ב

ועוד ראיה ממ"ש בתשובת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח על גט א' שבא מבבל לקושטאנדינה וכתוב בו העומדת היום במתא קושטאנטינה בט' במקום ד' דיש להכשיר הגט ההוא מתרי טעמי. חדא דכתבו ר"ת ור"י דשינה מקום הלידה כשר כיון דא"צ לכותבו וה"ה אם שינה מקום העמידה. גם טעם שני כיון דשינוי זה מקושטאנדינה לקושאטנטינה לאו שינוי גמור הוא ע"ש. והמעיין שם בהתשובה יראה דלולי טעם הראשון לא היה מכשיר וכל עיקר יסודו הוא הטעם הראשון. וא"כ בנ"ד דלא שייך טעם הראשון דהשינוי הוא בשמה ממש. וחמור משם עירו ועירה. ודאי דיש להחמיר. ומובן לכל דהשינוי מאיטא ליטא גדול משינוי הנ"ל דדלי"ת וטי"ת. דהתם כתבו דהתלמוד אינו מקפיד בין דלית לטית כמ"ש כדאמרינן דמדיית ליה בדיותא ואמרינן נמי דמטיית ליה בטיותא. משא"כ בשינוי הנ"ל מאי ליי לא מצינו כ"כ. ועוד דהתם השינוי באמצע התיבה והכא השינוי בראש התיבה דבזה יש להחמיר טפי כמו שכ' במכמ"א שע"ד סי' כ"ה. והיינו טעמא דכשהשינוי בתחלת תיבה ניכר ומורגש יותר השינוי. (וכמו זכר לדבר ממ"ש רש"י בפ"ג דסוכה (דף ל"ה סע"ב) בטעם ששינוי פוסל באתרוג ברובו ואם הוא בחוטמו שהוא לצד ראשו ע' רא"ש פוסל במשהו משום ששם אדם נותן בו עיניו וניכר יותר השינוי וה"נ לנד"ז השינוי כשהוא בתחלת התיבה הוא מורגש וניכר יותר מכשהוא באמצע התיבה וכ"ש בסופה). והנה מהרח"ש בתשובתו סי' ב' פסל גט נכתב על עיר קושטאנטינה קושטאנטין הובא בג"פ סי' קכ"ח סק"ג. וכ"ש שיש להחמיר בנ"ד. והמכמ"א שהקיל בנדון ההוא ביאר טעמו מפני שהשינוי רק בסוף התיבה משא"כ בנ"ד וגם השינוי בנ"ד גדול יותר. ובתשובת הרא"ם סי' ס"ו פסל גט ששינה שם העיר וכתב ליפינאט במקום ליפינאטו. וכן שם פאלומבה שהשמיט האל"ף פסל מהריב"ל. ומתתיה שכתב מתתיא לא הכשיר מהריב"ל רק אם הבעל בארץ מרחקים אע"ג דשינוי רק מה"א לאל"ף שאין שום שינוי במבטא וגם השינוי בסוף התיבה וגם ע"ז חלק הב"ש בש"א אות מ' ופסל הגט וכ"ש הנ"ד שיש שינוי במבטא ובתחלת התיבה. ובנד"ז אין שייך להקל משום שאין חותמת א"ע מאחר דמורגש לכל במבטא ששמה איטא ולא יטא ה"ל כמו ידוע חתימתה דהכי משמע בהדיא בב"ש בש"א אות מ"ם ממ"ש וז"ל לפ"ז כשר אפילו בידוע חתימתו דהא גרשום וגרשון דק"ל דהוי שינוי היינו בידוע דשמו כך הוא במם או בנון ושינה בגט עכ"ל. ופי' בידוע ששמו כך היינו מורגש במבטא אף אם אין ידוע חתימתו דמנ"ל דמיירי דידוע חתימתו שמא לא חתם כלל אע"כ צ"ל דכיון דמורגש שמו במבטא כך ה"ל כידוע חתימתו ועדיף מיניה. וא"כ כמ"כ בנ"ד כיון שמורגש במבטא דשמה איטא בפ"כ הרי ודאי הוחזק שמה כן. מיהו אח"כ כ' הב"ש אם א"י חתימתו כו' אפילו איכא שינוי במבטא כו' נמצא מה שידוע שמו במבטא לא הוי כידוע חתימתו. וצ"ע:

ג ומה שרצה מע"ל להסתייע להקל ממ"ש רמ"א בהג"ה סס"י קכ"ט גבי פייווש זנוויל דבדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר. עיין הפי' בס' טיב גיטין בש"א אות ז' ס"ק כ"ג ותמצא שאין שום ראיה משם כלל להקל בנד"ז דהתם מיירי הכל שאין שינוי במבטא מחמת השינוי משא"כ בנד"ז. אך מדין פייבוש אם כ' וייבוש דמשמע ג"כ ברמ"א סס"י קכ"ט דכשר וזהו מטעם שכתב בב"ש בסוף הכללים דסס"י קכ"ט סעיף כ"ב וז"ל ובמקום פ' רפה כותבין וי"ו אחת. וכבר העיר שם הט"ג ס"ק י"ז דלפי הברת קריאת מדינתינו אין הברת הוי"ו אחת כמו פ' רפוייה וכל מי שאנו קורין בפ"א רפוייה אין לכתוב וי"ו. והב"ש שכתב זה כאן בכללים הוא לפי מבטא המדינות שהמבטא שלהם פ' רפויה כמו מבטא הוי"ו אצלם משא"כ במדינתינו עכ"ל והוא מדברי הב"ש עצמו שכתב כן בש"נ אות ב' וז"ל כגון פייבוש דא"א לכתוב בפולין במקום הפ' ווין דאין קורין בווי"ן רק בפ"א רפויה וצריך לכתוב פ' עכ"ל. ועכ"ז לא נתבאר לפסול דיעבד אם כתב בפולין וייבוש ומלשון רמ"א הנ"ל י"ל לכאורה דכשר. אך הלבוש סס"י קכ"ט השמיט לשון זה שכתב רמ"א דאם שינה באחד מאלו הדברים כשר. רק אדרבה כ' וז"ל כל כינוי המשתנה מכח לשון המדינות כגון כו' פייבוש וייבוש שבקצת מקומות מדברים בלשון רפה יותר מן האחד הולכים אחר לשון בני אדם באותה מדינה שנותנים בה הגט ואין להקפיד בזה האיך נמצאו השמות הללו או הכינויים כתובין בספרים כי כל אחד כתב כלשון מדינתו ולכן נמצאו סדרים לגיטין משונים זה מזה בענין זה והעיקר כאשר כתבתי עכ"ל. והשמיט מ"ש רמ"א מ"מ בדיעבד אם שינה כו' כשר. ואפשר דמפרש ג"כ דהרמ"א אינו מכשיר רק אם שינה ולא כתב כמ"ש בס"ג. אבל לא בשינה לשון מדינתו כו' וכדפי' ג"כ הט"ג בש"א אות ז' ס"ק כ"ג דרמ"א קאי רק ע"ז. ונמצא אין לנו ראיה כלל להקל בשינה עכשיו לכתוב על פייבוש וייבוש. אך בט"ג בש"א אות פ' סק"ה הביא בשם ס"ג דמהרא"ש להכשיר בדיעבד וכן פסק בט"ג בש"א אות ו' סק"ג גבי פלק שכתב ולק בוי"ו שאין לפוסלו בדיעבד והיינו במדינתו. וא"כ לכאורה יש לשמוע מזה לנ"ד ג"כ תרתי חדא דלכתחלה ודאי יש לכתוב איטא ואין לכתוב כמו שנמצא בס"ג יטא כמו דהסכימו לכתוב פייבוש פלק בפ"א אע"פ שבדברי הראשונים נמצא רק בוי"ו לבד כדמשמע בש"א אות ו' גבי ולק לולי דמסתפינא כו' ע"ש. הב' יש לשמוע דדיעבד אם כ' יטא כשר אע"פ שמורגש שינוי במבטא לפי לשון המדינה והשינוי בתחלת התיבה דהא התם נמי משמע שבמדינתנו ניכר שינוי במבטא בין וי"ו לפ"א רפויה ועכ"ז הקילו דיעבד ושם ג"כ השינוי בתחלת התיבה. אך באמת צ"ל מאיזה טעם הקילו בזה כשיש שינוי במבטא דאין לומר דשינוי מועט כזה אינו פוסל דאיפכא שמעינן מקראי ומתנאי ומפוסקים. הנה תורה שלימה וקרא מפורש שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כ"א שרה שמה. הרי התורה חושבת זה לשינוי שם ממש עד ששרי לא תלד ושרה תלד. והשינוי רק בהברה מועטת ובסוף התיבה. (ובנ"ד מן איטא על יטא ג"כ שינוי כמו מן שרה על שרי דהתם ג"כ השינוי מן ה"א ליו"ד והכא השינוי מן אל"ף ליו"ד רק שבנ"ד נוסף שהשינוי בתחלת התיבה). מתנאי במסכת ע"ג (דף ל"ב ע"א) איבעית אימא גודא לחוד וגודע לחוד. הרי חשבו זה לשני שמות והשינוי מועט במאד מאד. מהפוסקים הנה בש"ע סי' קכ"ו סעי' ז' בהג"ה אייר בשני יודין ואם כתב בחד יוד פסול אם לא בשעת הדחק עכ"ל ולא הכשירו בשעת הדחק רק בהשמטת היוד שאין שינוי כלל במבטא. אבל אם השמיט האלף וכתב ייר משמע ודאי דפסול לגמרי. והשינוי מועט ממש כמו בנד"ז מן איטא על יטא. והרי השינוי בזמן לגמרי אינו רק דרבנן ועכ"ז פסלו בשינוי מועט כנ"ל א"כ פשיטא ופשיטא דשינוי כזה פוסל יותר בשמו ושמה שהוא עיקר הגט מדאורייתא וא"כ זה ראיה גמורה לפסול בנ"ד בשינוי דאיטא על יטא. וא"כ לפ"ז צ"ל איך הקילו הפוסקים הנ"ל בשינוי מן פ' רפויה על וי"ו כמו בפלק פייבוש שנכתב ולק או וייבוש. מנ"ל להקל בזה כיון דיש שינוי הברה. (ונצטרך לומר דשינוי מפ' לו' מועט יותר מן אייר לייר וג"ז צ"ע מנ"ל ועכ"פ יש להחמיר בנד"ז). ודוחק לומר דטעם הקולא הוא מפני שבמדינה אחרת נקרא שם זה בוי"ו ע"כ גם במדינה שנקרא בפ' אין לפסול דיעבד כשנכתב בוי"ו. דזה אינו כדמוכח מדברי המרדכי גבי באורייש בורייש שלא הקיל רק מפני שהדבר נודע ומפורסם במקום הנתינה שבמקום הכתיבה כותבים בורייש אבל אם לא נודע ומפורסם פסול וכ"ש אם כתבו ונתנו כאן דפסול וכ"ה בפוסקים. ועיין במכמ"א שע"ד סי' ד' ובג"פ סי'. וכן הסברא נותנת דמה בכך שבמדינה אחרת נקרא השם כן הלא אין לך בשמות אלא מקומן ושעתן. ואם באנו להקל מפני שאין שם לאשה אחרת כפי השינוי וממילא יובן. [ע"כ מצאנו כו']: