א

סימן רכט

ע"ד הגט שהובא למחניכם קאפוסט מחערסאן לאשה ילדה הנקראת איטא ובגט נכתב יוטא כשמה העריסה והוא במקום עיגון גדול. שנסתפק מעלתו אולי הוה שינוי השם. נראה דאין בזה בית מיחוש כלל. כיון שכל הנשים הנקראים בעריסה יוטא וכן חותמות עצמם וכן כותבים שמם באגרות ובשטרות הכל יוטא. עכ"ז כולם נקראים איטא או איטקא. ולא יוטא. ואעפ"כ כותבים עליהם יוטא. א"כ ה"ל הכל שם אחד. אלא שאיטא או איטקא הוא שם דנערות של יוטא שפסק בש"ע סי' קכ"ט סט"ו שא"צ לכתוב שם דנערות כלל כ"א עיקר השם לבד דהיינו יוטא. ואין לומר דשם דנערות אינו אלא כשעיקר השם הוא שם קבוע בלשון הקדש בתנ"ך כנז' בש"ע יצחק חקין אהרן ארנין יעקב יעקיל. משא"כ כשגם עיקר השם אינו רק לשון לעז בעלמא. י"ל שגם השם דנערות אינו בטל כ"כ לגבי עיקר השם. וכיון שנקראת בו הוא העיקר. ויוטא שם לעז הוא כמ"ש הב"ש בש"נ אות יו"ד שחלק על הט"ז שכתב שהוא ע"ש הקרא ביהושע. אך באמת הרי מבואר במרדכי פ' השולח סי' שס"ט והובא ב"י סי' קכ"ט וז"ל וא"צ לכתוב כינוי שהוא קיצור השם כגון בילא בילטא שמואל מואל כו' שאין זה לא כינוי ולא שינוי עכ"ל. והרי בילא שם לעז הוא כמ"ש בספר שמות בש"נ אות ב' דהוא לשון לעז ולא שנגזר מבלהה ועי' מזה בב"ש בש"נ אות ב'. וגם לפ"ד מהרש"ל ביש"ש פ' השולח סי' ל"א שנמשך מבלהה מ"מ הרי נשתנה הרבה ונכתב באל"ף א"כ לא דמי לשם קבוע בלה"ק ממש. ואעפ"כ א"צ לכתוב השם דנערות בילטא או בעלטא כמ"ש בב"ש שם. וכ"כ בג"פ ס"ק ע' שא"צ לכתוב בולטא. והנה ערך איטקא לגבי יוטא ה"ל כמו בולטא לגבי בילא. דהברת איט לגבי יוט ה"ל כמו ביל לגבי בול. ומה שבאיטקע נוסף עוד הברת קוף שם בבולטא נוסף ג"כ הברת טית. ואעפ"כ נקרא בולטא שם דנערות של בילא כמו כן נקרא איטקא לגבי יוטא שם דנערות. וכש"כ איטא לגבי יוטא. אלא שיש לומר דעכ"ז איטקא לגבי יוטא יש שינוי נוסף בתחלת התיבה מיו"ד לאל"ף משא"כ בבילא בולטא. מ"מ הרי כ' בתה"ד סי' רל"א ואם נקרא יחיאל המכונה איחל א"צ לכותבו לפי לשון בני אושטרייך שרגילין בכמה מקומות לקרות יו"ד בשבא כמו בחיריק דהוה כמו יצחק חקין כו'. ועוד דבנדון זה שנקראת איטא. זהו קרוב ודאי ליוטא. לכן י"ל שנקרא קיצור השם. ומ"מ לכתחלה נכון לכתוב יוטא המכונה איטקא אף שידוע ששם העריסה היה יוטא. וכמו שפסק הב"ש בש"נ אות ב' וז"ל ונ"ל בשמות אשר אין הנקודות שוין אם ידוע שם העריסה יש לכתוב שניהם כגון אם שם העריסה שרה ועכשיו נקראת שערלין או שרולה וכיוצא בזה יש לכתוב שרה המכונה שערלין או שרולה עד כאן לשונו. וכמ"כ י"ל ביוטא המכונה איטקא. אבל לענין דיעבד שכתב שם העריסה לבד יוטא ג"כ כשר. דאף את"ל דאינו ברור שאיטקא ואיטא חשוב שם דנערות. מ"מ למאי ניחוש אם משום שנשתקע השם יוטא שמעריסה וה"ל שינוי השם. ע"ז ודאי י"ל כמ"ש הב"ש שם שאני הכא כיון שבתוך שם השני נכלל שם הראשון לא נקרא שהוא שם הנשתקע דכינויו מורה על שם הראשון עכ"ל. ואף דשם קאי על שם דנערות מ"מ לענין שלא יהיה חשוב יוטא שם הנשתקע אין לחלק כל כך. ואם משום שלא נכתב גם כן עיקר שמה שנקראת בו איטא. הנה כיון שהמנהג עכ"פ לכתוב באגרות ובשטרות יוטא על איטא ועל איטקא י"ל דאין לחוש כלל וראיה מתשו' מהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"ג וח"ג סי' ט'. וגדולה מזו הקיל במהרי"ק שרש פ"ו גבי באלי' שכ' בגט רק עיקר שמו אליהו כו' ע"ש. אף שדבריו צ"ע מ"מ בנד"ז שבלאו הכי קרוב הדבר לקיצור השם. אין להחמיר כלל. הן אמת שפעם א' [בסי' הקודם] החמרתי בגט שנכתב על איטקא יטא. להצריך גט אחר. אבל התם שאני שלא כתבו לא כשם העריסה יוטא ולא כשם שנקראת בו איטקא. כ"א יטא. אבל בנדון זה שכתבו שם העריסה יוטא כשר: