א

סימן רמא

ז"ל השואל ע"ד הגט שגירש ה"ר נחום מליבער את אשתו הארורה שקורין אותה במקום הכתיבה והנתינה גוטיא והמסדר הגט כתב ע"פ ספר ב"ש שנכתב שם גוטא בלא יו"ד ועתה קמו רבים לעורר על הגט לפסלו באמרם כיון ששם מדגישים ביו"ד לומר גוטיא אם כתב גוטא פסול כמ"ש בטיב גיטין שם גבי גוסא גוסיא שאם החסיר היו"ד או ה"א אפילו בדיעבד פסול וה"נ דכוותי' ממש והנה אחרי שהוא דיעבד ממש שארורה הנ"ל אחר שהוציא ה"ר נחום הנ"ל עלי' הוצאה מרובה ונשאר בעירום ובחוסר כל עד שקיבלה גיטה. כעת אינה רוצה לקבל גט שנית אם לא שיתן לה מעות שנית כמה שתרצה באמרה כי היא יכולה לישב כך כי אינה בת בנים וה"ר נחום הוא עני גדול ואינו יכול לישב גלמוד כי לא היה לו עם הארורה הנ"ל שום ולד אמרתי הנלע"ד הקלושה בנד"ז. וזה החלי הגם כי לכאורה אין מקום לספק שהגט פסול כי ידוע דברי הירושלמי הנהו תרי תלמידי חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים דטעותא הוא ומזה הוכיחו כל הפוסקים דאם שינה בקריאה אפי' אות אחת שפסול ולמדו מזה לענין גיטין יעויין בפוסקים ובאחרונים. אמנם בנ"ד נ"ל להכשיר הגט כי ידוע דעת מהרי"ט וחכמי ספרד שמ"ש שם שאף שם שאין נודע מקורו חוקרין לדרוש מקור השם ועיין בתשו' מהרי"ט גבי נהמה נחמה ואף כי חכמי אשכנז והאחרונים הט"ז והב"ש ז"ל ס"ל שאין דורשים טעמים בשמות זה דוקא בשמות שאין ידוע מקורם וטעמם בודאי אבל שמות שידוע מקורם וטעמם ודאי צריך לכתוב עיקר השם. וכ"כ בהדיא בס' עזרת נשים בשמות נשים אות בית וז"ל ומה גם האשה הזאת היא שמה ביין וינידא דהיא מבנות קאשטילייאניע היושבים בבילוגראד ובני בודין הם אשכנזים ואינם רגילים בשמות הלועזים ולפיכך קורין אותה בבודין בין ווינדא מצד עבות לשונם שלא הורגלו בשם זה ואפילו שכתב בגט תיבת ביין בב' יודין מצד עבות לשונם קורין השם כאילו כתב ביו"ד א' בין עכ"ל. הרי להדיא שבמקום ידוע מקור השם דורשין אחריו לכתוב בעיקר מקורו וה"נ בנ"ד ידוע היא דשם גוטא נגזר משם טובה שאשכנז שלה גוטא כמו גבי איש שם גוטמאן גוטקינד שהוא אשכנז של איש טוב וה"נ ממש וכמבואר בפוסקים והשתא נדרוש אנן דשם גוטיא ודאי נמי כן הוא נגזר משם טובה אלא גסות ועבות ועלגת לשון האקלים משנות הקריאה וידוע הוא שבגליל וואלין ופאליעסיע מדגישין יותר ביוד מגליל פאדאלי' ברוב הלשון והרי ידוע שאותה אשה עצמה שקורין בגליל פאדאלי' גוטא בלא דגישת היוד קורין אותה בגליל וואלין גוטיא בדגישת היו"ד ואותה שקורין שם גוטיא קורין כאן גוטא והרי נראה לחוש שהכל שם אחד ודאי אף לכתחלה צריך לכתוב עיקר השם גוטא שהיא אשכנז של טובה. ול"ד לשם גוסא גוסיא עטא עטיא ענא עניא דשם אין אנו יודעין מקור השם שנאמר שהכל שם אחד ורק לפי הברות המקומות מתחלפות המבטא ומאן מפיס לן דלמא שני שמות הם שהרי רואין שבגלילות אלו יש אשה נקראת ענא בלא יו"ד ויש נקראת עניא ביו"ד וכן ראיתי בעצמי וכדומה. משא"כ בנ"ד שידענו בבירור מקור השם ורואין בחוש שלפי עבות ועלגת הלשון משתנות המבטא ודאי שם אחד הם וצריך לכתוב עיקר השם. עכ"ל השואל ועוד האריך:

תשובה והנה הן אמת דשינה שמו שבמשנה אינו דוקא לשם אחר שהרי נפאתה דכתב תפאתה נק' הגט חספא בגמ' פ' התקבל (ס"ג ב') ורבו האומרים דתפאתה אינו שם לאשה אחרת כמו שדקדק הרא"ם מדברי רש"י הביאו הג"פ סי' קכ"ח סק"ג בד"ה ובתשו' הרא"ם ז"ל. אך הנה הג"פ שם בד"ה איברא דאיכא למידק הקשה מזה על מה שדקדק מהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"ט הנ"ל מתוך פסקי מהרא"י סי' י"ד כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשם והי' נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי הי' שם גרשון כינוי לגרשם וע"ש. ומצאתי בספר שמות בשם מתתיהו דנ"ג ע"א שהקשה ג"כ בזה ותירץ וז"ל והיכא דנכתב מתתיא באל"ף לבסוף הכשיר הרב הגדול מוהריב"ל ז"ל ח"א בסוף תשובה ראשונה של כלל רביעי סי' כ"ה דף ס' ע"ב והביא ראיה מדברי מהרי"א ז"ל שכתב בכתביו סי' י"ד בשם גרשם שכתב גרשון נראה שאם היה ידוע ששמו גרשם וכתב גרשון לא הוי גט כלל כי גרשון וגרשם ב' שמות הן וכו' אבל גרשון לא שייך כלל לעשות אותו כינוי לגרשם כיון דהאי שם כתוב והאי שם כתוב וכו' והביא מוהריב"ל ז"ל מכאן ראיה כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשם והיה נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי היה שם גרשון כינוי לגרשם ואפי' שיש שינוי הרבה במבטא בין נו"ן למ"ם ואפ"ה אילו לא נכתב גרשון בתורה היינו אומרים שהוא כינוי לגרשם וכל שכן בנ"ד שהאל"ף והה"א וכו' ואין הכירא במבטא בין מתתיא באל"ף או מתתיה בה"א דפשיטא דכיון שלא נכתבו בתורה בשני שמות דאין לפסול זה הגט בדיעבד ואפילו לכתחלה אם יהיה שעת הדחק שהבעל הוא בארץ מרחקים עכ"ד מהריב"ל. הן אמת דראייתו מדברי מהרי"א ז"ל נכונה דוקא היכא דנשאת דלא נאמר דתצא וכל הדרכים האלו בה אחר דלא נכתבו בתורה בשני שמות אבל להכשירו בדיעבד אם נתן ועדיין לא נשאת ואפילו לכתחלה אם יהיה שעת הדחק כנראה דס"ל דאפילו לא ניתן לה עדיין ינתן לכתחלה אחר דשעת הדחק הוא שהבעל הוא בארץ מרחקים לכל זה אין ראיה מדברי מהרי"א ז"ל דאפשר דיסבור דכל היכא דלא נשאת לא תנשא בגט כזה הגם דלא נכתבו בתורה בשני שמות. ונראה דראיית הרב מוהריב"ל ז"ל להכשיר בכה"ג אפילו לכתחלה בשעת הדחק היא בהדרגות. אחר דבנו"ן ומ"ם דיש היכר גדול במבטא עכ"ז אם לא היו נכתבו בתורה בשני שמות אם נשאת לא תצא א"כ מינה יש ללמוד ולירד מדרגה אחת בה"א ואל"ף דאין היכר במבטא דאפילו לא נשאת תנשא ובשעת הדחק ינתן הגט לכתחלה וכנראה דסברא נכונה היא עכ"ל הס"ש. וא"כ מדבריו נלמד לנד"ז כיון דגוטיא אינו שם אחר מגוטא ר"ל כי גם במקום כתיו"נ הגט הזה שנק' שם גוטיא אין אשה אחרת שיהיה שמה גוטא בלא הרגש יו"ד אלא כל הנשים ששמם גוטא בפאדאליע בלא יו"ד אחר הטי"ת. שם בגליל וואלין נקראים כולם גוטיא ביו"ד. א"כ כיון שאינן ב' שמות א"כ אם כתב גוטא על גוטיא יש לחקור איך לדמות זה אם לגרשום שכתב גרשון אילו לא נמצא שכתוב בתורה גרשום שהיה הדין דלא תנשא ואם נשאת לא תצא כדעת הס"ש. או אולי דומה למתתיה שכ' מתתיא דאפי' לא נשאת תנשא כמ"ש בס"ש הנ"ל. ולכאורה י"ל דלא דמי למתתיה שכתב מתתיא דשם אין היכר במבטא. וא"כ י"ל שהוא דומה לגרשום גרשון אילו לא היה שני שמות. אך יש סברא לצדד דלא דמי חסרון היו"ד לגרשום גרשון אפילו לא היה שני שמות כי מצינו בשמות כאלו שיש הרגש יו"ד ואעפ"כ המנהג לכתוב בלא יו"ד כמו שם בילא שנרגש קצת יו"ד אחר הלמד ואעפ"כ המנהג לכותבו בילא בלא יו"ד אפי' בגיטין וכ"ש באגרות ושטרות. וכן עיר לובאוויטש. יש הרגש יו"ד אחר הלמ"ד ליובאוויטש וכן נכתב בלשון רוסיא באות יוא אחר הלמ"ד. ואעפ"כ בכל המכתבים כותבין לובאוויטש בלא יו"ד. וכן נדפס בהלוח של השנה דפוס ווילנא נכתב יריד לובאוויץ בחדשם הענוואר נדפס לובאוויטש בלא יו"ד אחר הלמ"ד. (גם שם יודתיה נרגש יו"ד אחר התי"ו. ובב"ד דק"ק וויטעפסק כותבין יודתה בלא יו"ד כן שמעתי. אך אינו ברור כ"כ). ולכאורה יש לומר קצת סמך ע"פ מ"ש במשנה תחלת מסכת ב"ק חב המזיק ובגמ' שם (ד"ו ע"ב) חב המזיק חייב מיבעיא לי' אמר רב יהודה האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא אלמא דרך לישנא קלילא לדלג היודין דחייב אף שנרגשין טובא במבטא כמ"כ י"ל אין שינוי אם דילג יו"ד דגוטיא וכתב גוטא כיון דאינן שני שמות. עוי"ל טעם שני עפמ"ש בב"ש בש"א אות ו' גבי ואלק וכתב מהרש"ל לולי דמסתפינא כו' ובט"ג כ' סק"ג דעכצ"ל הא דכתב ואלק כשר דיעבד אף שאצלינו נקרא פאלק בפ"א זהו משום שבמדינת אשכנז נקרא ואלק בוא"ו. והשינוי מועט מאד ע"כ מכשירין מהני תרי טעמי יחד. וא"כ ה"נ כיון בפאדאלייע וכן במדינתנו נקרא שם זה גוטא בלא הרגש יו"ד כלל לכן אף אם בוואלין נק' גוטיא ביו"ד וכ' גוטא בלא יו"ד יש לצדד כיון במ"א נכתב כן גוטא בלא יו"ד. ומ"מ איני סומך ע"ז להתירה לעלמא בלא גט. אך מ"מ י"ל דעכ"פ אם נשאת לא תצא וכיון שכן אם אמנם להתירה לעלמא לכתחלה צריכה גט שני אך כיון שאינה רוצה לקבל הגט. אין בה כח לעגנו. רק ישליש גט שני שיוכתב בו גוטיא ויכול לישא אחרת ע"פ היתר מאה אנשים:

ומנא אמינא לה י"ל משני מקומות בשו"ע מוכח כן. הא' ממ"ש בשו"ע סי' קי"ט ס"ו בהג"ה גירשה מדעתה ונמצא פיסול בגט יכול אח"כ לגרשה בעל כורחה וכ' הפר"ח שם ס"ק ט' פירוש פיסול דרבנן קאמר דכיון דמדאורייתא הויא מגורשת יכול אח"כ לגרשה בעל כורחה ואפשר דאף פיסול דאורייתא קאמר וס"ל דבכה"ג לא תקון עכ"ל. ודין זה שבש"ע בהג"ה מקורו מדברי הכלבו סי' קי"ו ששם כ' כן מפורש משמע שכך היה תקנת רגמ"ה. ובנד"ז הויא ודאי לא יותר מפסולא דרבנן וגם קיל מפיסול גמור דרבנן כיון שאם נשאת לא תצא כנ"ל. וכיון שיכול לגרשה בעל כורחה מדינא והיא אינה רוצה לקבל י"ל שיכול לישא אשה אחרת שהרי גדולה מזו פסק רמ"א סי' א' סעיף י' בהג"ה שבמקום שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת. והרי כאן ג"כ הוא מן הדין לגרשה כדפסק הכלבו שכשקיבלה הגט פ"א ברצון יוכל לגרשה בע"כ וא"כ הוא מן הדין שתקח גט ממנו וכשאינה רוצה לקבל יש להקל להתיר לו לישא אחרת. הגם שי"ל דרמ"א מיירי שם סי' א' ס"י כשהוא מן הדין לגרשה כגון שהיא עוברת על דת. מ"מ מאי נפ"מ הלא בכה"ג ג"כ י"ל שלא גזר רגמ"ה ע"ז. כמו שלא גזר בכה"ג מלגרשה בע"כ. ועוד דאדרבה כאן יש מעלה יתירה דהתם נושא אשה על אשתו שלא נתגרשה ממנו כלל רק שהוא מן הדין לגרשה. אבל הכא כבר נתגרשה ממנו מדאורייתא לגמרי ואם נשאת לא תצא א"כ אין זה נקרא כלל נושא אשה על אשתו. כי זו אינה אשתו כלל לכל דבר. לא למזונות ולא ליורשה ולא ליטמא לה כו'. לכן כשאי אפשר לגרשה בע"כ י"ל שיכול לישא אשה:

הטעם הב' דהנה בש"ע סי' א' סעיף י' כתב אבל ביבמה לא החרים ר"ג וכן בארוסה והגיה רמ"א אם אין רצונו לכנוס אלא לפטור ומבואר שם בבאה"ט ס"ק כ"א בשם שו"ת שבו"י ח"א סי' צ"ב דהפירוש אם אין בדעתו לכנוס את הארוסה אלא לפוטרה בגט יוכל לישא אחרת עליה אף קודם שיגרש הארוסה. ועד"ז פי' הח"צ בתשו' סי' קכ"ד דברי הש"ע אלא שלמעשה דחה הח"צ דברי השו"ע מהלכה משום דמהרי"ל בתשו' סי' ק"א משמע מיניה בהדיא דאף בארוסה איתא לתקנת רגמ"ה. והח"צ הביא דברי השבו"י וחלק עליו. אכן י"ל דלהח"צ זהו בארוסה דוקא שהיא אשתו ממש. אבל זו המגורשת שאינה אשתו כלל אף שהגט נמצא בו פסול מדרבנן י"ל ע"ז ודאי לא החרים כלל כמו שלא החרים מלגרשה בע"כ לכולי עלמא כנ"ל. ובתשו' מהרמ"פ סס"י י"ד כשרצה לומר דבארוסה לא החרים ר"ג כ' משום שהתקנה הוא שלא לישא שתי נשים כלשונו ממש ששתיהן נשואות לו כו' אבל אחת מהן ארוסה כו' ע"ש. וא"כ אף להחולקים ואומרים דגם בארוסה חל הח' י"ל משום דגם ארוסתו נקראת אשה כמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סעי' מ"א בגט ארוסה כותבים ארוסתי ואם כתב אנתתי כשר וע' מזה בב"י שם סס"י קכ"ו וכ"מ בגמ' פ"ט דב"מ (דף ק"ד ע"א) גבי לכשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ופרש"י הרי לא חלו קדושין בה עד שתכנס לחופה א"כ משמע דאנתו היינו הקדושין והאירוסין וע"ש בנ"י אפשר היה לפרש לכשתכנסי לחופה ה"ל נשואה גמורה אלא דא"כ כו' ע"ש מוכח דפי' לאנתו קאי ג"כ על האירוסין והקדושין שלא חלו מקודם כ"א אז וכיון דארוסה נק' ג"כ אנתתי דהיינו אשתי א"כ י"ל זהו בכלל שלא לישא שתי נשים. אבל אשתו שקבלה ממנו גט מרצונה שכל ענין הגט שפטרה ותרכה מהיות אשתו והרי היא מותרת לכל אדם א"כ זו ודאי אינה בכלל שלא לישא עליה דאע"ג שנמצא פסול בהגט כיון שמדאורייתא הוי גט כשר י"ל דאף להח"צ וסיעתו דינה כמו ארוסה להשבו"י וסיעתו דמאחר להש"ע והשבו"י אף ארוסה אינה בכלל הח' י"ל דיודה הח"צ וסיעתו דזו שגירשה מרצונה אינה בכלל הח' אף שנמצא פסול בהגט. ומה גם שאין העכבה בגט שני מצידו כ"א מצדה. ואע"פ שבכנה"ג סי' א' בהגהת הב"י אות כ"ח הביא תשו' מהרש"ל סי' י"ד ושם בהתשו' כתב וז"ל ולא עוד שמעתי אפי' מי שנתן גט ע"י הרב ולקח המגרש אשה אחרת ואח"כ נמצא פיסול בגט שמפרישין אותו מאשתו עד שיתקן גט אחר עכ"ל. ואפשר צ"ל עד שיתן גט אחר וכ"כ ביש"ש פ"ו דיבמות סס"י מ"ב מפרישין אותו מאשתו עד שיתן גט כשר הרי אפי' בכה"ג שכבר נשא מפרישין אותו י"ל שם מפרישין אותו עד שיתן והכא הרי רצונו ליתן לה גט שני ורק היא אינה רוצה לקבל א"כ ישליש גט שני ובכה"ג לא שמענו שתוכל לעגנו דאדרבה משמע בהפך מש"ע סי' קי"ט ס"ו ומש"ע סי' א' ס"י כנ"ל ובלא"ה מצינו שרש"ל מחמיר טובא בזה ורמ"א פסק להפך דבריו וכ"ד כל האחרונים. כי הנה הט"ז סי' קי"ט סק"ט גבי נשטית הביא ורש"ל כ' שהאידנא דאיכא חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ ולא לישא אחרת אין לו תקנה כאשר פסק ראבי"ה וכתבתיו ביבמות עכ"ל לשון אין לו תקנה מבואר שאין מתירין לו לישא אחרת כלל. וכן איתא בהדיא בתשו' רש"ל סי' ס"ה ד"ה דרך קצרה השבנו למורינו הרב ר' שמחה מוטב להפסיד נפש אחת מלעשות קלקול לדורות הבאים כו'. והרי רמ"א וכל האחרונים ס"ל דבנשטית יוכל לישא אחרת ע"פ מאה רבנים. אמת שהב"ח סס"י א' נדחק לומר דמהרש"ל לא פליג רק שלא לגרשה אבל לא לישא אחרת. ומלשון אין לו תקנה ומלשון מוטב להפסיד נפש אחת לא משמע כדבריו. ואיך שיהיה ממנ"פ אם מהרש"ל אוסר אף מלישא אחרת הרי לא קיי"ל כדבריו ואם כדברי הב"ח בפירושו ד' מהרש"ל י"ל גם כאן לא יחמיר מלישא אחרת דהא כאן מותר בודאי לגרשה בע"כ דהא לא יחלוק מהרש"ל עמ"ש בכלבו סי' קי"ו דמשמע שם שכך הוא התקנה מתחלתה א"כ כשא"א לגרשה בע"כ יש להתיר לו לישא אחרת ע"פ מאה רבנים. ובאופן אם יסכימו הרב הגאון האב"ד דקהלתם כנ"ל ועוד רב א'. ובאופן שיוקח רשות ע"פ נימוסי הקיר"ה שאין זה כלל באיסור לקיחת שתי נשים כיון שכבר גירשה בגט כשר מדאורייתא. ואם לא יהיה רשיון ע"פ נמוסי הקיר"ה אין לעשות מעשה כלל:

שוב ראיתי שאפשר להכשיר הגט לגמרי דיעבד. הנה הלבוש סי' קכ"ט סעיף כ"ב ושם אליה כו' ובדיעבד אם כתב אליה בלא וא"ו לא פסל שהרי מצינו ג"כ באליהו שנכתב ה' פעמים בפסוק בלא וא"ו עכ"ל. והוא מד' הב"י סס"י קכ"ט רק שהב"י כ' תחלה עוד טעם כיון שאחרים נקראים כן כדאיתא בתה"ד סי' רל"ג עכ"ל ודילג הלבוש טעם זה כי הוא טעם לסתור. דאם ר"ל כיון שיש אחרים נקראים כן א"כ שמא גם הוא נקרא כן. אמנם זה אינו דמ"מ כיון שאחרים נקראים כן אליה לבד א"כ י"ל שהם שני שמות כמ"ש בב"ש בש"א אות אל"ף וז"ל ואם שמו אליה בוי"ו וכ' חסר פסק בס"ש דהוי שינוי השם כי הם תרי שמות כמו גרשם גרשון גם ניכר במבטא עכ"ל וקרוב לזה נמצא בס"ש בשם אליהו וז"ל ודרך אגב דע"כ לא כ' הרב ב"י אלא דוקא באם לא נודע אם שמו אליה או אליהו דלכתחלה יש לכתוב אליהו ע"ז כ' שאם כתב אליה לא פסל והכי מוכח מראייתו שכתב שאחרים נקראים כן דאל"כ היא ראיה לסתור ודוק וכן נראה מדברי הרב בעל הלבוש סעיף כ"ב.(וצ"ע הרי הלבוש דילג טעם זה וצ"ל דהלבוש דילג טעם זה משום דס"ל שאף אם שמו אליהו בוי"ו וכ' חסר כשר כמו שיש דיעות ס"ל כן ע"כ העמיד יסוד דבריו על טעם השני של הב"י שהרי מצינו ג"כ באליהו הנביא כו' דא"כ י"ל אף שזה נק' אליהו בוי"ו וכ' בגט חסר כשר כיון דאליהו עצמו שבוי"ו נכתב עליו ג"כ אליה. א"כ חזינן דשם הוא שלפעמים מאריך ולפעמים מקצר וכמו חזקיהו חזקיה) אבל בידוע דשמו אליהו והוא כ' אליה נ' דפסול אפי' דיעבד דהרי זה שינה שמו כיון שאחרים נקראים כן וזה נקרא בשם אליהו ה"ז שינוי השם אחר דב' שמות הן (וקשה דאם כן גם בספק אם שמו אליה או אליהו ה"ז ספק שינה שמו. וכמו גבי גרשון גרשום דגם בספק אם שמו גרשום ונכתב גרשון לא תנשא לכתחלה והג"פ ס"ק קי"ג הקשה ע"ז דהיה ראוי להיות שגם אם נשאת תצא ואיך פסק בש"ע גבי אליה דבספק לא פסל דר"ל שאפילו לכתחלה תנשא. וא"כ מוכרח דהב"י ס"ל לא כמ"ש הב"ש כי הם תרי שמות כמו גרשם גרשון. וגם הס"ש לא כ' כמו גרשם גרשון ולכן ס"ל להרב"י והש"ע דלא פסל. וטעם החילוק בין אליהו אליה ובין גרשום גרשון לכאורה פשוט משום דגבי אליהו אליה מצינו שאליהו הנביא נקרא אליה ה' פעמים א"כ מוכח דשם אחד הוא כמו חזקיהו חזקיה. משא"כ גבי גרשם גרשון לא מצינו כן. אך קשה דהא בד"ה א' סי' ה' בני לוי גרשון קהת ומררי. ואח"כ נכתב על גרשון הכל גרשום ג"כ חמשה פעמים פ"א גרשם בלא וי"ו וד' פעמים גרשום בוי"ו. וכ' הרד"ק שם ע"פ בני לוי גרשם הוא גרשון כי המם והנון שוין בשמות כמו כמהם כמהן תנים תנין עכ"ל. ועיין בט"ג בש"א ס"ק כ"ח כ' ויותר נראה דמהרא"י לא אסיק אדעתיה הנך קראי דד"ה דאל"כ לא הוה שתיק מינייהו. ובספר בית מאיר סס"י קכ"ט חילק בינייהו דיש להקל טפי בשינוי מועט דחסרון מבחילוף והט"ג אות ג' סס"ק כ"ז השיג עליו שאין זה דרך מהרא"י). עכ"פ אם אליהו שכ' אליה כשר כיון הנביא נקרא כן לפעמים כמ"כ י"ל גוטיא זו כיון שם זה נקרא בפאדאליא גוטא לא גרע מהנ"ל ועדיף מנהמה שאם כ' נחמה כשר כיון עיקר השם נחמה במדינה אחרת לכן מכשיר אף במדינה שנק' נהמה. כ"ש כאן. הג"פ נ' מדמה אליה לחזקיה וכן יש סברא בב"ש בש"א אות ח'. והנה מקור הסברא דאליהו ואליה שני שמות הן מבואר בשו"ת מהר"מ מינץ סס"י י"ט וז"ל אך עוד אחד בדברי הימים והוא אליה חסר וא"ו ביחוסו של בנימין גבי וערשיה ואליה ומעתה לפי אותן התנאים במד"ר פ' ויצא ס"פ ע"א דאמרי דאליהו הנביא בא מגד או מלאה א"כ אותו אליה שבד"ה הוא מאיש אחר מעתה הוי תרי גברי אז יש להסתפק כו' עכ"ל. ולכאורה זהו טענה אם אליהו הנביא לא היה נקרא בכתוב אליה בלא וא"ו אז היה מקום לומר דאליה שבד"ה הוא שם אחר. אבל מאחר שגם אליהו הנביא נקרא גם אליה חסר וי"ו א"כ גם אם אליה שבד"ה איש אחר הוא ולא אליהו הנביא מ"מ שמו גם אליהו ומ"ש אליה זהו כמו שאליהו הנביא אע"פ שנקרא בודאי אליהו נקרא לפעמים אליה כן הוא איש זה נכתב עליו אליה להמעיט מעלתו נגד אליהו הנביא ולעולם הוא שם אחד עם אליהו כמו שעל יונתן נכתב יהונתן וגם יונתן. והלא גבי חזקיהו נמצא גם שמות של אנשים אחרים ששמם חזקיה בלא וי"ו בסוף כמ"ש בתה"ד סי' רל"ג הביאו הג"פ סי' קכ"ט סכ"ז ס"ק קכ"ג ואפ"ה פסק הרמ"א שם סכ"ז בהג"ה דאפילו ידוע ששמו חזקיהו בוי"ו וכ' בגט חזקיה חסר הוי"ו הגט כשר. וכן מסיק הג"פ שם ודקדק כן מדברי המרדכי. וכ"ד המכמ"א כיון זה הקיצור הוחזק לעצומו של שם: