ג

מיהו לענין המגרש שכבר נשא אשה נלע"ד שזו המתגרשת אינה יכולה לעגנו עד שיפייס אותה ברצי כסף שתקבל גט השני. דהנה בשו"ע סי' א' סעיף יו"ד כתב אבל ביבמה לא החרים ר"ג וכן בארוסה. והגיה רמ"א אם אין רצונו לכנוס אלא לפטור. וע"ש בבאה"ט ס"ק כ"א בשם שו"ת שבו"י ח"א סי' צ"ב דהפירוש אם אין בדעתו לכנוס הארוסה אלא לפוטרה בגט יוכל לישא אשה אחרת עליה אף קודם שגירש הארוסה. ועד"ז פי' הח"צ בתשובה סי' קכ"ד. אלא שלמעשה דחה הח"צ דברי השו"ע מהלכה והשבו"י קיים דברי השו"ע. ואפ"ל דאף לפ"ד הח"צ דוקא בארוסה שהיא כאשתו ממש. משא"כ זו המגורשת שאינה אשתו כלל אף שהגט נמצא בו פסול מדרבנן. י"ל ע"ז לא החרים כלל. ובתשו' מהרמ"פ סס"י י"ד כשרצה לומר דבארוסה לא החרים ר"ג כתב משום שהתקנה הוא שלא לישא שתי נשים כלשונו ממש ששתיהן נשואות לו כו' אבל אחת מהן ארוסה כו' ע"ש. וא"כ אף להחולקים ואומרים דגם בארוסה חל הח' י"ל משום דגם ארוסתו נקראת אשה כמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סעיף מ"א בגט ארוסה כותבים ארוסתי ואם כתב אנתתי כשר. ועיין מזה בב"י שם סס"י קכ"ו. וכ"מ מגמרא פ"ט דב"מ (דף ק"ד ע"א) גבי לכשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ופרש"י הרי לא חלו קדושין בה עד שתכנס לחופה. א"כ משמע דאנתו היינו הקדושין והאירוסין וע"ש בנ"י אפשר היה לפרש לכשתכנסי לחופה ה"ל נשואה גמורה אלא דא"כ כו' ע"ש מוכח דפי' לאנתו קאי ג"כ על האירוסין והקדושין שלא חלו מקודם כ"א אז. וכיון דארוסה נקרא ג"כ אנתתי דהיינו אשתי א"כ י"ל זהו בכלל שלא לישא שתי נשים. אבל אשתו שקבלה ממנו הגט מרצונה שכל ענין הגט שפטרה ותרכה מהיות אשתו והרי היא מותרת לכל אדם א"כ זו ודאי אינה בכלל שלא לישא עליה דאע"ג שנמצא פסול בהגט כיון שמדאורייתא הוי גט כשר י"ל דאף להח"צ וסיעתו דינה כמו ארוסה להשבו"י וסיעתו. דמאחר להשו"ע והשבו"י אף ארוסה אינה בכלל הח'. י"ל דיודה הח"צ וסיעתו דזו שגירשה מרצונה אינה בכלל הח' אף שנמצא פסול בהגט. ומה גם שאין העכבה בגט שני מצידו כ"א מצדה. ואף שבתשובת אדמו"ר הגאון ז"ל סס"י מ"א בגט שנמצא בו פסול בשינוי שמה שהיתה נקראת בפי כל שרה לאה וכתב בגט שרה דמתקריא לאה וכתב דהגט פסול אפילו דיעבד וסיים ואי לזאת החיוב מוטל על אלופי הקהל לצוות על הבעל שלא ישא אחרת עד שישלח גט כשר לאשתו לקרימינצוק עכ"ל יש לחלק דהתם היה פיסול גמור בהגט ואין שום מי שיכשיר וקרוב לומר דאפילו נשאת תצא יעו"ש. ועוד הא כ' רק עד שישלח גט כשר כו' ולא עד שידע שקיבלה הגט וכאן הרי שלח גט שני. רק המניעה מצידה. ועוד והוא העיקר דכאן שאני שכבר נשא אשה וא"כ דיעבד ודאי שאין מחייבין אותו להפרישה ממנו. ובנדון אדמו"ר ז"ל כו' רק שלא ישא כו' והטעם פשוט דכיון דבנדון זה לפ"ד הג"פ סי' קכ"ט סס"ק צ"ו אף האשה אם נשאת בגט זה לא תצא. כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שאם הוא נשא שלא יוציא וגם אינו צריך לפרוש ממנה. שלא יהא חמור כח חר"ג מן איסור אשת איש. הלא ודאי אין ערוך ביניהם. וכיון שכן הרי החשש שעליה הוא כשיש פיסול בהגט הוא מאיסור אשת איש והחשש שעליו שלא לישא אשה אחרת כשיש פיסול בהגט הוא חרגמ"ה. וא"כ כיון שגם היא אם נשאת לא תצא הרי הגט יש בו ממש לסלק חשש איסור אשת איש. כ"ש וק"ו שהגט הזה מסלק לגמרי ח' רגמ"ה עכ"פ בכה"ג שכבר נשא. ואע"פ שבכנה"ג סי' א' בהגהת הב"י אות כ"ח הביא תשו' מהרש"ל סי' י"ד ושם בהתשובה כתב וז"ל ולא עוד שמעתי אפילו מי שנתן גט ע"י הרב ולקח המגרש אשה אחרת ואח"כ נמצא פיסול בגט שמפרישין אותו מאשתו עד שיתקן גט אחר עכ"ל. ואפשר צ"ל עד שיתן גט אחר וכ"כ ביש"ש פ"ו דיבמות סס"י מ"ב מפרישין אותו מאשתו עד שיתן גט כשר הרי אפילו בכהאי גונא שכבר נשא מפרישין אותו כ"ש שאין להתיר לו לכתחלה לישא אחרת. י"ל שם מפרישין אותו עד שיתן והכא הרי כבר שלח לה גט שני ורק היא אינה רוצה לקבל בכה"ג ודאי לא שמענו שמפרישין אותו. ובפרט בנדון זה שאפ"ל גם בה אם נשאת לא תצא. ודאי אין שום מקום להחמיר בו עכ"פ כשכבר שלח גט אחר. ואין ביכולתה לעגנו. והנה בשו"ע סי' קי"ט סעי' וי"ו בהג"ה גירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בעל כרחה. ובפר"ח שם דאפילו היה הגט פסול מדאורייתא מ"מ כה"ג לא תיקן רגמ"ה. והנה כשא"א לגרשה בע"כ הי' מקום לומר דלדעת הרמ"א בש"ע שם מתירין לו לישא אחרת. וכ"מ בשו"ע סי' א' סעיף יו"ד בהג"ה כשהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה לקבל הגט יש להקל לו לישא אחרת. אלא שהחמ"ח וב"ש כאן ושם פקפקו ע"ז. מ"מ בנד"ז שי"ל שאין הגט פסול מדאורייתא והוא שלח לה גט שני אף שהיא אינה רוצה לקבלו ודאי הדין נכון כמו שכתבתי: