ז

והנה בתשו' נ"ב מהד"ת חאה"ע סי' קי"ט כ' גבי מאיר לכתוב דמתקרי מייאיר בשני יודין אחר המ"ם כי אצלם דוחקים ומרגישים יו"ד אחר המ"ם כו'. ונראה שמדמה זה לפרידא שיש כותבים שני יודי"ן אחר הרי"ש כו'. ובב"ש בש"א תחלת אות מ"ם כ' וא"צ לכתוב המכונה מייאיר ופי' בט"ג שם סק"א הטעם משום דה"ל כיצחק חקין כו' ותמה שם על הנ"ב למאי הצריך לכתוב המכונה מייאיר דלו יהי שמרגישים היו"ד ה"ל שם דקטנות יעו"ש. עכ"פ מזה מובן דלולי טעם זה היו כותבין מייאיר בשני יודי"ן אחר המ"ם. משום שמרגישים היו"ד. והיו כותבין דוקא שני יודי"ן ולא יו"ד אחת. וצ"ל הטעם כדי שלא יקראו היו"ד בחיריק מיאיר ע"כ היו כותבין שני יודי"ן שזהו צירי והרגש היו"ד. א"כ לדבריהם גם בילא אחר שמרגישים היו"ד אחר הלמ"ד כמו אצלם גבי מייאיר. אינו שיבוש גדול כ"כ כשכתבו שני יודי"ן. אף שנקודת הלמ"ד דבילא אינו כמו נקודת המ"ם דמאיר. שבמאיר הוא בצירי ע"כ שייך שני יודי"ן כמו גבי פריידא. ובבילא לפי לשונינו במדינתנו פה הלמ"ד הוא בסגול רק שנרגש יו"ד. מ"מ מצאתי גם כשהוא בקמץ כותבין לפעמים יו"ד אחד ולפעמים שני יודי"ן כמו ענין טליא שהוא תרגום של ילד בתרגום ירושלמי פ' וישלח ע"פ הילדים רכים ארום טליא חטיין. ונקוד טליא בקמ"ץ תחת היו"ד. וכן ביואל סי' ב' ט"ז אספו עוללים אייתו טליא ג"כ בקמץ תחת הלמד וכתוב יוד אחד. ובגמרא פ"ק דמגלה (דף ה' סע"ב) א"ר יוחנן כד הוינא טלייא. נדפס טלייא בשני יודין. בדפוס אמשטרדם שהוא מוגה. וע' במתורגמן ערך טל (השלישי) ובתלים ל"ז כ"ה נער הייתי טלי הוית כו'. (ולפי הברתינו ענין טלייא דומה קצת לענין בילייא. מיהו ניקוד הלמ"ד אינו שוה וע"ד שנתבאר לעיל אות א' ההפרש בין בילייא ובין סאייה דבסאייה הניקוד תחת היו"ד וכ"ה בטליא משא"כ בבילייא וכנ"ל) וכיון דגבי טלייא נמצא לפעמים בשני יודי"ן ואל"ף ופעמים ביו"ד אחד ואל"ף. ופעמים ביו"ד בלא אל"ף כנ"ל. ע"כ גבי בילייא אין להחליט בפשיטות דהוי שיבוש גמור כשכתב בילייא בשני יודין ולומר דה"ל שינוי לגמרי. דמאחר שנרגש יו"ד כמו במייאיר א"כ אין זה שינוי כ"כ בשכתב שני יודי"ן. הגם שלכתחלה היה די רק בשם בילא לבד. וכמו גבי מאיר דכ' הב"ש שא"צ לכתוב המכונה מייאיר משום דה"ל שם דקטנות וה"נ י"ל דעיקר שמה הוא בילא אם כן כותבים גם באגרות ושטרות וכן חותמים א"ע הנשים. אך אם זה חשש שמא אינו דומה לשם מאיר שידוע ומפורסם כן מאיר בלי יו"ד אחר המ"ם לכן ה"ל מייאיר שם דקטנות. אבל בילא יש לחוש שמא אינו שם קבוע כמו מאיר. ע"כ חשש לכתוב ג"כ דמתקרי בילייא. כמו להנ"ב דס"ל גבי מאיר ג"כ לכתוב דמתקרי מייאיר. א"כ לפ"ז אין כאן שיבוש גמור כשכתב בילייא בשני יודי"ן. מיהו אפשר מייאיר אצלם באשכנז אין המ"ם בצירי אלא כמו אייזיק. והנה ביש"ש פרק השולח בסי' ל"א סוף אות א' כתב וז"ל אייזיק כו' בשני יודי"ן ולא כותבין איזק מאחר שנגזר מיצחק שהוא בחירק וכן הא"י קורין כל יצחק איזק לא משגחינן בהו אלא בתר קריאת העברים שהוא עיקר עכ"ל. והביאו ג"כ בט"ג בש"א אות א' ס"ק כ"ח. מיהו בט"ג אות מ"ם סק"א גבי מייאיר משמע דהברת מייאיר אינו מחולק מן מאיר רק במה שנרגש יו"ד. שם ייבא בגמרא נדה (ט"ו ב') ובפרק ע"פ. שמא פייס. הפייס הראשון. הפייס השני. במשניות פ"ב דיומא הכל בשני יודי"ן מיהו זה דומה לסאייה. החדר והפרוזדור והעלייה פ"ב דנדה בשני יודין בתיבת והעלייה והוא בסגול תחת היודי"ן מיהו זה ג"כ כמו סאייה. התנא רבי פפייס במסכת עדיות (פ"ז) נזכר הכל בשני יודין מיהו במשניות מנוקדים הניקוד פפי(יס. ומ"מ לא רציתי להקל להלכה למעשה ולא רציתי להורות בה היתר אף שיושבת עגונה חמש שנים עד שאח"כ שמעתי שגם בילייא נקרא שם בילייא בשו"א תחת הלמ"ד ובסגול תחת היודי"ן. א"כ ה"ל ממש כמו סאייה. לכן אם היודין נקראין שם בסגול אין לפסול הגט וכן תיבת קניין נזכר בגמרא ספ"ק דגיטין (דף י"ד ע"א) בשני יודין אחר הנו"ן. ובפרק חזקת (דף מ' ע"א) נזכר קנין ביו"ד אחד וכ"ה בפרק יש נוחלין (דף קי"ד ע"א) ובפרשב"ם שם נדפס קניין בשני יודי"ן. ועפ"ז דוקא הוריתי היתר למעשה:

להעיר מענין פמליא פ"ב דברכות דף ט"ו ופרק חלק (צ"ט ב') ובמתורגמן כ' שהוא לע"ז מענין פאמילייא דהיינו בני ביתו. ולהעיר מתיבת אנפליא פרק (י"ב) דיבמות חלצה באנפליא ובגמ' (שם) כמה פעמים וכן רפ"ג דגיטין (דף כ"ה ע"א) קטן ואנפיליא. וכן אידליא. וכן געליא. מתתיה. ועב"ש איליש. איליא: