ו

ומיהו אם אינו ידוע איך נקרא' בעריסה אפשר יש להקל וכבר עמד ע"ז הג"פ סי' קל"ב וז"ל ומעתה יש לעמוד ולהתבונן כשיבוא לפנינו איש או אשה דכ"ע קרו להו בשם קטנות כו' שערליין או שרולה וכן רעכליין וכיוצא ולא נודע ולא נתברר לנו אם עיקר שמה בשעת העריסה שרה או רחל האיך נעביד עובדא ולכאורה יראה דמסתמא אמרינן דבשעת לידה קראום בשם עיקר יצחק ושרה וכיוצא ולפיכך יכתוב לכתחלה שרה דמתקרי שערליין וגדולה מזו יראה לכאורה מתוך כתבי מהרא"י סי' י"ב ומהרי"ו סי' ק"כ דמסתמא כותבין שרה לבד אלא דיש לדחות דאינהו מיירי כשנודע דבשעת לידה נקראת שרה ולפיכך כתבו דיכתבו שרה כו' דאי הוה ידעינן בפשיטות דאבגלי נגזר מאביגיל כו' אע"ג דלא הוה ידעינן שבשעת לידה קרו לה בעיקר השם כו' משמע דס"ל למהרי"ט דכל שם מהשמות כו' אמרינן דמסתמא הוא השם הכתוב במקרא אלא דנשתנה בפי ההמון ואין משגיחין על מה שקוראין ההמון בשינוי קצת וכותבין השם הכתוב במקרא. וכן מתבאר מדברי הרב מהרי"ט בשם מירה (ע"ש בס' שמות בז"ה) ולפי דבריו משמע קצת דאפי' ידעינן דקראוה בשעת הלידה אבגלי וכן קרו לה כ"ע כותבין אביגיל דמתקרי אבגלי כו' וכן אע"ג דבשעת הלידה קרו לה שרולה וכ"ע קרו לה שרולה אפ"ה כותבין שרה דמתקריא שרולה וזה אי אפשר דהא אשכחן למהרא"י ז"ל ומהרי"ב דאם בשעת לידה קראוה סערליין או שערליין אין כותבין שם שרה ואם כתבו שם שרה ה"ל כשינה שמו ושמה כדאיתא בס"ש דפ"ה ע"א ולכן יש לפרש דברי מהרי"ט דאיירי באשה דקרו לה שרולה ואין אנו יודעין מה שם קרו לה בשעת לידה אם שרה או שרולה בכה"ג קאמר מהרי"ט דמסתמא כותבין שרה דמתקריא שרולה. ולע"ד יראה דהדבר תמוה דכיון דאנו תופסין בפשיטות דאם אנו יודעים דקראוה בשעת לידה שם שרולה אם כתב שם שרה ה"ל שינה שמה. א"כ היכא דנסתפק לנו כו' האיך נכתוב בגט שרה דמתקריא שרולה והלא ה"ל ספק שינה שמו ושמה ומי הכניסנו בתגר זה כו' לכן אין כותבין אלא השם דקרו לה השתא שם שרולה לבד עכ"ל והאריך בזה. ולענ"ד ליישב דעת מהרי"ט והוא דלא ס"ל ההנחה שהניח הג"פ דאם אנו יודעים כו' ה"ל שינה שמה כו' אלא דאפילו ידעינן שנקרא' בעריסה שרולה וכתב בגט שרה יש מקום להכשיר. ומ"ש הג"פ דזה א"א דהא אשכחן למהרא"י כו' הנה מהרא"י לא כתב בפשיטות דה"ל שינה שמו ושמה כו'. אלא כ' דה"ל כמו שינה שמו ושמה. מלשון כמו י"ל דמסופק בזה ולא ברירא ליה כ"כ ומש"ה סיים וגם א"צ כו'. ואי איתא דפשיטא ליה דה"ל שינה שמו ושמה למה צריך להוסיף וגם אין צריך. דתחלה תני איסורא והדר תני כו'. א"ו משום דלא פסיקא ליה כ"כ דה"ל שינה שמו ושמה ולכן הוסיף עוד דהא עכ"פ אין צריך כו' והטעם שיש מקום לצדד להקל מבואר למעלה משום דכוונתם בשם שרולה לרמוז אל השם העיקרי שרה כו' ולכן אף שלא נסמוך ע"ז לבד מכל מקום היכא דאין יודעים איך נקרא שמה יש להקל כיון שי"ל עוד דמסתמא נקרא שמה כך. וגם י"ל עוד דהא ודאי לענין שמו ושמה אזלינן בתר השם דאתחזק לפנינו כמ"ש בגמרא פרק השולח (ל"ד ב'). וגם ידוע דקיי"ל דחזקה דאתיא מכח רובא הוי חזקה כמ"ש הפוסקים פ"ק דחולין גבי מנ"ל דאזלינן בתר חזקה כו' וכ"ש ברוב כזה דממש כל הנשים הנק' בשם דקטנות עיקר שמם הוא שם העיקר אין גם אחת שלא יהיה כן ואפי' ר"מ דחייש למיעוטא לא חייש כה"ג גם בגיטין כמ"ש בגמ' ריש גיטין גבי סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי. וא"כ אשה הבאה לפנינו בשם דקטנות יש להחזיקה בחזקה דאתיא מכח רובא דרובא. (או כל ממש) ג"כ בשם העיקר. וה"ל כאלו אתחזקה בתרי שמי. וא"כ שפיר דמי לכתוב השם העיקרי ג"כ. ולכן אף אם באמת לא ניתן לה כלל בעריסה רק השם דקטנות ג"כ הגט כשר שהרי אנו מחזיקי' אותה ג"כ בשם העיקרי וחזקה מילתא היא. ואולי יש סמך לזה ממ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ח דכיון דמתוך הספק דקדק בסברא מן החניכא ולהחזיק שם אביו כך והוא על כרחו הוצרך לבדות שם מלבו הואיל ולא ידע האמת נוכל לומר דכה"ג יכול להחזיק שם לאביו אע"פ שאינו כן עכ"ל ומ"מ למעשה לא הקיל שם. אבל בנד"ז יש לצדד להקל כיון דהרוב גמור שכן שמה מעריסה וגם לכן מסתמא כותבין עליה אחרים במכתבם ג"כ צפורה משא"כ כשידוע שלא ניתן לה השם העיקרי ליכא למימר הכי רק להקל מהך טעמא דכוונתם לרמוז אל השם העיקרי. ועל סמך זה לבד אין להקל:

(נת' בא"י שם העריסה דעת מהרי"ט דיכתבו גם שם העיקר והג"פ השיג עליו דה"ל ספק שינה שמה. ויש ליישב משום דאפילו נק' מעריסה בשם דקטנות יש מקום לומר דאינו שינוי כשכ' גם שם העיקרי לכן באינו ידוע סמכינן ארובא. ועוד דבא"י י"ל דה"ל כמו אתחזקה בתרי שמי מחמת חזקה דאתיא מכח רובא דרובא):