ד

והנה לכאורה יש להוכיח לנגד מה שכתבתי ולהחמיר דהנה מבואר בגמרא פרק התקבל (דף ס"ג ע"ב) ההיא דהוו קרו ליה נפאתה אזול סהדי וכתוב תפאתה מבואר שם דה"ל חספא בעלמא. מבואר בשינוי אות אחד בטל הגט. ואף שהנו"ן והתי"ו הם ממוצא אחד דטלנ"ת. ובתשו' להרמב"ן סי' קמ"ח הובא ב"י סי' קכ"ה על גט שהי' בשם האשה הנקראת אשטרלה רי"ש קטנה כמו ו' דאם נשאת תצא והולד ממזר כו' וכ"מ בתשו' ריצב"א במרדכי פרק המגרש סי' תמ"ו גבי ומה שקורין בורייש ואנו קורין באורייש כו' ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' כ"ט על שם האשה גוייא והי' כתוב בגט גיוייא. משמע דלולי שהאטילאניש דרכם לכתוב גיוייא ה"ל שינה שמו ושמה והגט בטל ותצא מזה ומזה כו' ע"ש. ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ה הביא בשם חכם אחד בתשו' מהרלנ"ח סי' קל"ב לא יפסול בשינוי השם כ"א כשמשנה משם אחד לשם אחר אבל מכיון שזה השם של גזול אינו שם אחר אלא קיצור א"כ לא יקרא שינוי (משמה גזאלה) שם ליפסל כו'. ומהראנ"ח חלק ע"ז מתשובת הריצב"א הנ"ל וכ"ד הרא"ם ח"א סי' ס"ו דאע"ג דאין שם תפאתה לאשה אחרת כו' וע"כ לא סמך להקל על טעם הזה בשם איריני שנכתב ביו"ד יתירה איריניי אע"ג שאין בעולם שם איריניי שיהי' נקרא בהרגש היו"ד כו' עוד כ' דמהר"א בן ששון בתשו' סי' למ"ד כ' דשאני ההיא דתפאתה שהוא חילוק גדול בין מבטא הנו"ן למבטא הטי"ת לכן אע"ג דלא הוי שם לאשה אחרת לא הוי גיטא. וא"כ בנד"ז ג"כ איך נקיל למעשה. ולא דמי לווייבש מטעם הנ"ל. אך נראה לצדד. דהנה בב"ש בש"א אות ג' הביא תשו' מהר"א בן ששון סי' למ"ד שכתב בשם מהריב"ל דמדייק מפסקי מהרא"י הנ"ל טעמא דגרשון וגרשום מצינו בקרא דהם תרי שמות מש"ה הוי שינוי אבל אם לא היה בקרא תרי שמות הי' אמרינן דשם השני הוי כמו כינוי כגון גרשון בנו"ן הוי כינוי לגרשום במ"ם אע"ג דניכר במבטא השינוי מ"מ הי' כשר ואמרינן דזהו כנוי ומזה תלמוד לכל השמות עכ"ל. ולנגד זה במכמ"א שע"ד סי' כ"ה הביא שמהרא"ם ומהראנ"ח תופסים במושלם היפך ממ"ש מהריב"ל דמשום שאין שם בעולם כמו אותו השינוי שבגט לא תלינן להכשיר ולומר דהוי כינוי כו'. ובתשו' מהר"א בן ששון סי' ל' שאצלי הוגה מכתיבת יד קדש אאזמו"ר הגאון נ"ע עמש"ש מהריב"ל אם לא היה בקרא תרי שמות כו' כנ"ל. וז"ל זה אינו להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש עכ"ל הזהב כוונתו דמהרא"י ס"ל דשינוי כמו מגרשום לגרשון אילו לא הי' גרשון שם אחר לא היה שינוי הפוסל מדאורייתא רק מדרבנן אבל כיון דתרי שמות הם הגט בטל מדאורייתא. נשמע מדבריו דשינוי כמו מגרשום לגרשון אילו לא היה שני שמות בקרא לא היה חשיב שינוי מדאורייתא כ"א מדרבנן. וגם אין כל הדרכים האלו דבשינה שמו ושמה בה. ושוב מצאתי שכדבריו אלה מבואר בספר שמות בשם מתתיהו בדף נ"ג סע"א וז"ל הן אמת דראייתו מדברי מהרא"י ז"ל נכונה דוקא היכא דנשאת דלא נאמר דתצא וכל הדרכים האלו בה אחר דלא נכתבו בתורה בשני שמות אבל להכשירו בדיעבד אם ניתן ועדיין לא נשאת כו' לכל זה אין ראיה מדברי מהרא"י ז"ל עכ"ל הס"ש שם. ואפ"ל טעם לזה עפמ"ש בש"ע סי' קכ"ו ס"ך ובב"י שם בשם העיטור ומסתברא כל שניכר שהוא ט"ס כו' אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים עכ"ל. א"כ לכאורה היה אפ"ל דאף בגוף שמות הבעלים אינו בטל מדאורייתא כ"א מדרבנן מאחר שניכר היטב שהוא ט"ס ולכן כיון שאין שם אחר נשמע אצלינו כשם השינוי ניכר מאד שהוא ט"ס. ולכן אין הגט בטל מדאורייתא. אך קשה ע"ז דהא גבי נפאתה שכ' תפאתה נק' חספא בעלמא אף שניכר שהוא ט"ס מאחר דאין אשה אחרת שנקראת תפאתה כמו שהוכיח בתשו' הרא"ם מן פרש"י פרק התקבל וא"כ כיון שאין שם אשה תפאתה ניכר שהוא ט"ס וצ"ל נפאתה ואפ"ה נקרא חספא. ויש לומר ע"ז תירוץ שתירץ בתשובת מהר"א בן ששון דשאני תפאתה שהוא חילוק גדול כו' כנ"ל וגם י"ל דאע"ג שנקרא חספא מ"מ היינו מדרבנן דהא בב"י רס"י קכ"ב כתב דגם פסול דרבנן נק' חספא יעו"ש. ולכן לדברי האומר דכשהשינוי הוא מעט וגם אינו לשם אחר ה"ל רק פסולא דרבנן א"כ בדרבנן היה ראוי לסמוך על הטעמים שנתבאר לעיל אות א' די"ל שאין זה שינוי ועל הטעם שנתבאר לעיל אות ג' דשם בילא מוכיח על בילייא:

קיצור שי"א דשינוי כמו מגרשום לגרשון אילו לא הי' שני שמות אין בו רק פסולא דרבנן א"כ לפי"ז גם בילייא כיון שלא נמצא כן שם אשה אחרת הוא שינוי מדרבנן וא"כ יש לסמוך על ההיתרים דלעיל אות א' ואות ג':