א

סימן רלו

ע"ד האשה שנתגרשה ונכתב שמה בילא. ובמקומכם מדגישים היוד אחר הלמד וקוראים ביליא. רק גרי ביתה והדרים עמה יקראוה בילא כרגיל על לשונם בוואלין בלא הדגשת היוד אחר הלמד. וחושש מעל' לפסול הגט. והוא מקום עיגון קצת:

הנה ניכר במכתבו שגם במדינתכם אין מדגישין היוד רק כמו במדינתנו. וגם נראה שאין שינוי בניקוד השם מכמו שהוא במדינתנו היינו בילא בצירי הבית. ובסגול תחת הלמד (והיוד הנרגשת קצת). והנה פה בעירנו וכמ"כ מהסתם בכל המדינה כותבין לכתחלה בילא בלא יוד אחר הלמד אף שנרגש קצת יוד אחר הלמד. ונראה דהיינו משום שבכל הסדרי גיטין כתוב בילא בלא יוד אחר הלמד. וכן בב"י סס"י קכ"ט וז"ל ולענין שמות הנשים כתב בקונטריסים שיש לכתוב בילא בגט באלף כו' עכ"ל. ובב"י ד' סלאוויטא דשנת תקס"א כתב כילא בכף והוא טעות הדפוס. כי בספר שמות בש"נ גבי בילה העתיק משם הב"י סס"י קכ"ט בשם הקונטריסים דיש לכתוב בילא בגט באל"ף עכ"ל. מבואר דקאי על בילא ולא על כילא. וכ"כ בד"מ בסדר הגט וכ"כ בש"ע סעיף ל"ד.וע"ש בג"פ ס"ק קל"ו. וכ"כ במהרש"ל ביש"ש פרק השולח סי' ל"א. ובט"ז ובב"ש. ומ"ש מעלתו וז"ל הגם כי בכל טופסי הגיטין הקדמונים כתב בילא מה יושיענו זה עכ"ל. אין דבריו מוכרחים כלל משני טעמים. האחד והוא העיקר משום שקרוב לומר שהחתימה של הנשים הנקראות בילא חתימתן בילא בלא יוד וגם כך כותבין באגרות שלום ובשטרות ובכתובות א"כ מאחר שכן מנהג כתיבת שם זה. שאע"פ שנרגש קצת יוד אחר הלמד עכ"ז כותבין רק בילא בלא יוד. א"כ הרי כתב שמה כראוי ואין זה שינה שמה ח"ו. וכמ"ש בתה"ד סי' רל"ג וז"ל וכל מה שדקדקנו לעיל בכמה דקדוקים אין צריך אלא היכא דלא ידעינן האיך חתם הוא. ובחידושי הרמב"ן פרק השולח (דף ל"ד) ושם ישראל שלהן שהוא חותם בו ג"כ שם גמור הוא והביאו הרשב"א ג"כ שם. ואע"פ שכוונתם שיכתבו שניהם. הכא אין שייך זה מאחר שהכל שם אחד לגמרי. רק בקריאה נרגש קצת יו"ד. שאני. וכעין מ"ש בתוספות (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי עכ"ל וע' מזה במכמ"א שע"ד סי' ו' דף מ"ג ע"ב שזה אינו כתירוץ הרא"ש שם. וה"נ בילא ביליא הוי כמ"ש רמ"א סס"י קכ"ט ליב ליבא. וואלף וואלפא. ע"ז ודאי מהני החתימה וכ"כ בפשיטות בתשובת צ"צ סי' פ"ד וז"ל וכיון שידוע שהם חותמים כך (ר"ל מערקיל בעי"ן אחר המם) ודאי שיש לכתוב כך עכ"ל אף שהשואל כתב שנראה לו שבמדינה זו אין קוראין אותם מערקיל בסגול אלא מרקיל בפתח יעו"ש. ועוד דהכא לא על חתימתה לבד אנו בונים רק על מה שהמנהג כן לכתוב שם זה באגרות ושטרות וכתובות. וקצת דמיון לזה מנוסח הגט שהביא הג"פ סי' קכ"ו סס"ק ל"ה אשר נהגו בעה"ק ירושלים תובב"א. נכתב ירושלם בלא יוד אחר הלמד. אף דהמבטא הוא ירושלים ביוד. א"ו הטעם פשוט כיון דכן הוא בנביאים וכתובים ירושלם בלי יוד וכן נהגו לכתוב כן. א"כ אף שהמבטא ביוד לא איכפת לן כיון דנהגו לכתוב על מבטא זה שביוד לכתוב בלא יוד א"כ נכתב שם העיר כהוגן. אף שבט"ג בלקוטי שמות עיירות ס"ק ט"ז פקפק בזה אולי ט"ס הוא בג"פ לפע"ד אין דבריו מוכרחים כי הרי שם בנוסח הגט כ' אשר נהגו פה עה"ק ירושלים תובב"א הנה הזכיר ירושלים ביו"ד לפי שנקראת כן במבטא ואח"כ תכ"ד בנוסח הגט כ' בלא יו"ד ג' פעמים א"כ ודאי בדוקא הוא והטעם פשוט כנ"ל. ועדיף זה ממ"ש הג"פ סי' קכ"ח ס"ג ס"ק כ"ו בד"ה הרי למדנו חילוק נכון כו' יעו"ש. ועיין שו"ת צ"צ הנ"ל בענין מערקיל מרקיל. זעליק זעליג. פסק לכתוב כמ"ש בסדרי גיטין משום דס"ל דאינו ניכר במבטא לחלק בזה בין סגול לפתח. וכן גבי זעליג זעליק ס"ל שאין מורגש בטוב אם מדברים זעליג בגימ"ל או זעליק בקו"ף. ע"כ אין לשנות ממה שנמצא בסדרי גיטין עכת"ד ג"כ בשם הב"ח. ובב"ש בש"א אות ז' כ' דהס"מ חולק על הב"ח וס"ל לכתוב זעליג בגימ"ל. והיינו משום דס"ל שהמבטא מורה על גימל ולא על קו"ף ולא כהצ"צ. וע' מזה בט"ג שם ס"ק י"ח שהאריך וא"כ להצ"צ הב"ח אפ"ל גם קריאת שם ביליא זה היו"ד שאחר הלמ"ד אינו מבורר כ"כ כמו דס"ל גבי זעליג אינו מבורר שהוא בגימ"ל. וא"כ לדעתו גם גבי בילא אין לשנות ממה שמבואר בכל הסדרי גיטין בילא כנ"ל בלא יו"ד אחר הלמ"ד. אך להס"מ והב"ש דס"ל שנק' מבטא מבורר זעליג בגימ"ל. כמ"כ י"ל שמבורר למבטא שלנו ביליא ביו"ד אחר הלמ"ד. אך גם לו יהי כן מ"מ בנד"ז כיון המנהג לכתוב בילא באגרות ושטרות וכתובות ג"כ יסבור כן לכתוב בילא בלא יו"ד דהא פסק שם ג"כ גבי זעליג שאם חותם א"ע זעליק אין לשנות חתימתו כו'. וכן בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ט' דיש לסמוך על מה שנוהגים לכתוב באגרות ושטרות וכתובות:

קיצור שהמנהג לכתוב בילא בלא יו"ד אחר הלמ"ד שכ"כ בב"י וד"מ ובש"ע ובסדר הגט. וקרוב שכן כותבים וחותמים באגרות ובשטרות. ועוד שקרובים מאד זל"ז. וראיה ממה שכותבין בירושלים בגט ירושלם בלא יו"ד אחר הלמ"ד אף שנרגש מאד היו"ד. גם בתשו' צ"צ פסק גבי זעליג זעליק אין המבטא מבורר ע"כ לכתוב כמ"ש בס"ג זעליק בקו"ף. ובב"ש שם ס"ל שהמבטא מבורר במחוזות אשר על נהר וויסלא זעליג בגימל. א"כ להצ"צ י"ל גם בילא אין לשנות ממ"ש בס"ג כי ג"כ אין מבורר היו"ד כערך שאין מבורר הגימ"ל. וגם להב"ש י"ל נחשב מבורר יו"ד אעפ"כ כיון שנהגו לכתוב כן באגרות ושטרות יודה ג"כ שיש לכתוב כן: