ט

אך צ"ע לפמ"ש הרא"ש בגיטין פ' הזורק סי' ט' בטעם הכשר דשינוי מקום לידה דדוקא בשינוי מקום דירה כו' וכשרואין אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש. משא"כ בשינוי מקום לידה דאינו ידוע כ"כ כו' ליכא חששא. א"כ ה"נ הרי ליכא חששא דאף שנקרא' בפ"כ ציפא מ"מ לא יהיה לעז ממ"ש בגט צפורה כיון שהש"ץ כותב על ציפא צפורה שמוחזק זה לשם א' תדע דא"כ כשנק' מעריסה צפורה מה מהני כיון שנשכח אח"כ מפי כל. ועכצ"ל דאין מזה לעז כלל דהכל יודעים או רובם דשם א' הוא. אך הג"פ פי' דלהרא"ש שינה מקום דירה הוא רק דרבנן וע"כ נקיט משום לעז. ובתשו' תודת שלמים סי' א' נחלק עליו ופי' דהרא"ש לא מיירי בשינוי גמור מירושלים ללוד כ"א כשיש לעיר שני שמות כו' בכה"ג פסול מדרבנן וע"ז כ' משום לעז היינו וכשרואין אומרים כו'. משא"כ בשינוי גמור אין הטעם משום לעז רק ה"ל מזוייף מתוכו (והא דבמקום לידה כשר אפילו שינוי גמור צ"ל דכיון דא"צ לכותבו כלל לא חשוב עי"ז מזוייף מתוכו) לפ"ז בשמו ושמה אע"ג שאין לעז בנד"ז ממש מ"מ כשיש שינוי שמה ה"ל מזוייף מתוכו. וע' בג"פ סי' קכ"ח רס"ג ג' דאין חילוק בין שינוי מירושלים ללוד לשינוי נפאתה תפאתה הכל נק' שינוי גמור ופסול ובסי' קכ"ט ס"ק קי"ט דקדק מדברי רש"י דתפאתה אינו שם אשה אחרת אלא שטעו בשמה באות נ' לאות ת' וחשוב בגמ' לחספא. ולכאורה בכה"ג ליכא חששא דלעז מפני הרואין כמ"ש הרא"ם בתשו' סי' ס"ו הובאה בתשו' מהר"א בן ששון סי' צ' וז"ל דלא שייך ביה לעז כולי האי כיון דאין להם לתלותו בשום אשה אחרת ומוכחא מילתא שפיר דאין זה אלא ט"ס בלבד אפ"ה משום דאיכא מקצת כו' ויוציאו לעז כו' קחשיב ליה שינוי והוי בכלל שינה שמו ושמה עכ"ל. וא"כ ה"ה בנד"ז אף דליכא חששא דלעז כ"כ שאף אם ידעו שזאת האשה נק' ציפא מעריסה ויראו בגט צפורה לא יאמרו שאשה אחרת היא מתגרשת ולא זאת אלא יתלו בט"ס כיון דרגילות כן לכתוב על ציפא צפורה. מ"מ פסול כמו התם דג"כ מוכחא דהוא ט"ס כו' ואפ"ה חשיב שינה שמה. הן אמת דמלשון הרא"ם י"ל דבכה"ג הוי רק בכלל פסולא דרבנן כיון דהחשש רק משום קצת הרואים שיוציאו לעז כו' ומ"ש דהוי בכלל שינה שמו ושמה י"ל כמ"ש התוס' דשינה שמו ושמה שבמשנה פרק הזורק מיירי בפסולא דרבנן. ולכאורה יש ראיה לדבריו ממ"ש העיטור הובא ב"י סי' קכ"ו וש"ע שם סעיף ך' כיון שאנו מכירים סגנון הדבר אין לפוסלו בשביל דילוג אות אחת והטעם כמ"ש העיטור שניכר שהוא ט"ס כו'. ואין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים כו' ע"כ. וכיון דמכשירי' לגמרי בשאר הגט. א"כ י"ל דגם בגוף שמות הבעלים כשניכר הט"ס נהי דהוא פסול מ"מ י"ל רק מדרבנן ואם נאמר כן א"כ לפ"ד תשו' מהר"א בן ששון בתשובה הנ"ל שחילק בין הנדון של הרא"ם ותפאתה שבגמ' ובין הנדון שלו שהשינוי היה פחות יותר הרבה מהשינוי שבין נו"ן לתי"ו דבגמ' היינו שהיה השינוי מן ה' ליו"ד מן זוהי לזויי שם הכשיר לגמרי משום דכה"ג ודאי לא יחשבו כלל שהוא שינוי כו' אף שהיה זה השינוי המועט בשם האשה שהיא הנק' זוהי. א"כ לפ"ז שמא י"ל כמ"כ בנד"ז מציפא לצפורה שלא יחשבו שהיא אשה אחרת כו' כיון דנודע ומפורסם שזה שם א' וליכא כלל חששא דלעז כו'. אך כ"ז לפ"ד הרא"ם שכ' בטעמא דנפאתה ותפאתה ויוציאו לעז על בניה מן השני כדפרש"י ז"ל. וא"כ בנד"ז שי"ל דליכא לעז כו' או אפילו יש לעז ה"ל רק פסולא דרבנן כנ"ל. אבל שם בתשו' מהר"א ב"ש הנ"ל הוגה מן הצד בכ"י רבינו הג' זקני נ"ע עמ"ש הרא"ם כדפרש"י וז"ל ז"א בפרש"י שלפנינו וכ"מ מלשון חספא שבגמ' עכ"ל הזהב. ור"ל דאין הטעם כלל משום הוצאת לעז כו' אלא אפילו את"ל דליכא לעז מ"מ פסול והיינו כמש"ל הטעם בשם תשו' תו"ש דה"ל מזוייף מתוכו. ופי' כיון שנזכר בו שם האשה בשינוי חשוב מזוייף מתוכו אף שיובן הט"ס. וז"ש וכ"מ מלשון חספא שבגמ' ר"ל כי חספא משמע דהגט בטל לגמרי (כנזכר לשון כחרס הוא גבי ביטול הגט בגמ' ר"פ השולח). וכשאין הטעם רק משום לעז לא שייך לומר כן א"ו דהטעם אינו כלל משום לעז אלא כנ"ל. וא"כ בנד"ז ג"כ אע"ג דליכא לעז כלל מ"מ ה"ל מזוייף מתוכו באמת: