ד

ועוד יש לצדד אע"פ שאין צריך. והוא דלכל היותר י"ל שזה שכתוב בילא ה"ל כלא נכתב שמה כלל כיון שאינו מבואר היטב. אבל אינו שינוי גמור מכמה טעמים הא' משום דמוכח מאד דקאי על שם זה. הב' מפני שכן כתוב בכל הסדרי גיטין ראשונים ואחרונים. וא"כ עכ"פ כך היה עיקר שם זה מקדם. ויש לדמותו קצת למ"ש בתשו' דבר שמואל סי' קו"ף בענין יהודית יודיטא. וא"כ אפשר לדמותו קצת למ"ש הריב"ש בתשו' סי' נ"ז גבי הדרה כו'. והנה מבואר בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ה המובא בג"פ רס"י קכ"ט ססק"א שיש להכשיר ע"י שיכתוב בת פלוני וידוע שאין לאביה בת אחרת ששמה ביליא רק זו. וכ"נ לדעת רי"ו נכ"ד ח"ב גבי דין חניכת אבות עד ג' דורות. אף שהרשב"א בתשו' הובא ב"י סי' קכ"ט חולק ע"ז בהדיא כמש"ש דשמו ושמה בעינן כו' מ"מ הכא שכתב שמה רק דמחמרינן דה"ל כלא נכתב י"ל אף להרשב"א כשר. וכ"ז רק לסניף ולרווחא דמילתא לבד. ועוד יש טעם גדול להקל כיון ממכתב רו"מ משמע שבמקום כתיבת הגט שפיר נקראת בילא בלא יוד. רק במקום נתינה נקרא ביליא ביוד אחר הלמד. א"כ אין להחמיר כשגם במקום נתינה מובן שזהו שמה רק שחיסרו היוד. דהא מצינו אפי' בשינוי גמור ממקום כתיבה למ"נ התיר הרא"ש פרק השולח סס"י ז' כשאינן יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה כו'. וצ"ל משום דכה"ג לא תיקן רבן גמליאל. א"כ אפ"ל ה"ה בנד"ז שהוא שם אחד בילא רק שמשתנה הברתו ממקום כתיבה למקום נתינה שבמ"נ קוראים הרגש יוד בין למד לאלף. ע"ז י"ל לא תיקן ר"ג. ואף שיש חולקים על הרא"ש. מ"מ י"ל בנד"ז יודו דהא גם במ"נ יובן שבא ממקום שאין מדגישי' היוד. וכדמשמע במרדכי פרק המגרש סי' תמ"ו בשם הריצב"א והביאו בתה"ד סי' רל"א וע"ז סמך הראנ"ח ח"א סי' ל"ו בגט שכתוב בו איריניי הובא בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב. אף שבמהריב"ל ח"א סי' כ"ט החמיר יש לחלק בין נדון שלו שהיה תוס' יוד לנדון זה שהוא חסרון יוד. ואין דומה חסרון לתוספת כי בחסרון י"ל לישנא קלילא ושאר טעמים דלעיל:

קיצור עוד יש לומר דעכ"פ אין זה שינה שמה רק כלא נכתב שמה. וכה"ג יש מכשירין ע"י בת פ'. ואף להחולקים יש לצדד שהרי נכתב שמה רק שאינו מבואר היטב. עוד צד משום שבמ"כ נקרא בילא בלא יו"ד: