א

סימן רלט

ע"ד האשה מירל שנכתב בגט מיריל ביו"ד גם אחר הרי"ש וניתן הגט:

הנה גבי זעמל כ' בס"ש וז"ל זעמל כ"כ בז"מ אכן בדמש"א כ' זעמיל יו"ד בין מם ללמד כו' עד הא קמן דזעמל משפטו חסר יו"ד אם לא שמדגיש המם בחיריק אז יש לכתוב ביו"ד וכדלקמן בשם לעמל לעמיל. אמנם הברת קריאת הלשון הוא בלי הדגשת המם בחיריק כמבואר מעצמו לכן הוא זעמל חסר יו"ד עכ"ל וכ"כ בב"ש בש"א אות ז' וז"ל זעמל מסתמא בלא יו"ד אם לא שדוחקים המם בחיריק עכ"ל הרי מבואר דאף אם נקרא בחיריק כל שאין מדגישין החיריק כותבין בלא יו"ד. וכ"כ הס"ש בשם לעמל וז"ל וכ' הדמש"א לפעמים מדגישין החיריק וקורין לעמיל ביו"ד וכה"ג כ' הרב מוהר"י חיות ז"ל לעמל לעמיל חד חסר יו"ד וחד מלא יו"ד ותלוי באם מדגישין החיריק כאשר כ' הדמש"א נר"ו עכ"ל. והנה כמ"כ בנ"ד שם מירל ודאי יש לכתוב חסר וכמ"ש בב"ש בש"נ אות מם. וכן הדעת נוטה דהא אין כאן חיריק גמור שיכתוב יו"ד. והרי אף במקום שיש חיריק גמור עכ"ז כותבין בלא יו"ד וכנ"ל בענין זעמל לעמל. וכמו דוד בש"ע סי' קכ"ט סכ"ו. ואע"ג שנמצא בד"ה דויד ביו"ד הרבה פעמים מאד עכ"ז הסכימו הפוסקים לכתוב דוד בלא יו"ד לכתחלה מטעם שבספר תלים נכתב חסר. כ"ש הכא שבס"ג נכתב מירל רק בלא יו"ד. מנלן לכתוב ביו"ד. כ"ש שכאן במירל אין זה חירק ממש תחת הריש. ואף שבב"ש שם דפוס פיורדא נכתב שם בש"נ אות מם גבי כתוב בתשו' מהר"מ לובלין סי' ל"ט מיריל ביו"ד אחר הריש ג"כ. וכן הוא ג"כ בב"ש שנדפס בווילנא והורדנא. וכ"ה ג"כ בס"ש בעובדא דתשו' מהרמ"ל בד"ה מירוש. אך שם בס"ש בעובדא הנ"ל כ' פ"א מיריל ופעם ב' מירל בלא יו"ד. ובב"ש הנ"ל נדפס בשני הפעמים מיריל. אך בטיב גיטין בהעתקתו לשון הב"ש בש"נ אות מם נדפס הכל מירל בלא יו"ד. ולע"ד שבמכוון הגיה כן. דלא יסתור למ"ש הב"ש לעיל מיני' מירל בלא יו"ד. ובדקתי בגוף שו"ת מהר"ם לובלין סי' ל"ט והנה שם ג"כ נזכר מירל רק בלא יו"ד וא"כ כן העיקר. וראיה ג"כ משם גיטל דכתב הב"ש ריש אות ג' מסתמא בלא יו"ד. וכ"כ בס"ש גיטל ולא יכתוב גיטיל ביו"ד כו'. ומ"ש הב"ש שם גוטיל מסתמא ביו"ד לא משמע כן ביש"ש פ' השולח סס"י ך"ה שכ' להפך וז"ל ואין כותבין גוטיל ביו"ד עכ"ל. והנה בש"א סוף אות זיין גבי שם זנוויל כתב הב"ש ומן הסתם ביו"ד והט"ג שם חלק ע"ז שאין לכתוב יוד שהרי אין מדגישין החיריק כו' וסס"ק י"ח גבי זעליג כתב הטעם דכותבין ביוד מחמת רגילות החתימה שחותמין זעליג ביו"ד כו'. והנה עכ"ז בדיעבד אם כתב יוד גם במקום שאין מדגישין החיריק אך כשברור שהנקודה חיריק נ' דכשר הגט וכמו גבי זעליג דכתב הט"ג בש"א אות ז' ס"ק י"ח שאין מדגישין החיריק ועכ"ז כותבין לכתחלה ביו"ד מחמת רגילות החתימה שרגילין לחתום זעליג ביוד אחר הלמד ועד"ז כ' באות יו"ד סק"מ גבי יאיר וז"ל ונראה דבזה אע"פ שאין מדגישין החיריק יש לכתוב ביו"ד כיון דשם יאיר המוזכר בתנ"ך הוא ביוד עכ"ל ואף שהפוסקים גבי הילל שכ' ביוד שהכשירו כ' עוד טעמים והיינו שהם לא הכשירו כשכתב החסר מלא כמו הלל הילל דוד דויד רק משום שאין שום שינוי מחמת השינוי במבטא אבל מחיריק קטן להדגשת החיריק יש קצת שינוי כו' מ"מ נ' להקל דיעבד בשעת הדחק משום שי"ל שגם כשנכתב השם ביוד יקראהו כמו שהוא באמת. ועיין בג"פ ס"ק קכ"ח דלא פסל רק בירחמאל שבמקרא הוא בשוא ולא בחיריק כלל. אבל בנד"ז הנה לפי מבטא לשון מדינתנו שם מירל אין נרגש חירק בהרי"ש. כ"א כמו סגול. וכמו תיבת גורל למי שאינו מדקדק לומר כמ"ש בתנ"ך גורל בקמץ תחת הריש. כ"א אומרים גורל בסגול תחת הריש. אע"פ שאין זה כפי האמת עכ"פ בלשון העולם אצלינו נקרא הריש בסגול ועד"ז ממש ההברה אצלינו בשם מירל וכן בשם בערל וכן פערל (ר"ל הלעז של מרגליות לא שם האשה) וכן שם איסרל הידוע בש"א אות א' הכל נקרא הריש בכעין סגול ממש לא בחיריק ולא בצירי. ואף שגבי גורל זהו שבוש מ"מ הרי מצינו כה"ג שכ' מהרא"י בתה"ד סי' רל"א לפי לשון בני אושטרייך שרגילין לקרות יוד בראש התיבה בשבא כמו בחיריק כדלקמן אף שזהו שבוש כו' מ"מ עכ"פ קורין כן. ועד"ז ממש נקרא בלשון העולם גורל בסגול אף שזהו שבוש גמור וכן שם מירל נק' כן אצלינו ועל זה אין שייך כ"כ לומר שהוא שבוש. וזהו שכתבתי במכתבי הראשון לכבודו בזה הלשון ע"ד הגט ששם האשה הנקראת מירל הריש בסגול ונכתב מיריל בשני יודין כו'. ורומע"ל דימה וחשד שהר"ר אברהם דמחניכם כתב לי כן שנקראת בסגול. וע"כ חרה לו עליו שכתב לא כפי האמת שבמחניכם וסביבותיכם אין קורין כלל מירל בכעין סגול אלא כעין חיריק קטן עכ"ד. והאמת שהרב הנ"ל לא כתב במכתבו כלל שנקראת בסגול אדרבה ממכתבו ג"כ משמע שנוטה לחיריק קטן כמ"ש רומע"ל רק כ' שהיוד הוא יתיר. ובצירוף עוד ריעותות שבו כמו מרחשוון בשני ווין גם בתיבת באבראוויקוט נפסק היו"ד שעל גבי האלף מגוף האות בהפסק הנראה לעינים. גם בווי"ן אשר דינם להיות בגט ארוכות משאר ווין ובגט זה יש מהם שלא נתארכו. ועפ"ז כתב לפסול הגט. רק אני מעצמי כתבתי כן מפני שבמדינתנו אין נרגש כלל חיריק תחת הריש בקריאת שם זה. דמיתי מהסתם כמ"כ במחניכם. ואעפ"כ אף לפי לשון מדינתנו אפשר היה להכשיר הגט במקום עיגון גמור מפני שבשמות כאלו הדומים ממש למירל נמצא בב"ש שנכתב ביוד אחר הריש כמו גבי בעריל בש"א אות ב' כתב בעריל ביוד אחר הריש מסתמא. ובעריל שוה ממש להברת מירל. אמת שהט"ג שם ס"ק כ"ז כ' דלא מכרעא ליה הך מילתא לכתוב ביו"ד. ועד"ז כ' עוד הב"ש בש"נ אות פ' גבי כ' מהרש"ל מרגליות ושם פעריל כו' הזכיר שם הרבה פעמים פעריל הכל ביוד אחר הריש אמת לעיל מיניה כ' פערל בלא יו"ד. אמנם גבי איסרל כ' בלא יו"ד. והנה הגם שהב"ש גבי בעריל פעריל י"ל לא כתב כן רק לפי לשון מדינתו שהיה נרגש חירק. מ"מ הנה בתשו' צ"צ סי' פ"ד גבי מערקיל כ' דהאמת הוא מי ששומע את חבירו שמדבר מערקיל אינו מרגיש אם מדבר בסגול או בפתח כו' לכן כיון שנמצא בסדר גיטין שיש לכתוב מערקיל בעיי"ן אין לשנות ונסתייע ע"ז מדברי רבו הב"ח יעו"ש. וכך י"ל בנד"ז גבי מירל אף אצלינו אינו ברור כ"כ שהוא בסגול דוקא ע"כ בדיעבד אפשר יש להכשיר אם נכתב מיריל ביו"ד כמו שנמצאו שמות כאלו כן בב"ש כנ"ל בשם בעריל פעריל ומיהו הב"ש בש"א אות זיין הביא מ"ש הצ"צ בשם הב"ח וכ' שם שהס"מ חולק על הב"ח ואעפ"כ באות מם גבי מערקיל כ' בשם הס"מ מערקיל דכותבין בעיי"ן אף שקורין בפתח. והט"ג תמה ע"ז. ואפשר צירף לדעת הב"ח מה ששם אבינו יעקב הרי היו"ד בפתח ואחריו עיי"ן. [ע' מפתח] ע"כ כיון שנמצא כן בלה"ק לא רצה לשנות ממה שנמצא השם בסדר גיטין. דכיון שזה השם נמצא כן בס"ג ויש מקום לקרותו כמו שנכתב אף היכא שנקרא בפתח ע"כ לא רצה לשנות. ודוחק הוא. עכ"ז בנ"ד אפשר יש לצרף מה שבלה"ק מצינו יו"ד משמש בלשון סגול ג"כ כמו בתיבת דבריך ביהושע סס"י א' שהריש בסגול ונכתב אחריו יוד. וכן בשופטים סי' י"ג י"ב. ובש"א ט"ו כ"ד וכהנה רבות. וכן באסמיך(. פ' תבא. אורריך ארור ומברכיך ברוך. פ' תולדות. אשריך ישראל ס"פ הברכה. וכן ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. נוראותיך. ומבלעדיך. אלא דא"כ גבי קמץ נמי מצינו פעמים רבות כמו שבא יו"ד אחר קמ"ץ כמו ורחמ(יו על כל מעשיו. רצון יריאיו אוהביו. לכל חסידיו. לשמור חקתיו מצותיו משפטיו ועדותיו. וכהנה רבות. אלא שע"פ דקדוק אין היו"ד בא בכה"ג אחר הסגול והקמץ רק בשביל רבוי שיהיה במשמע לשון רבים אבל אינו שייך כלל לענין הנקודה כו'. ועל הנקודה אינו משמע רק בציר"י וחירי"ק וכ"ש בלשון לעז שהפוסקים כתבו רק שהיו"ד משמש במקום תנועת החיריק והציר"י כמ"ש במכמ"א שע"ד סי' כ"ה ובשא"פ. גם ראיתי בג"פ סי' קכ"ח סק"ג בד"ה כ' מהר"ר אהרן. שכתב יראה לי דאין למידן מלה"ק ללשון לעז לענין מלא וחסר כו' ובנ"ב תניינא סי' קט"ז לענין פרגא שכותבין חסר האל"ף בין ריש לגימל כ' ולפעמים גם בלה"ק מלות קמוצים שבאים בחסרון האל"ף לכן אין כותבין פראג עכ"ל הנה הביא ראיה מלשון הקדש ללשון לעז. ובמחכ"ת אשתמיטתיה דברי הג"פ הנ"ל. ומ"מ כיון שלא נשמע כלל חילוקים בשם מירל גם כאן שתהיה אשה נקראת בסגול ואשה נקראת בחיריק כ"א הכל שוים בשם זה איך שהונח ע"כ היה אפשר להכשיר במקום עיגון כשנכתב מיריל ביוד אחר הריש ג"כ אף במדינתנו ועיין בט"ג בש"א אות זיין סס"ק כ"ג גבי זנביל בבית מ"ש כיון דאין מצוי כלל מי שיהיה נקרא בבית כו' ע"ש. ומ"מ למעשה היה צ"ע בזה ועיין גבי העשיל כ' הב"ש לכתוב ביו"ד והוא הברה א' עם מירל. מיהו הט"ג שם באמת גמגם על זה היו"ד:

אך במדינתכם לפמ"ש רומע"ל שנקראת מיריל בחיריק קטן א"צ לכל זה. דבחיריק קטן אף שא"צ יו"ד מ"מ דיעבד לכאורה יש להכשיר כנ"ל. אך הנה במכתבו הראשון של רומע"ל כ' וז"ל השם נקראת בחירק נחטפת רק שאין דוחקין את היו"ד ואין ניכר היטב אם היא נקראת בחירי"ק או בצירי כי הריש נחטפת וע"פ הרוב נוטה יותר לחיריק מלצירי אבל לקרותה בסגול אין גם אחד שיקראוה כן עכ"ל א"כ לפ"ז אין כאן חיריק ברור וגם לא צירי ברור. והנה גבי צירי כ' הג"פ בסי' קכ"ח סק"ג ד"ה כ' מהר"ר אהרן דלא תבא יוד אחר צירי אלא אם תהיה היו"ד במלה שרשית כו' ואני בעניי יראה לי דאין למדין מלה"ק ללשון לעז כו' ע"ש. והנה גבי כסלו שהלמד בצירי פסקו לכתוב בלא יו"ד ואעפ"כ הכשירו דיעבד כשנכתב ביוד וראיית תה"ד סס"י רל"ג שהתרגום של כסליו ביו"ד אמת משלו אין ראיה דגם בעברית כתיב שליו ביו"ד בירמיה מ"ט ל"א ובאיוב כ"א כ"ג שליו ע"ש ובת"י שלנו בזכריה סימן א' כסלו חסר. אכן משליו לכאורה יש ראיה למיריל אילו נקראת בציר"י דדיעבד שנכתב יו"ד שפיר דמי. ובכמה מקומות היו"ד משמש במקום ציר"י בלה"ק בתיבת ואיך נגנוב ואיך ישמעני. אין זה כ"א. ואיש אין בארץ ודומיהן. הן אמת בשם יאר פסק הס"ש והב"ש בש"א סוף אות יוד דאם נקרא בצירי יכתבו חסר בלא יוד רק אם נקרא בחיריק יכתבו יוד. וכן פי' הט"ג שם סק"מ אלא שכ' דאם נקרא בשוא יכתבו ביו"ד אלא שדבריו אלה צע"ג לפע"ד כי הנה גבי מי ששמו ירחמאל וכתב בגט ירחמיאל ביוד דפסק הג"פ ס"ק קכ"ח מדברי מהרא"י דהגט פסול. והתם גם כשנקרא ירחמאל בלא יוד היינו בשוא תחת המם כמ"ש בד"ה א' סי' ב' כמה פעמים. מזה ברור דאם במקום שצ"ל שוא כתב יוד פסול. ועפ"ז תמוה לי מ"ש הט"ג בש"א סוף אות יוד ס"ק מם גבי יאר דכתב הב"ש וז"ל כ' בס"ש אם נקרא האלף בחיריק כותבין י' אחר האלף ואם לא כותבין חסר עכ"ל וע"ז כתב הט"ג וז"ל ומ"ש ואם לאו כותבין חסר ר"ל דהיינו שקורין האלף בצירי אבל כשקורין בחיריק או אפילו בשוא תחת האלף כותבין ביוד כמבואר בס"ש עכ"ל. ואם כדבריו אמאי כששמו ירחמאל בשוא על המם וכ' ירחמיאל פסול. הלא לדבריו גבי יאר כשהאלף בשוא כותבין לכתחלה יוד אחר האלף א"כ אמאי גבי ירחמיאל יהיה פסול אף דיעבד ע"כ נ' ודאי במי ששמו יאר בשוא וכ' יאיר ביוד דפסול. ומ"ש כן בשם הס"ש הרואה בס"ש שם יראה שעל כרחך ט"ס יש שם. וז"ל הס"ש יאר כתוב בזכרון משה יאר בלא יוד ואמר לי מורי שכך היה מקובל המגרש שנתנו לו כך בשעת מילתו אבל בסתמא פשיטא דכתבינן יאיר מלא יו"ד ע"כ. וכ"כ מהר"י חיות ז"ל ג"כ. ונראה דזהו להברת לשון האשכנזים דלמי שנקרא בשם יאיר כותבין בצירי או בשוא תחת האלף וליאר בצירי. א"כ הכל תלוי האיך נקרא אם הוא נקרא בצירי נראה אפילו בלתי קבלת אבותיו כותבין יאר בלא יוד ואם נקרא בחיריק תחת האלף כותבין יאיר ביוד באמצע כנלע"ד עכ"ל. וע"כ יש כאן ט"ס דאיך כ' דלמי שנקרא בשם יאיר (דהיינו ביוד אחר האלף) כותבין בצירי. ואח"כ כ' וליאר בצירי כו'. א"ו ע"כ ט"ס הוא ואין ללמוד מזה. ולפע"ד כך צ"ל דלמי שנקרא בשם יאר כותבין בצירי או בשוא תחת האלף וליאיר בחיריק. וכן בתורה נמצא יאר בצירי בלא יוד יאר ה' פניו בפ' נשא. יאר פניו אתנו תלים ס"ז ב'. ויאיר ביו"ד לא נמצא רק על חיריק פתח דבריך יאיר תלים קי"ט ק"ל. ולילה כיום יאיר שם קל"ט י"ב. וכ"ה שם יאיר בן מנשה ס"פ דברים. ויאר בשוא תחת האלף לא נמצא כלל בתנ"ך ומנלן לחדש דיאר בשוא יכתבו יוד יותר מבצירי תחת האלף הרי אדרבה נהפוך הוא על צירי מצינו יוד כמו תיבת איך שהוא בצירי האלף ואחריו יוד. ואיך נגנוב מבית אדוניך בתורה ס"פ מקץ. ואיך ישמעני פרעה ר"פ וארא. וכן תיבת אין. שרי עקרה אין לה ולד ס"פ נח. ואיש אין בארץ בפ' וירא י"ט ל"א. אין זה כ"א בית אלקים ר"פ ויצא. וכן תיבת בין. בין הערבים תאכלו בשר בפ' בשלח וכמוהו. וכן תיבת ש(רי אלפים. הרי. כהררי אל. עולמי עד. אלקינו. לבני דדיהן ס"פ מסעי. היטב. היטיבו כל אשר דברו פ' ואתחנן. וכמוהו רבים. אשרי יושבי. דברי. מעל צוארינו. ואעפ"כ גבי יאר פסקו דאם נקרא בצירי תחת האלף צריך לכתוב בלא יוד. א"כ מכש"כ כשנקרא האלף בשוא שצ"ל בלא יוד. דומיא דירחמאל. ורק אם נקרא האלף בחיריק כותבין יוד וכן משמעות הב"ש. ודלא כהט"ג שלא הרגיש שיש ט"ס בס"ש כאן. ואין לתרץ דברי הט"ג ע"פ מ"ש בתה"ד סי' רל"א דאיכל קרוב הוא ליחיאל לפי לשון בני אושטרייך שרגילין בכמה מקומות לקרות בראש התיבה יוד בשוא כמו בחיריק עכ"ל דא"כ דשוא קרוב לחיריק לכך יש לכתוב יוד דבאמת זה אינו שהרי לא כתב כן רק לפי לשון בני אושטרייך ואף גם זה רק על קריאת אות יוד בשוא וכשהוא בראש התיבה משא"כ הכא גבי יאר דהשוא באות אלף ובאמצע התיבה:

קיצור (גבי יאר אין כותבין ביוד אחר האלף אא"כ נקרא בחיריק אבל אם האלף בצירי או בשוא כותבין בלא יוד ואם כ' יוד נ' דפסול. ודלא כהט"ג שכ' בשוא לכתוב יוד. ולא הרגיש שיש ט"ס בס"ש כאן):

ומ"מ אין ללמוד משם יאר לנדון זה דשם מיריל שאף אם נקרא הריש בצירי יצטרכו לכתוב ג"כ בלא יוד דוקא דהתם שאני דתיבת יאר בצירי נאמר בתנ"ך בלא יוד ע"כ אין לכתוב יוד. ועוד כיון שם יאיר בן מנשה שהוא בחיריק הוא ביוד א"כ אם מי ששמו יאר בצירי יכתבו ג"כ ביו"ד יבואו לטעות ולקרותו יאיר בחיריק. ועיין בתשו' מ"ב סי' קי"א לענין מילכה מלכה ואף החמ"ח יודה כאן דהתם שאני שגם מלכה המם בחיריק נכתב בתורה בלא יוד אבל גבי יאר בצירי שנכתב בתורה בלא יוד אם יכתבו ביוד י"ל שיהיה שינוי שיהיה נק' יאיר משא"כ בשם מירל דהוא שם לעז ולא כתיב באורייתא שפיר י"ל שאם נקרא הריש בצירי שיכתבו ביוד כמו שם פרידא ושם ליב. ועכ"פ דיעבד שפיר דמי. אך לפי שאין הקריאה מבוררת לא חיריק גמור ולא צירי גמור אפשר יש לחוש דגרע קצת טפי מצירי ודאי או חיריק ודאי. ויותר נראה דאין לחלק. ולכן נראה דאם היה טורח להשיג גט אחר היה נראה להקל לסמוך על גט זה. ואף שיש בו עוד פקפוקים. הנה הא דמרחשוון נכתב בשני ווין י"ל שאינו פוסל דיעבד וכן שאר הריעותות. אבל בנד"ז שכתבו הרבנים מוה"ר אברהם נ"י ומוהר"ש נ"י שכעת הובא למחניכם עוד מהבעל גט שני בלי שום ריעותא א"כ נראה שצריך ליתן גט השני כדי לצאת כתיבת שם מירל כמו שנכתב בסדר גיטין שמצינו שהקפידו ע"ז הב"ח והצ"צ בתשו' סי' פ"ד שלא לשנות ממ"ש בסדר גיטין כשאין הכרח לשנות ואף שהב"ש חלק על הצ"צ גבי זעליג היינו משום שבמבטא שלנו נרגש גימל ולא כמ"ש בסדרי גיטין זעליק בקוף. אבל בנידון מירל מדוע ישנו ממ"ש בס"ג בלא יוד וכמו הרבה שמות כאלו שכותבין בלי יוד דוקא מטעם שהרי אין כאן חיריק גדול עכ"פ. ולכן אף שכבר ניתן הגט ביוד עם היות שהוא כשר כיון שהובא גט אחר כמו שנכתב בס"ג יש ליתנו. ולא דמי לבנימין שאף להאומרים דצ"ל מלא מ"מ אם כתבו חסר כשר דהתם שאני שבכל התורה כתב בנימן חסר וכן לא דמי לדוד דצ"ל חסר ומ"מ אם כתבו דויד מלא כשר דשאני התם שבדברי הימים נכתב מאה פעמים דויד ביו"ד. משא"כ הכא גבי מירל הרי בס"ג נכתב בלא יוד אלא שאנו דנין מסברא דדיעבד אם נכתב יוד אין זה שינוי כלל. אבל כשיש גט שכתב בו כמ"ש בס"ג ראוי ליתן זה הגט וגם מצד צירוף שאר ריעותות הנ"ל:

ואם משום זילותא דבי דינא כיון שכבר ניתן הגט. הרי מצינו בגמרא שאף שכבר ניתן גט והוא כשר דיעבד כשאי אפשר להשיג גט אחר עכ"ז כשאפשר ליתן גט אחר מצריכים גט אחר. והוא גבי גט ישן ס"פ הזורק (דע"ט ע"ב) למ"ד שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה הרי הגט ודאי כשר. אעפ"כ פרש"י דהיינו אם הלך בעלה למדינת הים וכ"כ הר"ן מבואר שאם אינו במדנה"י מצריכים לה גט אחר ולא אמרינן דהוי זילותא דבי דינא. ואעפ"י שהב"י רס"י קמ"ח כתב שמדברי הרמב"ם משמע שא"צ גט אחר. מ"מ י"ל שאינו משום זילותא דבי דינא כ"א שנראה לו כן מלשון הש"ס דא"צ גט אחר ועוד דמהרש"ל ביש"ש בגיטין פרק הזורק סס"י י"א פסק כרש"י והר"ן וז"ל וכן נראה להחמיר שלא תנשא לכתחלה בשום ענין אלא שהלך למדינת הים ויש לחוש לעיגון עכ"ל. גם לכאורה משמע דמהריב"ל ח"ג סי' ס"ט ס"ל כרש"י ומסתפק להחמיר כל שאינו במדנה"י אף שאינו מצוי במקום קרוב כו' הובא בכנה"ג סי' קמ"ח ובבאה"ט שם וכ"פ מהריב"ל שם למעשה על גט שכתב הסופר וי"ו דוכדו כ"כ ארוכה דינוקא דלא חכים ולא טפש היה טועה וקורא וכדן בנון והעלה דאין להקל זולת מקום עיגון שהבעל בארץ מרחקים שאז כדיעבד דמי ואף אם לא נתגרשה (תנשא) [תתגרש] לכתחלה א"נ בשכבר נתגרשה והבעל אינו בפנינו הרי אף דס"ל שהגט כשר דלו יהא אלא שחסרה תיבה א' מן הטופס כו' ולכן במקום עיגון הגט כשר (ולדעת הרב"י והרמ"א בש"ע סס"י קכ"ו סעיף מ"ט בהג"ה שפסקו אם חסר וי"ו שנייה של וכדו וכתב וכד לא נפסל בכך משמע אפילו שלא במקום עיגון כלל וכ' הפר"ח שם ס"ז דה"ה אם כ' וכדו בוי"ו ארוכה דנקרא וכדן אלא דהפר"ח סי' קכ"ה ס"ק ל"ט נוטה לדעת מהריב"ל) אעפ"כ ס"ל למהריב"ל שאם כבר נתגרשה בו והבעל בפנינו מצריכים לה גט אחר. ולא עלה על דעתו לחוש לזילותא דבי דינא. והפר"ח בסי' קכ"ה ס"ק ל"ט שהקיל שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה אינו משום זילותא דב"ד כלל אלא משום שהב"י ורמ"א מקילים בזה יותר ע"כ עשה כמו פשר בין דעתם לדעת מהריב"ל יעו"ש. והטעם דלא חיישינן לזילותא דב"ד י"ל בכמה אופנים. הא' י"ל משום דהא איפסיקא הלכתא בגמרא פרק חזקת (דל"א ע"ב ודל"ב ע"א) דלזילותא דבי דינא לא חיישינן. מיהו זה יש לדחות דהתם היינו כשנתברר אח"כ דשלא כדין הורדנוהו כו' ע"ש הענין. אך הב' י"ל שאין זה שום זילותא דבי דינא. דזילותא דבי דינא נקרא בגמרא כשאח"כ סותרים לגמרי דבריהם ואוסרים מה שהם התירו. או להפך. אבל הכא הרי גם עתה אנו אומרים שהגט הראשון כשר היה ואילו לא השיגו גט אחר תנשא בו. אלא שכיון שאפשר ליתן גט שיהיה כשר בלי שום פקפוק נותנים גם השני. כדרך שפרש"י גבי גט ישן כנ"ל א"כ אין סותרים כלל דברי הב"ד אלא מוסיפים על דבריהם להגדיל ההיתר ברווחא. וגדולה מזו מבואר בפ' חזקת (דל"ב ע"א) בפרשב"ם ד"ה דחיישינן לזילותא ובתוספות סד"ה ונפק דלפעמים אף שסותרים דבריהם לא חשוב זילותא דבי דינא. אלא היכא דוקא דהורידוהו ע"י עדות כו' ע"ש. וכ"ש הכא בנדון שלפנינו דליכא שום זילותא דב"ד שהמורה שפיר סידר הגט כיון שהבעל היה במרחק וגם יש לו מחלוקת עמה ושמא לא יתן גט אחר לכן סידרו אף שיש בו פקפוקים ועכשיו שהמגרש שלח גט אחר כשר בלי שום פקפוק ראוי ליתן הגט הזה דטובא אשכחון דחשו חז"ל בגיטין שיהי' הגט כשר בלי שום פקפוק ולחוש אפילו לאותן סברות שנדחו מהלכה. וזכר לדבר מהא דגיטין פב"ת (דפ"ה סע"ב) דפרש"י ואע"ג דקיי"ל כרבי יוסי כו' יעו"ש. וכה"ג כ' בתה"ד סס"י רל"ב וככה י"ל בנד"ז אף שהוא קיל מהנך דהתם. אלא א"כ לכאורה יקשה עמ"ש בתה"ד סס"י רל"ג לענין אייר שאע"ג שדינו לכתוב בשני יודי"ן מ"מ אם נכתב בחד יוד וכבר עברו כמה ימים אחר הנתינה ויצא שם מגורשת על האשה ואי הוו בעי למיהדר וליתן גט אחר הוי זילותא דבי דינא ולכך הכשיר דיעבד עכ"ל והביאוהו החמ"ח סי' קכ"ו ס"ק כ"ד והב"ש שם והג"פ שם ס"ק ל"ה. נלע"ד שיש לחלק דהתם הוא דהוי זילותא דבי דינא כיון שהמסדר כתב כן לכתחלה ואנו נפסול זה אף דיעבד. אבל בנד"ז הרי המסדר כתיבת הגט אינו מקפיד על כבודו ושלח גט אחר ולהמסדר נתינת הגט אין שום זילותא. מיהו א"א לתרץ כן אהא דגט ישן לפרש"י ואהא דמהריב"ל דמשם מוכח דלא חיישינן כלל לזה ואין להאריך. ע"כ נראה דהתה"ד לא חשש לזילותא דב"ד כ"א בענין אייר שהקצת טעות הוא בענין הזמן שבלא"ה קיי"ל שאפילו דילג אות אחת לגמרי כל שניכר שהוא ט"ס כשר כמ"ש העיטור הובא בטוש"ע סי' קכ"ו ס"ך ובב"י ובג"פ שם כגון שלא כ' שין האמצעי של בששי כו' יעו"ש. וכ"ש וק"ו כשנכתב איר ביו"ד אחת דניכר היטב שזהו חדש איר ולא חדש אחר ואינו דומה כלל לדילוג השי"ן של בששי ששם אין נקרא התיבה כלל. משא"כ הכא דנקרא בטוב איר אף ביו"ד אחת ע"כ למאי ניחוש לה מדינא וכבר הרגיש בזה התו"ג בסי' קכ"ו סעיף ז' שם גבי איר יעו"ש בביאוריו סק"ד שכ' קשה לי כו' וה"נ ודאי דלא אפשר לבא לידי טעות כו' דא"א לפרש על חודש אחר כלל. ע"כ כיון שמעיקר הדין אין בזה שום חשש לא אפילו חשש רחוק כ"א רק חומרא שצריך להיות הכתיבה כתקנה ואף בדבר שאין בו חשש כלל מדינא. בכה"ג הוא דחשש לזילותא דבי דינא אף שאין זה זילותא ע"פ הגמרא. אבל בגוף שמות האיש והאשה ממש שבזה תלוי עיקר הכריתות שצריך שיבואר בגט מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת כו' וצריך להיות השם נכתב כפי לשון המדינה אפי' לעכב ודאי יש להחמיר אף בחשש רחוק קצת היכא שאפשר לתקן כו' ולא לחוש לזילותא דב"ד מטעמים דלעיל. או יש לחלק כדרך שחילקו בגמרא בחולין פא"ט (דף מ"ד ע"ב) בין מילתא דתליא בסברא ובין היכא דאגמריה סמך וענינו דתה"ד בענין איר ודאי לא גרע מהא דאגמריה סמך דאין כאן שום חשש כו' כנ"ל והא דגט ישן דפרש"י י"ל דלא דמי לזה ע"כ הצריך גט שני ולא חש לזילותא. וכעין חילוק זה חילק בתה"ד סי' רל"ב בהא דלפעמים חוששין שלא להחמיר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים ופעמים אין חוששין לזה כלל כו' יעו"ש החילוקים. ועד"ז ממש החילוק כאן: