ג

וכל זה לדעת הב"ש. אבל יש פוסקים דס"ל דלכתחלה נמי צריך לכתוב ליבקע בבית היינו בתשובת צ"צ סי' פ"ד כ' וז"ל אדכרתן מילתא שפעם אחת בא לקראקא כו' והייתי משמש למ"ו הרב הגדול בעל בית חדש בסדור גט ההוא כו'. והביא מהר"ר יעקל כמה אגרות מחמיו מהר"ר זעליד לעיין מתוכם האיך הוא היה כותב כו' וראינו כי חתם שמו בסוף זעליג בגימ"ל. ומ"ו הרב הגדול הנ"ל צוה לכתוב זעליק בקוף כו' ואמר שהוא לא חתם שפיר כו' והראה כך מתוך מסדרי גיטין שיש לכתוב זעליק בקוף כו'. והייתי כמתמיה על דבריו קצת אמנם נתיישבו לי דבריו ע"פ מה שכתבת דמי ששומע מחבירו קורא לחבירו זעליג אינו מרגיש בטוב אם מדבר בגימ"ל או בקוף כיון דהם ממוצא א' דוק ותשכח עכ"ל. ולעיל מיני' כ' שם כה"ג לענין מערקול שיש לכתוב בעיי"ן וכ' לחתנו בעל עה"ג וז"ל ומ"ש מכ"ת שבמדינה זו אין מדברים מערקיל בסגול אלא מרקיל בפתח. הא לאו מילתא היא כו'. אלא הכל הוא לפי כוונת ומחשבת השומע אם הוא נקט במחשבתו שחבירו מדבר מרקיל בפתח נראה לו שמדבר בפתח ואם נוקט במחשבתו שמדבר בסגול נראה לו שמדבר בסגול דוק ותשכח מדנפשך או משנים שהיו שומעים כאחד לזה ידמה לפי מחשבתו מרקיל בפתח ולזה ידמה לפי מחשבתו מרקיל בסגול וזה ברור לכך נראה כיון שנמצא בסדר גיטין מערקיל בעיין אין לשנות עכ"ל. וכן פסק הב"ש אות מ' גבי מערקיל. ונ"ד נמי יש לדמותו למרקיל מערקיל או לזעליג זעליק עכ"פ שי"ל דלזה ידמה כך לפי מחשבתו וכו'. וא"כ לדברי הב"ח והצ"צ אף בידוע שחתמה שמה ליפקע הי' צריך לכתוב ליבקע כיון שכן כ' בסדר גיטין (ולפ"ז י"ל דהרש"ל והלבוש דכתבו ליבקע ס"ל כמ"ש הצ"צ ולכן לא חילקו בין ידוע שמה לא"י שמה והב"ש אזיל לשיטתי' דפוסל בידוע שמה לכן כתב דמיירי בא"י שמה וגם לפ"ז לק"מ מה שהשיג הט"ז על הלבוש גבי ליבקע וז"ל ולע"ד דלא דרשי' לשון הדיוט כו' די"ל שהלבוש ס"ל כמ"ש הצ"צ בשם הב"ח דבאותיות שהם ממוצא א' אין הפרש באמצע' כשהיא נע כמו ליבקע ליפקע אבל וריידא פריידא שהוא נח יש הפרש יותר) אלא שבזה חולק הב"ש כי הנה בשמות אנשים אות ז' הביא מ"ש הצ"צ בתשובה זו בשם הב"ח וכ' שם שהס"מ חולק על הב"ח וס"ל דלכתחלה יש לכתוב זעליג בגימ"ל לפי שבמחוזות אשר על נהר וויסלא שהיו שם הב"ח והס"מ לפי מבטא שלהם יש לכתוב בגימל דוקא. וצ"ל דמחלק בין זה למערקיל שבזעליג נרגש ג' ביותר למבטא שלהם. ובמערקיל ס"ל כמ"ש הצ"צ לזה ידמה כו' ולזה ידמה כו'. (גם בצ"צ משמע שבזעליג נרגש יותר שהרי כ' על עובדא דזעליג וגדולה מזו כו' ויש לדחות דוגדולה מזו היינו לפי שבזעליג היה ידוע שחתימתו בהיפוך משא"כ במערקיל דאדרבה החתימה היה ג"כ מערקיל [חסר איזה תיבות] ביניהם ובכל ענין כ' דאינו מרגיש כו' רק להב"ש עכצ"ל כן דיש חילוק). ומ"מ אדרבה גם משם יש להוכיח דס"ל דדיעבד כשר עכ"פ אם א"י חתימתה שהרי כתב שם דס"מ וס"ש ל"פ ונראה דהא דמכשיר הס"ש הגט שכתבו בגימ"ל או בקוף איירי דוקא היכא דא"י חתימתו איך היה חותם אבל בידוע חתימתו אין לשנות אפי' דיעבד פסול דהא יש כאן שינוי במבטא לכן אפי' במדינה שכותבי' בגימ"ל והוא חתום בקוף או להיפוך אין לשנות חתימתו עכ"ל ומדמכשיר הס"ש בתרווייהו הן אם כתבו בקוף או בגימ"ל במדינה א' וע"כ ההברה והמבטא היא באחד מהן גימ"ל או קוף וכמ"ש הב"ש עצמו דבפולין המבטא בגימל כו' ואעפ"כ כשר בכתבו בשינוי בא"י חתימתו. דדוחק לומר דמיירי במדינה שאין נרגש כ"כ אם גימ"ל דוקא או קוף דוקא ע"ד שכתבתי לשטתו במערקיל כו' דא"כ ה"ל לפרש ועוד מדכתב אפי' במדינה שכותבי' בגימ"ל והיינו ע"כ מפני שהמבטא שם בגימ"ל דוקא וכמ"ש בשם הס"מ על המחוזות אשר על נהר וויסלא ואפ"ה דוקא בידוע חתימתו פסול כו' הא א"י חתימתו וכתבו בקוף משמע דכשר: