ב

ומה שנכתב בשני יודי"ן יבינו שהסופר כתב כן לביאור השם ע"ד שכותבין שמות שבארמי או לעז בשני יודי"ן כנ"ל מענין סאייה דכלל הוא בפוסקים דכל דבר שהאחד שכיח והב' לא שכיח תלינן במה דשכיח. ע' תשו' מהר"מ אלשקר סס"י צ"ד בשם הגאונים. ואף דבגוף שמות הבעלים לא תלינן בטעות סופר כמ"ש בב"י וב"ש וג"פ סי' קכ"ו ס"ך היינו כשהוא ודאי שינוי. אבל כאן שיש צד א' לומר שאין כאן שום שינוי כלל רק שנכתב ביתור אות כמו שכותבין שמות כאלו שבלשון לע"ז י"ל דתלינן. וכמו שמצינו חילוק בין לה"ק ובין לשון תרגום שמוסיפין בו לפעמים יו"ד כמ"ש ביש"ש פרק השולח סי' ל"א בנוסח השמות סוף אות ח' לחלק בין לשון ארמי ובין לה"ק דשם חייא לפי שהוא בלשון ארמי כי רבי חייא עלה מבבל ע"כ הוא בשני יודי"ן ואל"ף לסוף ואי הוה בלה"ק הי' ביו"ד אחד מלשון כעת חיה וז"ל חייא בשני יודי"ן ואל"ף בסוף כי הוא ל' ארמי דר' חייא עלה מבבל גם אי הוה בלשון הקודש הי' ביו"ד אחד מלשון כעת חיה אלא מלשון ארמי והיינו באל"ף וכמ"ש בתלמוד עכ"ל היש"ש. ומ"ש גם אי הוה כו' ר"ל דתחלה כותב שהוא באל"ף לסוף כיון שהוא לשון ארמי אח"כ כותב גם שלכן הוא בשני יודין דאם הוה בלה"ק הי' ביו"ד אחד והסכים עמו בס"ש בש"א גבי חייא וסיים דלכך חיה כותבין ביו"ד אחד וכ"כ הב"ש בש"א אות ח' גבי חייא רק בט"ג בש"א אות ח' סק"ז גבי חייא השיג עליהם וכתב ולענ"ד לענין היודי"ן לאו בהא תליא אלא במבטא שאם החי"ת בחיר"ק יש לכתוב שני יודי"ן שהיו"ד ראשונה משמשת לחי"ת במקום חיר"ק. משא"כ בשם האשה חיה שהחי"ת נקראת בפתח אין מקום לכתוב רק חד יו"ד כו' ע"ש. במחכ"ת אין דבריו מחוורים דהא סאייה הוא ג"כ בשני יודי"ן דוקא כמ"ש בב"ש בש"נ אע"פ ששם אין היו"ד ראשונה משמשת במקום חיר"ק כמו בחייא אעכצ"ל דהחילוק בין לה"ק דבו כותבין יו"ד אחת ובין לשון ארמי או לשון לעז דבו כותבין ב' יודי"ן וזכר לדבר מהא דיתיהוייין דיתיצבייין שלפי שהוא לשון תרגום לא איכפת לן בריבוי היודי"ן ומצריכין דוקא לכתוב ג' יודין רצופים כנ"ל מה שלא נמצא כן בלה"ק וכ"כ הט"ג בעצמו בש"נ אות פ' ס"ק י"ד וגם ביאר שם הטעם דבלה"ק היו"ד דגושה ועי"ז מורגשת היו"ד משא"כ בשמות החול שאין בזה ענין דגש המורה על הכפל יש לכתוב הכפל בפירוש דהיינו שני יודי"ן. ולכן העלה דשם פייא צריך לכתוב בשני יודי"ן. א"כ גם כאן אף שאינו דומה לשם פייא מ"מ כיון דהוא לשון לעז לכן כשכתב בילייא בשני יודי"ן אחר הלמ"ד לא יטעו שזהו שם אחר אלא יתלו שכתב על הרגשת היו"ד שאחר הלמ"ד שני יודי"ן. וע"ד מ"ש בגמ' פ"ק דע"א (דף ט' ע"א) ספרא בצירא תנא תוספאה ופי' מהרי"ט הובא בס"ש דף י"ד סע"ב התנא מוסיף וא"ו או יו"ד או אל"ף להורות על המבטא עכ"ל. משא"כ ספרא בצירא שמדקדק בתיבות וכותבין במסורה בחסרון אותיות כדפרש"י בע"ג (שם) וע' בגמ' ורש"י ספ"ו דכתובות (דף ס"ט ב') גבי ינחם כתיב. ועד"ז הוא ענין לשון תרגום נגד לה"ק וא"כ אם זה הכותב הגט כתב שם דמתקרי בילייא בשני יודי"ן י"ל שאין זה שינוי אלא ע"ד תנא תוספאה כו' ואף שבאמת גם בל' לעז אין לכתוב על בילייא שני יודי"ן ולא דמי לסאייה (ומ"מ לסאסייה יש לה קצת התדמות וכמ"ש לעיל) מ"מ כיון שאפשר בדוחק לקרות כן גם בבילייא א"כ יש מקום לומר שאין זה שינוי. והוא ע"ד המבואר בתשו' הריב"ש סי' נ"ז גבי הדרה בתלמסאן. שכ' כיון דאפשר לבאר לשון הגט שיסכים לזה הרי הזכיר לה שם עירה בלי שינוי כו' ואע"פ ששם רוב ההמון יבינו שהדרה הוא מלרע וע' ג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג' דמסתמא תלינן כו' ומ"ש ואפילו תימא כו' זהו כסברת מהריב"ל שהזכיר שם דפי' בהריב"ש דאפילו תימא דהדרה כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ה"ל כאילו לא נכתבה כו' ובאמת ממ"ש הריב"ש וכ"ת א"כ עדיין כו' לא הוזכר בגט שם עירה כו' עד הרי הזכיר לה שם עירה ובלי שינוי. מוכח דה"ל כאילו נכתבה בטוב. וא"כ בנד"ז כיון דאפשר לקרות בדוחק בילייא ג"כ כמו שהאשה נקראת י"ל שאין זה שינוי:

קיצור שיש הפרש בין לה"ק ובין לשון תרגום שבמקום שבלה"ק כותבין יו"ד אחד חיה כותבין בלשון תרגום ב' יודי"ן חייא. ולשון לעז יש לדמותו ללשון תרגום א"כ זהו טעם מה שבסאייה כותבין שני יודי"ן. ואף שבילייא לא דמי לגמרי לסאייה. (וצ"ע דלסאסייה יש לה קצת התדמות יותר) מ"מ כיון שאפשר לקרות כן שם זה י"ל שאין זה שינוי וראיה מהריב"ש סי' נ"ז: