ב

ולפ"ז יש חקירה בכתב שם הנשתקע לגמרי עם שמו דעכשיו. די"ל ג"כ דה"ל כאילו כתב שם אחר עם שמו דכיון דנשתקע זה השם בטל לו וה"ל כשם אחר. וכן המכמ"א שע"ד סי' י"ג דף נ"ב ע"ב סד"ה הן אמת. כ' וז"ל ועוד שמדברי הראשונים שזכרנו לעיל מתבאר לענ"ד שכל שם שאינו נקרא בפי ההמון וגם לא בקריאת התורה ובחתימותיו לאו שמא הוא ודמיא למי שהיה שמו אברהם וכתב אנא אברהם דמתקרי יצחק דכיון שמעולם לא נקרא יצחק ה"ל גט פסול גם מתשו' אשכנזית שהביא מרן הב"י כן מתבאר דכל שם דנשתקע ה"ל שם בטל עכ"ל המכמ"א ור"ל שהשם שנשתקע בטל כאילו לא נקרא בו מעולם. ותשו' אשכנזית זו היא בב"י ד"ה וכ' עוד שם כמדומה לי שנהגו באושטרייך ושם כ' אם כן בטל שם הראשון. אך בג"פ סי' קכ"ט סעיף י"ח ס"ק צ"ו כ' והנה המעיין יראה דמלשון הקונדרסין אין הכרח חותך לומר דס"ל דאם כ' גם שם שני דנשתקע דאינה מגורשת כלומר שיהיה הגט בטל מסתיין לומר דס"ל דהגט פסול מדרבנן. ושדעת הס"ש דבדיעבד ומקום עיגון יש מקום להכשיר לגמרי אם כ' שם דנשתקע עם שם שנקרא בו ושכן משמע מכמה אחרונים ומכללם מהר"מ מינץ סי' ס"ד והוא הג"פ ס"ל דהגט פסול ונהי דאין להפריז על המדה לומר דס"ל דאינה מגורשת כלומר דהגט בטל מן התורה מ"מ כל הישר הולך יבין מתוך דברי הקונדריסים דהגט פסול עכת"ד [עי' מפתח]. וכן בתשו' המכתב מאליהו בסוף ספרו סדר אלי' רבא ושם בתשו' סי' י"ד מן דף ס"ג עמוד ג' סד"ה אמנם כל זה היה צודק. עד דף ס"ד ע"ב סד"ה ולי לע"ד היה נראה לדקדק. הביא כמה פוסקים דס"ל להכשיר בכתב שם הנשתקע עם שמו שנקרא בו מה גם אם שם הנשתקע הוא שמו הראשון. והיינו מהריק"ו ומהר"מ מינץ והס"ש. ומ"מ הוא לא סמך ע"ז למעשה כמש"ש דף ס"ד ע"ג ד"ה אמנם מאי דלבי מהסס. ועיין פסקי מהרא"י סס"י רי"א בענין שבמקום הכתיבה והנתינה לא היה מוחזק רק בשם יקותיאל המכונה קופמאן רק במדינה אחרת יש לו שם שני שנשתנה מחמת חולי אעפ"כ משמע דלכתחלה היו צריכים לכתוב גם שם השני. ואף ששם זה משוקע לגמרי במקום הכתיבה והנתינה. ויש לחלק כיון דמ"מ במקום אחר נקרא שמו כן ג"כ אין זה דומה לשם הנשתקע. וצריך לחלק דנהי אם כתב שם שלא היה נקרא בו עם שמו הגט פסול מדאורייתא כמשנ"ת לעיל. מ"מ שם הנשתקע לא דמי לשם שלא נקרא בו מעולם דהתם הוי שינה שמו ממש. אבל הכא כיון ששם זה הוקבע לו ונקרא בו כמה שנים. הרי זה חשוב שם שלו ואע"פ שנשתקע עכשיו וצריך לכתוב בגט השם שנקרא בו מ"מ אינו פוסל כ"כ שכשכתבו ג"כ יהיה נחשב שינה שמו. והנה מצינו בהראשונים שהיה להם כמה שמות כמשארז"ל בשלמה שהיה לו שבעה שמות והיתכן שיהיה נקרא בכולם אלא ודאי נקרא רק שלמה. ואעפ"כ גם שאר כל השמות שלו חשובים שמותיו אע"פ שלא היו קוראים אותו בהם כלל. אך עכ"ז צריך עיון בזה ממ"ש במשנה פ"ז דכלאים משנה ו' מאימתי הוא נקרא אנס משישקע. ופי' הר"ש משישקע אע"פ שנאנסה כל זמן שנקראת (השדה) על שם בעלים שאומר זהו שדה פלוני אינו אוסר דבר שאינו שלו (כשזרע את הכרם אינו נאסר משום כלאים בכרם) עד שישקע שם של בעלים ונקראת על שם הכושי. ירושלמי אמר רבי אחא נשתקעו ולא נתייאשו איסורו דבר תורה נתייאשו ולא נשתקעו איסורו מדבריהם כו' דאם נשתקעו שם הבעלים מן השדה ונקרא על שם האנס אע"פ שלא נתייאשו הבעלים ולא אמרו ווי ליה לחסרון כיס אנן סהדי דמייאשי ואפי' עומד וצווח ואיתסר מדאורייתא בזריעת האנס. וע"ש בהרא"ש סי' ט' ובהרמב"ם פ"ה מה' כלאים הלכה יו"ד ובשו"ע יו"ד סי' רצ"ו ס"ו מוכח לכאורה דשיקוע הוא דאורייתא דע"י שנשתקע שם הבעלים מהשדה אוסר האנס דבר תורה. אך הר"ש שם פי' שזהו ע"י היאוש וז"ל ומיהו הכא דנשתקע שם הבעלים אפי' מדאורייתא יש יאוש עכ"ל. אבל בהרא"ש שם סי' ט' משמע דאע"פ שאין יאוש לקרקע מ"מ מה שנשתקע שם הבעלים ממנו ובודאי לא תחזור השדה עוד אליו זהו אוסר ד"ת. א"כ מזה דנשתקע שם הבעלים אוסר ד"ת יש ללמוד לכאורה לדין נשתקע שמו בענין גיטין דחשוב ביטול שם זה לגמרי מדברי תורה. ומיהו לפר"ש דהוא שבודאי מתייאש אין ראיה משם. דשם שאני שע"י יאוש ושיקוע השם קונה הכושי הקרקע דבר תורה וכענין הנז' בגמ' פרק מרובה (דס"ו ע"ב) דשינוי השם כשינוי מעשה דמי ע"ש בתוספות ד"ה שינוי השם דהיינו בהדי יאוש. וכן משמע בהתוספות פרק חזקת (דף מ"ד ע"א) ובהרא"ש שם סי' מ"א דמצד צירוף יאוש דמהני בקרקע להירושלמי נגעו בה. דהנה התוס' שם ד"ה דוקא מכר. כתבו וקשה לר"י דבירושלמי אמר דיאוש מועיל בקרקע דאע"ג שאינה נגזלת מ"מ מהני בה יאוש כו' עכ"ל וביאר הרא"ש שם דבריהם וז"ל ואע"ג דבקרקע נמי שייך יאוש כדתנן במסכת כלאים פ"ז מ"ו האנס שזרע את הכרם כו' וקאמר עלה בירושלמי נשתקעו בעליו ולא נתייאשו איסורו מדברי תורה נתייאשו בעליו ולא נשתקעו איסורו מדברי סופרים ופריך וכי יש קרקע נגזלת אמר ר' אילא אעפ"כ יש יאוש לקרקע כו' וי"ל דאע"ג דיש יאוש בקרקע מ"מ לא שכיח ביה יאוש עכ"ל. ולכאורה דברי התוס' והרא"ש תמוהים דמביאים עזר מהירושלמי כנגדם דהא הירושלמי אומר להפך דיאוש כדי לא מהני שלכן נתייאשו בעליו ולא נשתקע השם אין איסורו רק מדברי סופרים ואילו יאוש מהני בקרקע היה איסורו דבר תורה. וכן פירש הר"ש במס' כלאים שם דיאוש לא מהני לאסור מדאורייתא רק מדרבנן אסור והמפרש שם בירושלמי פי' דאיסור זה הוא משום מראית העין. אעכצ"ל כוונת התוס' והרא"ש דיאוש מהני בקרקע זהו כשנשתקע שם הבעלים דבכה"ג דוקא מהני היאוש. דאנן סהדי דמייאשי כו' וזהו כפי' הר"ש במסכת כלאים דבנשתקע שם הבעלים אפי' מדאורייתא יש יאוש. א"כ לפ"ז עיקר איסורו ד"ת זהו מצד היאוש ולא משום נשתקע שם הבעלים לחוד ואין ראי' מכאן דנשתקע שם הבעלים לבד חשוב ביטול השם כאילו לא היה מעולם שם זה. אבל מ"מ פשט הירושלמי לא משמע כן אלא דיאוש לא מהני רק נשתקע שם הבעלים מהני דנחשב כאילו לא היה מעולם שם זה:

קיצור שיש להסתפק בכתב שם הנשתקע לגמרי עם שמו דעכשיו אם הו"ל ככותב שם אחר עם שמו שי"ל דאינה מגורשת מדאורייתא. או שי"ל דמגורשת מדאורייתא ורק מדרבנן פסול וכ"ד הג"פ ס"ק צ"ו. ולכאורה מהמשנה פ"ז דכלאים מ"ו והירושלמי שם והובא בש"ע יו"ד סי' רצ"ו ס"ו משמע דנשתקע השם גורם איסור מדבר תורה לענין כלאים בכרם. א"כ י"ל כמ"כ לענין גיטין שם הנשתקע בטל לגמרי מד"ת וה"ל כמו שם אחר. אך מדברי הר"ש שם והתוס' בב"ב פרק חזקת (דף מ"ד) ד"ה דוקא והרא"ש שם סי' מ"א שהוכיחו מהירושלמי דאע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ יאוש מהני. עכצ"ל דהתם לא מצד שנשתקע השם לבד גורם האיסור ד"ת אלא משום שבודאי נתייאשו הבעלים ויאוש מהני בהדי שיקוע השם. א"כ אין מזה ראיה לענין גיטין ששם הנשתקע בטל לגמרי מדאורייתא: