א

הנה פשוט דלכתחלה צריך לכתוב איטא דהכי פשוט הברת שם זה בפי כל. שעל הברה כזו כותבין אי ולא י כמו איתמר שבתורה ושם איסק בגמרא ורבות כהנה. ואע"פ שבב"ש בש"נ כתב יטא ביו"ד לבד. הלא כל הנביאים מתנבאים שאין ללמוד בזה מס"ג וכמ"ש רמ"א בש"ע סס"י קכ"ט הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנים בו הגט ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויין כתובים כי כל א' כ' כפי לשון מדינתו ולכן סדר לגיטין משונים זה מזה בענין זה והעיקר כאשר כתבתי עכ"ל. וכ"כ הלבוש שם הובא לשונו לקמן (אות ג') וכ"כ בט"ג בכמה מקומות ומכללן בש"נ גבי וריידא ובאות פ' גבי פיגו ע"ש בשם שו"ת מאיר נתיבים. ומ"ש גבי יוטא לכתוב בוי"ו כמ"ש בס"ג אף שקורין בחירק הלא כ' טעמו בצדו משום דאצלם אין חילוק במבטא בין חירק למלופם. וענ"ל טעם דבמקרא כ' כמה פעמים ו' על חירק ומכללן בפ' בהר סיני. גם מ"ש בתשובת צ"צ סי' פ"ד בשם ב"ח לכתוב זעליק בקו"ף כמ"ש בס"ג אף שהמבטא בגימל התם פי' הב"ח משום שאין המבטא מבורר. וגם שם חלקו עליו לכתוב בגימל דוקא כמ"ש בב"ש. וכיון שכן בנ"ד שהמבטא מבורר איטא ממש כמו שם איתמר שבתורה שהמבטא ברור אי ולא י פשיטא דיש לכתוב כן איטא ואין להקפיד כלל על מ"ש בב"ש יטא כי הוא כתב כן לפי לשון מדינתו כו'. ואם משום שזה השם נצמח משם יוטא דכל הנשים הנק' איטקא שמם העריסה הוא יוטא. מה בכך אפילו היתה זו האשה ג"כ שמה המובהק יוטא. מ"מ אם כתבו הכינוי צריך לכותבו כמו שהכינוי נקרא היינו איטא. כמו שכותבים ישראל המכונה איסרל ואין כותבין המכונה יסרל איסרל כפי שנק'. ועל כיוצא בזה ארז"ל בקדושין (ד"ע) או אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא כדאמרי אינשי. וה"נ או יוטא או איטא. אבל יטא מאן דכר שמה. וכל שכן שזו האשה מוחזק שמה רק איטא לבד. והוא חזקת שמה מעודה עד היום ולא נודע לה שם יוטא כלל לא בקריאה ולא בחתימה (כי אינה חותמת א"ע כלל). לכן אף דשרש זה השם נובע מן יוטא יש לכתוב רק איטא. דאפילו בשם שערליין הנובע ודאי משרה כ' מהרא"י בתשו' הובא בס"ש דאם שמה מעריסה כך וכתב בגט שרה ה"ל שינה שמה. ועיין בש"נ באות ב' אפילו בשם שארקה אם א"י שם העריסה והיא נקרא בשם שארקה כותבין לכתחלה שם שארקה. וכן בשם נהמה שבמהרי"ט האריך שמקור השם הוא נחמה רק שח' מתחלפת על ה' כמו מיחל ושותה מיהל ושותה. וחלק הס"ש עליו דאף שכן הוא שיוצא משם נחמה מ"מ כיון דזו אינה נקראת נחמה אלא נהמה (אף שא"י שמה מעריסה ע"ש בס"ש דצ"ב ע"ב) למה נכתוב בגט נחמה הלא יאמרו העולם דאין זו המתגרשת ואנן בעינן שיהיה ניכר מתוך הגט שם המתגרשת עכ"ל והאריך וכ"פ הב"ש בש"נ אות נ' דאפילו בדיעבד אם כ' נחמה פסול. ומש"ש משום שיש נשים נקראות נחמה זה כתב לסניף אבל אפילו אם אין זאת כ' שם לכתוב נהמה דוקא ע"ש דצ"ב ע"א בהג"ה. ואפילו גבי יצחק כתב בט"ג מי שמעריסה ניתן לו שם איצק לבד יש לכתוב כן. ולא יצחק. וכש"כ בנ"ד דמוחזקת שמה איטא לבד דה"ז משונה משם יוטא בשני ענינים. היינו הברת אי שאינו דומה להברת י גם ביוטא היו"ד במלופם ובאיטא האלף בחירק. ואינו שוה לו רק בהברת הטית דמהכ"ת נחזיק שמה יוטא. ועי' תה"ד סי' רל"א שכ' דאיחל קרוב הוא ליחיאל לפי לשון בני אושטרייך שרגילין בכמה מקומות לקרות בראש התיבה יו"ד בשבא כמו בחירק עכ"ל. מזה נשמע לנ"ד דיוד דיוטא דמלופם רחוק אצלינו מחיריק א"כ ה"ל איטא רחוק משם יוטא והיו צריכים לכתוב הכינוי איטא אפילו היתה נק' יוטא מעריסה. וא"כ עכ"פ עכשיו שאין מוחזק שמה רק איטא פשיטא ופשיטא דלכתחלה היה צריך לכתוב רק שם איטא כמו שנקראת בפי כל לפי לשון המדינה באל"ף תחלה:

אך כ"ז בענין לכתחלה. אבל לענין דיעבד יש לעיין. והנה במרדכי פ' המגרש הביא תשובת ריצב"א על גט אחד שבא מארץ הגר והיה שינוי קצת בשם העיר והנהר וז"ל ומ"ש בורייש ואנו כותבין באורייש נראה בעיני דכיון דמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא והוא לשונם לדבר בלשון קלילא. אין להקפיד כלל עכ"ל והקשה ע"ז בספר ג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב דהא קיי"ל במי שיש לו שני שמות דלעולם שם מקום הנתינה עיקר. ותירץ דשאני הכא דהדבר נודע ומפורסם לבני מקום נתינה שמה שאנו קורין באורייש הם אומרים בורייש מצד קלילת לשונם אין כאן שום שינוי עכ"ל. מזה נשמע דלולי זה הטעם היה פסול מצד השמטת אות האל"ף באמצע התיבה. דהיינו שהיו קורין באורייש באלף נעה בשורק והוי"ו נחה. ועכשיו יקראו הבית בשורק בלא אלף. ושינוי זה בשם העיר פוסל. ולכאורה מכ"ש השינוי בהשמטת אות האלף דאיטא ולכתוב תחתיו יו"ד דודאי הוא שינוי גדול בהברה דהברת האלף אינו דומה להיו"ד כמו איסק הוא באלף בגמ' מרי בר איסק ואינו דומה להברת היו"ד כמו יסק וכדלקמן באריכות. (ואע"ג דבלשון רוסיא כותבים על מי שנקרא יצחק ביו"ד בתחלה כותבים אי. הרי הברת אי משמש אצלם על יו"ד. אבל כיון שבלשון שבינינו אינו כן ה"ז שינוי והגע עצמך הרי בלשונם כותבים על גימל הא הנאמר שאם כתבו על מי ששמו גימפל וכתבו הימפל שהגט כשר מפני שבלשונם כותבים על ג' ה"א. זה ודאי אינו והגט בטל דאורייתא מפני שאין מביאין ראיה מלשון ללשון. לכן גם בנ"ד אין להכשיר אם כתבו על איטא יטא. ועוד אדרבה בלשונם גם כן אין כותבין על אי י רק על י כותבין אי) אם לא שנאמר דחסרון אות אלף שבנדון הריצב"א פוסל טפי מחילוף מאלף על יו"ד דנ"ד וזה דוחק דאדרבה בכ"מ חיסור קיל יותר וע' מכמ"א שע"ד סי' כ"ה דף ס"א ע"א השוה חיסור אות לחילוף מאות לאות. ומה שכ' מעל' ואם באנו לחששות כאלה היינו צריכים לכתוב בשם יצחק איצחק עכ"ל. דבריו תמוהים דהתם כיון דשמו הקדש הוא יצחק וכן עולה לתורה וחותם ה"ל שם איצחק שם דנערות וא"צ לכותבו. אבל בנ"ד שכל עיקר שמה הוא איטא ומעולם לא נקראה יטא דהא כך הוא הברת שם זה (וגם לא נקראת יוטא מעריסה כלל) ה"ל שינוי השם. והנה בספר שמות בשמות נשים אות ז' בשם זויי כתב וז"ל ועיין בהרב מוהרא"ש סי' ל' היכא דנכתב זוהי במקום זויי דהרבה להאריך והעלה להכשיר במקום עיגונא ובפרט אחר דנכתב וידה דמתקרי זוהי זה מורה ששם זוהי זהו האשה הזאת עכ"ל. והרי השינוי מן יו"ד על ה"א אינו קטן מן השינוי בנ"ד מאל"ף על יו"ד. ולא הכשיר רק במקום עיגון נשמע דשלא במקום עיגון עכ"פ אין להקל כלל בנ"ד. אך לפי האמת אין ראיה משם אפי' במקום עיגון דכל טעמי הקולות דשם אין שייכי' בנ"ד. חדא דכ' שם שאם היה לחוש שתהיה היו"ד נדגשת אין ספק שתהיה קפידא גדולה בדבר והיה שנוי גדול בין קריאת יו"ד דגושה לה"א. אלא שהכשיר מפני ששאל ע"ז ואמרו לו שאין מנהג הקריאה רק בלשון רפה עכ"ל. ובנ"ד שהיו"ד בתחלת התיבה ודאי תהיה נרגשת ונדגשת בקריאה וא"כ ה"ל שינוי גדול לדבריו ג"כ. ב' דהנה במכתב מאליהו שע"ד סס"י כ"ה הביא תשו' מהרא"ש הלזו בשם זוהי והסכים עמו להקל. רק שהקשה על עצמו דהנה מקור יסוד ההיתר של תשו' מהרא"ש בנוי על ענין גרשון וגרשום שדקדק מהריב"ל בתשו' דמתתיה (הובא לקמן אות ה') מתוך פסקי מהרא"י סי' י"ד כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשום והיה נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי היה שם גרשון כינוי לגרשום ואפילו שהאותיות של מם ונון של הרגש ויש שינוי במבטא כו' עכ"ל. וע"ז הקשה המכמ"א מנפתא ותפתא שבגמרא גיטין (דף ס"ב) דאע"ג דתפתא לא הוי שם לאשה אחרת לא הוי גיטא ותירץ דהחילוק הוא בין שינוי שבא בראש תיבה או באמצעה לבא בסוף תיבה עכ"ל. ונמצא לפ"ז אין להקל רק בשם זוהי שהשינוי בסוף תיבה. אבל בנ"ד שהשינוי בראש התיבה י"ל דאפי' במקום עיגון אין להקל. הג' כי הנה על גליון תשובת מהרא"ש הנ"ל כתוב אצלי כי"ק אאזמו"ר הגאון ז"ל שחלק על ראיה ודקדוק זה דמהריב"ל מה שדקדק כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשון כו' וז"ל זה אינו להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש עכ"ל. הרי השיג על יסוד ההיתר. ונמצא עכ"פ בנד"ז שהשינוי גדול יותר מהנדון דמהרא"ש יש להחמיר ביותר. הד' כי שם במהרא"ש היה עוד טעם להקל. משא"כ בנד"ז וז"ל עוד נראה לי טעם אחר להכשיר בנ"ד שאף שנניח ונאמר שם זוהי זה לא נכתב כראוי והיה אפשר לומר דמיפסיל גיטא בהכי היינו כשלא הי' נכתב אלא שם זוהי לבדו. אמנם בנ"ד שכתוב בגט וידה דמתקרי זוהי כיון דכתביה על שם וידה זה מורה ששם זוהי הוא שם וידה עצמו ואם נכתב בשינוי ה"א לא יבואו לטעות שהוא שם אחר עכ"ל. ור"ל שאצלם ידוע שוידה נקראת זויי א"כ כיון שכתוב וידה מוכח מתוכו דצ"ל זויי ושהוא ט"ס. משא"כ בנ"ד אין מוכח מתוכו שצ"ל איטא ויש לחוש דיטעו שנקראת ביו"ד והוכחה מבחוץ לא הוי כמוכח מתוכו כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' י"א עיין שם. מכ"ז נשמע שיש להחמיר בנ"ד טובא יותר מהנדון של תשובת מהר"א ששון והרי כאן אינו מקום עיגון כלל וכלל וא"כ אפילו היה דומה ממש לנדון ההוא הרי לא הקילו כלל שלא במקום עיגון אפילו כבר נתגרשה בגט זה כמש"ש. וא"כ יש להצריך גט שנית עכ"פ בנ"ד וכ"ש שכבר נתבאר איך בנדון זה יש טעמים גדולים להחמיר יותר ויותר מבנדון הנ"ל: