ג

והנה הרמב"ם ספ"ח מה' גזילה פסק דקרקע אינה נגזלת כלל וכתב בהגמי"י שם סק"ד שזהו דלא כהירושלמי פ"ז דכלאים הנ"ל דתלמוד שלנו עיקר וכ"כ התוס' פרק לולב הגזול (ד"ל ע"ב) וכ"פ בטוש"ע חו"מ רס"י שע"א. וע' מזה בש"ך שם ס"ק ב' ובנתי"מ שם. ומ"מ אין מזה ראיה דהתלמוד שלנו פליג על הירושלמי בענין דנשתקע שם הבעלים מילתא היא שי"ל דמודו ליה בהא אלא דס"ל דאע"ג שבטל שם הבעלים מהקרקע מ"מ כיון דקרקע אינה נגזלת א"כ הקרקע היא לעולם של בעלים ודומה למי שקנה קרקע באופן שאין ידוע מזה לשום אדם דהרי אין שמו עליה אעפ"כ היא שלו. אך צ"ל כיון שהרמב"ם לא ס"ל כהירושלמי הנ"ל א"כ מדוע בה' כלאים פ"ה הלכה יו"ד פסק כהירושלמי דלש"ס דילן דקרקע אינה נגזלת כלל א"כ אין האנס אוסר דבר שאינו שלו. ואפ"ל כיון דרבנן פליגי על רע"ק וס"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו במשנה פ"ז דכלאים הנ"ל משנה ה' וכ"פ הרמב"ם בפי' המשנה א"כ אף שבחיבורו חזר בו ופסק כרע"ק וכמ"ש התוי"ט שם מ"מ פסק ג"כ כהירושלמי. והיינו דבכה"ג יש לתפוס שאדם אוסר דבר שאינו שלו לגמרי כיון שנשתקע שם הבעלים ממנה א"כ לפי"ז יש להחמיר דשיקוע השם מילתא היא לגרום איסור ד"ת. וכ"מ במסכת ע"ג (דנ"ז סע"א) עד שישתקע שם ע"ג מפיהם וכמה יב"ח יעו"ש:

קיצור הרמב"ם ספ"ח מה' גזילה והטוש"ע סי' שע"א ס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי הנ"ל ואעפ"כ בה' כלאים פ"ה הלכה יו"ד פסק כהירושלמי וי"ל משום דרבנן ס"ל דאדם אוסר שאינו שלו לענין כלאים בכרם. אף דלא פסק כן מ"מ בנשתקע שם הבעלים פסק כן א"כ מזה נראה דשיקוע השם הוא ענין גדול מדאורייתא ג"כ:

ומ"מ בתשובה בסוף ספר סדר אלי' רבא סי' י"ד נראה מדבריו ג"כ דבכתב שם הנשתקע עם שמו דעכשיו אינו רק פסול דרבנן והיינו כדעת הג"פ ס"ק צ"ו אף שלא הביא דבריו. וע' ב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ה וע' מל"מ פ"ג מה' גרושין דין י"ג שכתב ומהרי"ק שרש פ"ו חדש לנו בזה דאע"ג דאינו ניכר כלל בשם הראשון מ"מ כותבין אותו בגט לעיקר כו' ובס' פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה דחה דבריו מהלכה. ומ"ש כיון שפיסול זה אין לו שרש וענף. לפמ"ש יש לזה שורש ועיקר לומר דשם הנשתקע בטל הוא משם. ועיין בכנה"ג בהגהת הטור סי' קכ"ט אות י"ד וכ"ג. ובהגהת הב"י שם אות קט"ז קל"ג קמ"ו כ' ג"כ דאינו מוכרח מדברי הקונדריסין דבכתב שם הנשתקע עם שמו דעכשיו אינה מגורשת:

ועפ"ז נבוא לנ"ד בענין מה שנכתב בגט שם ישראל דאע"ג שבפי כל נקרא רק אברהם לבד ולא ישראל כלל מ"מ כיון שעולה בו לתורה בהלובאקי מקום כתיו"נ הגט ושהוא היה דר שם עם אשתו. כאשר כן נכתב אצל הגבאי דח"ק כל העולי' לתורה וכ' שם שזה האיש עלה לתורה בשם ישראל אברהם גם ע"א כשר העיד שמכיר את המגרש מנעוריו כי היה דר סמך לתחנותו וידע ברור שהיה נק' להם ולכב"ב בשם ישראל אברהם לעולם ולא שמע שם אחר דהיינו שיהי' שמו שלום עכ"ל. והנה אם היה נקרא כן לתורה תמיד בהלובאקי ישראל אברהם אע"פ שנקרא בפי כל רק אברהם לבד. ודאי אין זה שם הנשתקע כמ"ש בב"י בשם הקונד' וע' פמט"א ח"א סי' כ"ה שפי' דקאי על נשתקע שמו כו'. כי הנה הב"י כתב וז"ל ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם המובהק ע"פ הס"ת וחותם שטרותיו אלא יכתוב השם שהוא עולה לקרוא בתורה וחותם שטרותיו. ופי' בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה ד"ה וחוזרני דר"ל דוקא בנשים כשנשתקע שם אחד אין להזכיר אותו שם שנשתקע בגט כלל לא לעיקר ולא לטפל אבל באנשים אינו כן שאם נשתקע שם אחד משמותיו ובאותו שם קורין אותו לספר תורה אלא שאין העולם קורין לו כן אלא השם האחר. השם שקורין לו לס"ת אותו השם הוא מובהק ואותו השם כותבין עיקר בגט והשם שקוראין אותו העולם כותבין לטפל דמתקרי פלוני עכ"ל. הרי דבריו מבוארים שאע"פ שנשתקע השם מקריאה לגמרי עכ"ז אם קורין אותו בו לס"ת חשוב זה השם שם מובהק דוקא. וגם כתב שראה קונדריסים עצמם שמשם מקור הדין שהביא הב"י ומתוך לשונם נראה הפירוש הזה שכתב. אלא שאח"כ ד"ה ובחפשי כתב שהמקור ברוך הקשה על לשון זה דהקונדריסין שכתב אבל באנשים אינו כן ששמם המובהק ע"פ הס"ת דהרא"ש פ' השולח סס"י ז' והטור סי' קכ"ט שכתב ואם חניכתו ידועה וניכרת בכל מקום אלא כשחותם בשטר או קורא בספר קורין אותו בשם המובהק סגי בחניכא אפילו לכתחלה עכ"ל. והפמט"א כ' לתרץ דשאני חניכא כו'. ובספר מכתב מאליהו שע"ד סי' י"ד העלה ג"כ דהרא"ש וגם עוד הרבה פוסקים והן הרמב"ן והרשב"א והריב"ש ס"ל דהשם שנק' בו בפי כל הוא עיקרי יותר מהשם שאינו נקרא בו כי אם לתורה ושחותם בו אך עכ"פ גם לדבריו אינו חשוב שם הנשתקע כלל כיון שנק' בו לתורה אף שאינו עיקרי. א"כ שם ישראל אם היה עולה בו לתורה בהלובאקי תמיד ודאי אינו נחשב שם הנשתקע. אך מלשון השאלה אינו מבואר שיש עדות שהיה עולה כן לתורה תמיד כי אם רק על פעם אחד וכה"ג. ועכ"ז י"ל כיון שיש כאן ג' ראיות שנק' ישראל אברהם גם עכשיו, האחד מהכתובה של המתגרשת שכתוב בו שמו ישראל אברהם. הב' מהמכתב שלו לאשתו שחתם א"ע ישראל אברהם. הג' ממה שנקרא כן לתורה איזו פעמים. וגם ידוע ע"פ עד א' כשר שהיה נקרא בשכבר ישראל אברהם. א"כ הני תלתא ראיה מהני להעמידו על חזקה הראשונה שהי' נקרא ישראל אברהם לומר שגם עכשיו לא נשתקע זה השם. ולא מבעיא לפ"ד הג"פ ס"ק צ"ו והסדר אלי' דבכתב שם הנשתקע לגמרי עם השם שנקרא בו עכשיו אינו רק פסולא דרבנן. א"כ בדרבנן ודאי יש לסמוך על כל הנ"ל דלא חשוב ישראל שם הנשתקע. אלא אפילו לפי משמעות הב"י דאם כ' שם הנשתקע לגמרי עם שמו דעכשיו אינה מגורשת. דמשמע דחשוב שינוי השם מדאורייתא כדפי' דבריו ג"כ הג"פ ס"ק צ"ו רק שחלק עליו. מ"מ אפילו לפ"ז יש לסמוך דשם ישראל לא חשוב כלל שם הנשתקע מהנך ג' ראיות דלעיל הכתובה והאגרת והקריאה בתורה איזו פעמים. ועוד דכיון שנכתב ישראל אברהם דמתקרי אברהם הרי נכפל שם אברהם שני פעמים מזה יש לפרש דמתקרי בפי כל רק אברהם וישראל אברהם זהו שמו הראשון. א"כ מהגט יש לפרש ג"כ דשם ישראל אברהם אינו כלל השם שנקרא בו בפי כל. כ"א שנקרא בו לפרקים ועיקר השם שנק' בו הוא אברהם [ע' מפתח]. וכיון דאפשר לפרש כן בהגט אין לחוש בו מזה לשינוי השם. גם יש להסתייע לנד"ז ממ"ש הג"פ סי' קכ"ח ס"ג ס"ק כ"ו בד"ה הרי למדנו חילוק נכון כו' אע"ג דבהמשך הזמן נשתנה שמה כו'. משום דלא נשתקע ממנה שם ראשון כו' ע"ש. וכך י"ל בנד"ז דלא נשתקע ממנו שם ישראל. ואף דאין ללמוד שמו ממש משם מקום עמידת העדים הרי בנ"ד רק כתבוהו עם שמו שנקרא בו עכשיו. ועיין במכמ"א שע"ג סס"י ט'. ומכ"ז מבואר דמה שלא כתבו בהגט שם שלום מאד יפה עשו בזה. דאף לו יהא כדברי אמו שמקודם בשכבר נק' שלום כיון דעכשיו נשתקע שם זה מכל ולכל ודאי א"צ לכותבו כלל ואם היו כותבים אותו הי' מקום לפסול הגט לגמרי: