ב

ולא דמי למה שהחמיר בשו"ת ב"א סי' צ"ד גבי פעסיא חסיא. אם הרגשת היו"ד נרגשת במבטא אזי אם חיסר היו"ד ס"ל דהוי שינוי השם ופסול כיון שהיו"ד היא שרשית בתיבה. וכ"כ בט"ג בש"נ אות פ' ס"ק י"ב. אף שבב"ש שם כ' פעסא בלא יו"ד אחר הסמ"ך כי שם כיון שנכתב פעסא בסמ"ך א"כ בלא יו"ד שפיר מרגישין חסרון מהקריאה יותר ממה שמרגישין חסרון היו"ד בשם בילא ובאמת אם היו כותבין פעשא בשי"ן שא"כ י"ל שי"ן ימנית הי' ראוי להכשיר אף שלא נכתב היו"ד. וכ"כ הט"ג עצמו בש"נ אות רי"ש סק"ג וז"ל ואותו שקורין בשי"ן ימנית צריך לדקדק בשם שעל הרוב אין נרגש יו"ד ואז אין לכתוב יו"ד רק רשא עכ"ל הרי כ' בעצמו דרק כשקורין בסמ"ך אז נרגש יו"ד ע"כ גבי פעסא חסא שחתימתן בסמ"ך. אז נרגש יו"ד ממש במדינתנו פעסיא חסיא. וכמדומה שגם חתימת נשים אלו וכתיבה באגרות ושטרות הוא פעסיא חסיא ביו"ד אחר הסמ"ך. כי כאן כשהכתיבה בסמ"ך נרגש יו"ד לפי לשון המבטא. משא"כ אם היה הכתיבה בשי"ן ימנית לא הי' נרגש יו"ד אלא לפי שהכתיבה בסמ"ך צ"ל יו"ד אבל שם בילא הנה הלמ"ד אינו דומה כלל לסמ"ך. ואין נרגש כ"כ יו"ד ממש אחר הלמ"ד ולכן כותבין בשטרות ואגרות בילא בלא יו"ד. ע"כ יש להכשיר כשנכתב בגט בילא. וכן כותבין במחנינו לכתחלה:

קיצור ולא דמי לפעסיא חסיא שפסל הט"ג כשנכתב פעסא חסא. כי אחר סמ"ך צ"ל ודאי יו"ד לפי המבטא. ואם היו כותבים פעשא בשי"ן ימנית היה ראוי להכשיר אף בלתי יו"ד. וכמ"כ י"ל גבי בילא: