א

סימן רלא

ע"ד שם האשה יטא ונראה דהיא ודאי נקראת איטא ולא יטא דהיינו שמורגש אל"ף בתחלה וחיריק תחתיו אבל לא הברת יוד כלל דהכי הוא קריאת השם בשפת ולשון מדברת שבמדינתנו וכיון דהכי הוא הי' צריך לכתוב איטא וכמו איסק שבגמרא מרי בר איסק דנכתב אלף תחלה. ועיין בב"ש בש"א אות יוד רק שאם ידוע ששמה מעריסה יוטא צריך לכתוב יוטא דמתקרי' איטא. אבל לכתוב (יוטא) [יטא] ביוד לבד בתחלה חוששין לו משינוי שמה. וממ"ש בטיב גיטין יטא אין ראיה שאצלם היה הקריאה כן ביו"ד וחיריק תחתיו. משא"כ אצלינו הקריאה באלף וחיריק תחתיו. ואע"ג דגם בידל כתבו ג"כ בסדר הגט ביוד. חדא דגם שם יש לפקפק. כיון שמ"מ עכשיו קורין אידל. ועוד דהתם יש לצדד משום שהמנהג פשוט שחותמים א"ע ידל. א"כ אין זה שינוי כיון שידוע לכל דהכי נהגו לכתוב זה השם. אע"פ שאין הקריאה מסכמת לזה. ומ"מ שמעתי שגם גבי ידל כתבו שני גיטין הא' המכונה ידל. והב' המכונה אידל. ונכון הוא. וכ"ז גבי ידל דנהגו לחתום כן. אבל באשה זו ודאי אין המנהג לחתום יטא. אלא או כמו שנקראת איטא. או יוטא. ע"כ כשכתבו בגט יטא. חוששני משינה שמה. דמצינו בתשובת אחרונים דהחמירו אפי' בשינוי קל יותר מזה. ובתשו' מהר"א ששון סי' ל' על גט שנכתב וידה דמתקרי זוהי. והיה צריך לכתוב זויי שהקיל שם במקום עיגונא היינו משום שהשינוי בין יו"ד לה"א היה בסוף התיבה. אבל בנד"ז שהשינוי בתחלת התיבה זה גורם שינוי גדול כמ"ש מכתב מאליהו שער ד' סי' כ"ד וגם התם היינו מפני שיש לה שתי שמות. ושם וידה נכתב כהוגן. אזי ממילא מובן דצ"ל זויי כי מפורסם אצלינו דכינוי וידה הוא זויי. גם על גליון תשובה הנ"ל מצאתי כי"ק אאזמו"ר הגאון נ"ע שהשיג עליו בתשובה זו באיזה ענינים אשר אפשר שמסתעף מזה חומרא בעיקר דינא למעשה. ומכ"ז נשמע לנד"ז דהשינוי הוא בתחלת התיבה וגם נכתב רק שם א' יטא חוששני לה משינוי שמה ואפשר דתצא מזה ומזה כו'. לכן צריך ליתן לה תומ"י גט פטורין שני ולכתוב רק שם איטא. ומאד תמיהני על מעל' איך אינו מדקדק בכתיבת שם הגט שהוא חומר עצום וצריך להתיישב בזה עם שאר הלומדים שבעירו כו' מתון מתון כו'. ואם נקראת בפי כל איטקא יש לכתוב איטקא. ואם נקראת איטא יש לכתוב כנ"ל: