ד

ועוד דכ"ז לפי ההנחה שבמדינתינו הברת ל' המדינה ליפקע בפ"א ע"ד שבל' פלאני' זעליג בגימ"ל לפמ"ש הס"מ וב"ש. אבל באמת י"ל דל"ד ויש לומר בזה דדמי למערקיל דס"ל להב"ש נמי שאין ההברה מוכרעת כ"כ אלא לזה ידמה כו' ולזה ידמה וכנ"ל. והמופת לזה הוא משם דאבע שהוא בודאי בב'. וכשמסלסלי' ומוסיפי' לקרותה דאבקע נראה קצת כמו דאפקע בפ"א. אע"פ שזו ודאי מכוונים לקרותה בבי"ת כיון ששמה כך (ועמש"ל בשם הט"ז שבידוע שם המקור ודאי דכותבין כן) ואעפ"כ נראה ג"כ כאילו אומרים בפ"א. ולפ"ד אין שינוי בין דאבקע לליבקע. ובשניהם י"ל שנרגש פ"א וי"ל בי"ת והיינו כמש"ל בשם הצ"צ גבי מערקיל כו'. ואם כן הוא אפילו לכתחלה יש לכתוב ליבקע בבי"ת גם לפ"ד הב"ש כל שא"י חתימתה כמו שפסק גבי מערקיל הגם שבתשו' עה"ג סי' מ"ב בשאלתו להצ"צ אינו מסכים עם הצ"צ וס"ל דיש לכתוב מרקיל בלא עיי"ן והסכים עמו הכנסי"ח בת' סי' ס"ג מ"מ הרי מבואר בעה"ג שם דבעיקר הדבר והטעם של הצ"צ דלא ניכר במבטא חילוק גמור כו' מסכים עמו אלא דאדרבה משם דוקא מוכיח דיש לכתוב בלא עיי"ן כי בלא עיי"ן נקרא יפה בחטף סגול וגם נקרא בחטף פתח והוא כמו שמדברים במדינה כזו משא"כ כשכותבי' בעי"ן אין לקרוא בחטף כ"א בסגול גמור עכ"ל וזה לא שייך כלל בליבקע וליפקע דכך יש לקרות בליבקע ליפקע כמו שי"ל בליפקע ליבקע ודו"ק. וע' תשובת רז"ל גבי אמטשיסלאוו וז"ל שקריאת הצ' בפי כל היא נכתבת בט' ש' כי הן קרובות מאד במבטא עאכ"ל ש"מ בקרובות במבטא אין קפידא. אמנם אם נניח שההברה היא ליפקע בפ"א דוקא אז באנו למחלוקת הב"ח וצ"צ עם הס"מ וב"ש שלפ"ד הב"ח וצ"צ יש לכתוב לכתחלה ליבקע וגם בידוע חתימתה ולהס"מ וב"ש יש לכתוב לכתחלה בפ"א וגם בא"י חתימתה. ודיעבד אם כתבו בבי"ת כשר מיהא בשעת הדחק כמו בנ"ד (משום שהגימ"ל והקוף מתחלפים כמו ויציקו ארון כמו ויציגו כ"כ ס"ש לא מצאתי במקרא ויציקו ארון כו') [ע' מפתח] ובידוע חתימתה או ע"י הכתובה י"ל דגם דיעבד פסול לפ"ד הב"ש אמנם בזה הפרט האחרון ר"ל בידוע חתימת' לענין דיעבד נ"ל דיש ללמוד מתשו' עה"ג סי' מ"ב הנ"ל דחולק על הב"ש בזה. שכתב וז"ל כי אין לנו להשגיח בחתימתו כ"א במקום שיש להסתפק בשמן אבל במקום ששמו ידוע רק ההתחלפות הוא לפי לשון המדינה אין אנו משגיחים בחתימתו עכ"ל והאריך שם בראיות. והנה בתשובת הגאון מוה' דוד אופנהיים שבסוף ספר תשובת חוות יאיר דף רמ"ט נראה דס"ל כהצ"צ והוא היה אחר הב"ש. גם הב"ח שבצ"צ מבואר דשחק על החתימה כו' והיינו משום דס"ל ג"כ בזה כעה"ג. וא"כ לדבריהם יש להקל גם בידוע חתימתו לענין דיעבד מיהת גם לפ"ד הס"מ והס"ש בענין זעליג שכתבו זעליק אף במחוזות אשר על נהר וויסלא. וה"ה בנ"ד גם אם נניח שהברת לשון המדינה בפ"א דוקא וידוע חתימת' ג"כ בפ"א יש להקל דיעבד מיהת גם לפ"ד הס"מ והס"ש אם כתבו ליבקע ולפ"ד הב"ח וצ"צ אפי' לכתחלה נמי כנ"ל. אך מ"מ למעשה כיון שהב"ש פוסל בזה בדיעבד אין בידי להקל הגם כי הב"ש לא ראה ספר עה"ג כי בק"ע סי"ז לא העתיקו גם בעובדא דמערקיל לא הביאו גם בסי' קכ"ט סק"כ הביא ת' צ"צ ולא כ' דלא כעה"ג סי' נ"ה. וגם הכנסי"ח ס"ל בזה כעה"ג שהרי חתם מערקיל וס"ל לכתוב מרקיל. מ"מ עכ"פ פלוגתא הוא. והיינו דוקא בידוע חתימת' או על ידי הכתובה אבל כשאין הכתובה נמצאת ואין לידע מתוך הכתובה רק מכח התנאים כנ"ל יש להקל גם לפ"ד הב"ש כנ"ל בשעת הדחק מיהא כבנ"ד שהבעל מבקש מוהר ומתן. וא"צ להכתיב גט אחר. ואם לא נניח שהברת הלשון בפ"א דוקא יש לומר דגם להב"ש צריכי' לכתוב גם לכתחלה דוקא בבי"ת כשא"י חתימתה כנ"ל באריכות. אבל בידוע חתימתה ליפקע פסול בכל ענין להב"ש כשכתבו ליבקע. וכבר כתבתי שמהתנאים לא נקרא ידוע חתימתה ואפילו על הכתובה יש לדון בדבר כי בשער אפרים (שממנו מקור ד' ב"ש) סי' קי"ח י"ל משום ששם ביין ונדה היה מורגל לכתוב כן בהרבה שטרי כתובות כו' ועוד שבתשובת שבו"י ח"א סי' קכ"ב כ' על הכתובה דאין מעלין משטרות ליוחסין והוא נגד ד' שע"א הנ"ל. ועכ"פ הגם שבכתובה אין לזוז מד' הב"ש [חסר איזה תיבות]. מה גם שבפס"ד נכתב ליבקע והלכך לפי מכתבו יש להקל. אמנם כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה ואיני סומך על דברי עד שיסכים בזה מורה מובהק. וא"ל יהיה דברי בטילין: