ צ"ע דהא גם לר"ת על שם שנשתנה מחמת חולי ונק' בפי כל בשם הראשון דמ"מ כל שלא נשתקע השם שניתן לו מחמת חולי אע"פ שלא נקרא בו רק לפרקים מועטים כותבין אותו ראשון ועל השם הראשון שנקרא בו בפי כל כותבין דמתקריא הרי דגם לר"ת שייך דמתקריא על שם שנקרא בו בפי כל:

קיצור מה שיש לחוש הוא לפי' ר"ת דמפרש ולא מרים וכל שום שיש לה דהיינו גם לא שרה דמתקריא מרים לפי שאין אדם כותב בעיקר שם הטפל. ולהריב"ש פיסול זה רק לכתחלה ולהראנ"ח ע"פ פי' הרשב"א י"ל שגם דיעבד פסול. אך להרמב"ן והרמ"ה העומדים בשטת בה"ג בפי' וכל שום אף לכתחלה כשר. אבל הרי מנהגינו כר"ת. ויש להקשות על פי' ר"ת דהא פירוש דמתקריא משמע שזהו שם הקריאה להבדיל כמו לא כשאני נכתב אני נקרא. וא"כ אמאי יפסל כשכתב דמתקריא מרים הא י"ל דרובו או כולו קרו לה מרים. ואיך יוכשר כשכתב דמתקריא שרה. הא רק פורתא קרו לה שרה ודמתקריא י"ל שנק' כן בפי כל. וא"כ כשכותב מרים דמתקריא שרה יש בו ג"כ חשש. וצ"ל דאע"ג דבעלמא דמתקריא יש לפרש שנקרא כן בפי כל הכא כיון שכותב תחלה שרה משמע שזהו שם העצם ועיקר השם א"כ עכצ"ל דמתקריא מרים היינו רק שהמיעוט קורין כן. ומ"מ צ"ע מדין שם שנשתנה מחמת חולי ונקרא בפי כל בשם הראשון דכותבים דמתקריא על שמו הראשון: