א

סימן רלה

הגיעני מכתבו השלישי ע"ד הגט שנכתב בילא דמתקרי בילייא ושם נקרא בילייא בחיריק תחת הבי"ת והלמ"ד הוא בשו"א והיו"ד הוא בסגול לפי דעת השומעים. ואמרתי א"כ הוא יש להכשיר הגט במקום עיגון כזה. כי בכה"ג שהלמ"ד הוא בשו"א והיו"ד שאחריו בסגול ימצא כמה פעמים בגמרא דפוס אמשטרדם פרופס לפעמים נדפס ביו"ד אחד ופעמים שני יודי"ן כמו תיבת קנין בש"ס פ"ח דב"ב (דף קי"ד ע"א) בגמרא הוא ביו"ד אחד ובפרשב"ם בשני יודי"ן וכן בגמ' פ"ק דגיטין (דף י"ד ע"א) קניין בשני יודין. וכן תיבת ענין אע"פ שבקהלת הוא ביו"ד אחד ענין מ"מ בגמ' פ"ב דגיטין (דף י"ח סע"א) נדפס בשני יודי"ן ג' פעמים ע"ש. וכן שם (דף י"ט ע"א) גבי לענין שבת. וכן פרק הזורק גט (דף פ' סע"ב) באותו עניין. ואף שבמקרא ענין הוא ביו"ד אחד עכ"ז היינו משום שבמקרא יש נקודות אבל בגמ' כותבים בביאור יותר וע"ד מ"ש בגמרא פ"ק דע"ג (דף ט' ע"א) ספרא בצירא תנא תוספאה ופי' מהרי"ט הוא הוא בס"ש דף י"ד סע"ב התנא מוסיף וא"ו או יו"ד או אל"ף להורות על המבטא עכ"ל. משא"כ ספרא בצירא שמדקדק בתיבות וכותבן במסורה בחסרון אותיות כדפרש"י בע"ג שם וע' בגמרא ורש"י ספ"ו דכתובות (דף ס"ט ב') גבי ינחם כתיב וכן טלייא פ"ק דמגלה (דף ה' סע"ב) נדפס בשני יודי"ן ולפעמים הוא בחד יו"ד טליא וכ"ה בתרגום יונתן פ' וירא בפ' דהגר (כ"א ט"ו). ושם פסוק י"ט נדפס טלייא בשני יודי"ן ומ"מ ע"פ רוב הוא בתרגום ביו"ד אחד. א"כ מוכח שבניקוד זה אין שינוי כ"כ בין יו"ד אחד ובין שני יודי"ן (גם בן אין לו. עיין עליו. בגמרא פ"ב דיבמות (דף כ"ב ע"ב) עיין בשני יודי"ן וכן כל עיין שבגמרא ופוסקים. ואנו קורים היו"ד בסגול א"כ אם בילייא נק' למ"ד בשב"א והיו"ד בסגול הוי קצת דומה לזה ויש לחלק). והנה ענין שליא במשנה פ"ג דנדה דומה להברת ביליא והוא ביו"ד אחד אחר הלמ"ד. והוא מפסוק בשליתה היוצאת מבין רגליה בפ' כי תבא. אך אין ראיה מהמקרא ללשון לעז כמ"ש ביש"ש פרק השולח סי' ל"א בנוסח השמות סוף אות ח' לחלק בין לשון ארמי ובין לה"ק דשם חייא לפי שהוא בלשון ארמי כי רבי חייא עלה מבבל ע"כ הוא בשני יודין ואל"ף לסוף ואי הוה בלה"ק היה ביו"ד אחד מלשון כעת חיה וז"ל חייא בשני יודי"ן ואל"ף בסוף כי הוא לשון ארמי דרבי חייא עלה מבבל גם אי הוה בלה"ק היה ביו"ד אחד מלשון כעת חיה אלא מלשון ארמי והיינו באל"ף וכמ"ש בתלמוד עכ"ל היש"ש. ומ"מ תרגום שואה בתהלים סי' ל"ה ח' הוא שליא בחד יו"ד ובמתורגמן כ' שלייא בשני יודי"ן והתנא ר' פפייס נזכר במסכת עדיות פ"ז ובמסכת נזיר פ"ג בב' יודי"ן והניקוד תחת הפ"א השני בשב"א ותחת היודין קמ"ץ. וא"כ כמ"כ בענין בילייא שהלמ"ד בשב"א והיודי"ן בסגול י"ל שאין זה כ"כ שינוי וגם א"כ י"ל דדומה לסאייה וכן לסאסייה ע' ט"ג בש"נ אות שי"ן בשם גנת וורדים. ואף אם בילייא בשני יודין יוחשב שינוי אף כשהלמ"ד בשב"א והיוד בסגול דעכ"ז צ"ל חד יו"ד כמו פמליא פ"ג דברכות. שליא טליא. וכן אנפליא במשנה ר"פ מצות חליצה עכ"ז זהו ודאי שינוי קל וניכר שהוא ט"ס. ולא יומשך משינוי זה שינוי הברה רק יתיר יו"ד. והרי כתב התוספת במנחות פ"ג (דף ל"ב ע"ב) דכמה חסירות ויתירות יש בגט דיתיהווייין כו' וחסרות כגון למהך. ועיין בש"ע א"ח סי' קמ"ג סעיף ד' בהג"ה אבל משום חסירות ויתירות ופי' הט"ז והמ"א כגון ווי"ן או יודי"ן מליאים או חסירים אבל טעות שנשתנה קריאת התיבה מחמתה כגון כשב כבש אע"פ שיש לו פי' אחד מוציאין אחרת עכ"ל. הרי מחמת חסירות או יתירות ווי"ן או יודי"ן אין משתנה הפירוש. ועיין מזה בד"מ בי"ד סי' רע"ט סק"ג ובשו"ת מהר"מ לובלין סי' צ' אם נכתב רחבה במקום רחבו מוציאין אחרת אף שמצינו ה' לבסוף בחולם הביאו בתשו' מעיל צדקה סי' סמך וז"ל מ"ש הרמ"א שאין מוציאין ס"ת אחרת בשביל חסירות ויתירות היינו מלאים וי"ו או חסרים ודומים אבל מה שנרגש שינויו במבטא הדבור פשיטא דפסול כו' ונוסף ע"ז כתב מהר"מ לובלין כו' עכ"ל א"כ עכצ"ל חסירות ויתירות שאין מחמתם שינוי במבטא ע"ז אין מוציאין ס"ת אחרת. וכך בנדון שינוי הלז שבשם בילייא ביוד יתיר לא יהיה שינוי הניקוד כי גם כשהוא בשני יודין יוכלו לקרות בסגול: