ב

אמנם כ"ז לפי מכתבך שהרוב בלבד קורין ליפקע והמיעוט ליבקע. אבל אפשר אין שייך בזה רוב ומיעוט רק תלוי בלשון המדינה כמ"ש הט"ז גבי וריידא והרי נוסח וסגנון אחד לכל בני המדינה בשפת לשונם. והאיך יתכן לחלקם לרוב ומיעוט. וכיון שכן אם לשון המדינה בהברת פ"א כמ"ש מעל' שהרוב קורים עכ"פ פ"א א"כ אפשר שאין מציאות מיעוט כלל שקורין בבי"ת. וזהו אפשר הטעם של המו"צ שלא אמרו בה לא איסור ולא היתר. ודאי אם היה שמה מעריסה ליבע ועפ"י סלסול התחילו לקרותה ליבקע כמו שקורי' הירץ הירצקא וכה"ג אז היה ראוי לכתוב ליבקע בבי"ת אף שההברה נשמע ליפקע בפ"א כדמוכח מלשון הט"ז גבי ליבקע שכתב וז"ל דיש לן למיזל בתר לשון המורגל בפי האנשים כמו שזכרנו בשם וואלף לגבי פריידא וכן בכל שם שאין ידוע לנו מקור שלו צריך לכותבו כמו שהוא עכ"ל. משמע הא ידוע מקורו יש לכותבו עפ"י לשון המקור ולפי"ז אם המקור ליבע יש לכתוב ליבקע בבי"ת. אבל בנ"ד נראה ששמה מעריסה ליפקע ויש לומר שאינו נלקח מליבע אלא מליפא ליפמן שהוא שם איש ויש שמות נשים שנלקחו משמות אנשים. וא"כ אם נניח שהברת ל' המדינה בפ"א הוי שינוי לכאורה. אך מ"מ הוא שינוי קל כמו הבקר הפקר כנ"ל. ומדקדוק ל' הב"ש דכשאינו ידוע שמה כשר כו' משמע ודאי דמיירי ג"כ בשהברת ל' המדינה היא בשינוי ממה שכתבו בגט ואפ"ה אם אינו ידוע שמה של זה בפרט שהוא ג"כ בשינוי יש להקל הואיל וקרובים זל"ז. דאין לומר שמ"ש א"י שמה היינו שאין ידוע הברת ל' המדינה בבירור אבל אם ידוע הברת ל' המדינה בשם זה בכלל נקרא ידוע שמה. דא"כ מיירי מהרש"ל ולבוש שם בשא"י הברת ל' המדינה לפמ"ש הב"ש דאינהו מיירי בא"י שמה וזה דוחק עצום שהרש"ל והלבוש לא ידעו הברת ל' מדינתם היטב (ודוחק לומר דהאי א"י היינו שאין הל' מוכרע ע"ד שית' לקמן בת' צ"צ דא"כ הל"ל לא ניכר במבטא כו' ולא ל' א"י דמשמע שאינה חסר רק הידיעה). ועוד דל' אינו ידוע שמה משמע שם של אשה זו בפרט ולא הברת ל' המדינה בשם זה כלל דהל"ל אינו ידוע הברת השם כו' אבל שמה משמע שמה של זו בלבד. א"ו האמת יורה דרכו דמ"ש הב"ש א"י שמה היינו שם של זו בפרט. ור"ל שאין ידוע חתימתה נקרא אין ידוע שמה אף שידוע שהברת ל' המדינה הוא בשינוי ממה שנכתב בגט אפ"ה כשר. וכן משמע ממה שסיים אבל בידוע שמה פסול כמו שרה באל"ף. והתם אין הידיעה כ"א ע"י החתימה דהא אין שינוי במבטא כלל בין אל"ף לה"א. ודכוותה בנ"ד מיירי נמי בכה"ג. או ע"י קבלה מאבותיה. או ע"י הכתובה שבכתובה מדקדקי' והולכים אחר השם שנכתב בכתובה וכמ"ש הב"ש בש"נ אות פ' בשם ש"א. והלכך בנ"ד נמי אם נכתב בכתובה בפ"א יש לכתוב גט אחר בפ"א לפ"ד הב"ש. אבל אם אין הכתובה נמצאת א"צ לכתוב גט אחר. ויש להביא ראיה עוד שכ"ה דעת הב"ש ממ"ש הוא ז"ל בשמות אנשים אות מ' גבי מתתי' שכתבו באל"ף. דמסיק וז"ל לפ"ז מ"ש בס"ש בכמה מקומות באותיות המתחלפים כשר בעת הדחק אינו כשר אלא אם א"י חתימתו אע"ג ע"פ הדין צריך לכתוב בה"א או באל"ף וכיוצא והחליף וכ' אות אחר אשר נתחלף כשר בעת הדחק אפילו אם איכא שינוי במבטא עכ"ל. וא"כ בנ"ד נמי מה שהברת ל' דמדינה הוא בשינוי ממה שנכתב בגט היינו כעין מש"ש אע"ג ע"פ הדין צריך לכתוב כך והחליף וכ' אות אחר דכשר אע"פ שיש שינוי במבטא ג"כ כיון שהם אותיות המתחלפי' כבנ"ד שהבי"ת ופ"א הם ממוצא א'. מיהו שם הזכיר עת הדחק וגבי ליבקע וליפקע לא התנה כן וי"ל משום דהתם מסיק אח"כ דבעת הדחק יש להקל אפי' באותיות שאין מתחלפים מש"ה דעתו כאן להקל באותיות המתחלפי' יותר. או דסמך כאן אמ"ש שם. תדע דהא כ' כאן ואפי' באותיות שאין מתחלפים כו' ובזה ודאי בעי' שיהיה ג"כ עת הדחק. ומ"מ גם נ"ד י"ל דמקרי שעת הדחק דשעת הדחק לאו היינו מקום עיגון דוקא אלא גם כשיש הפסד מרובה כמו בנ"ד שהבעל חוזר בו מהגמר ומבקש מוהר ומתן וכמ"ש אאמור"ז ז"ל נ"ע בתשו' א' בסוף הש"ע המתחלת ענוותם תרבני להיות נמנה לדבר מצוה כו' וז"ל ולע"ד אף גם רמ"א בהג"ה לא מיירי אלא כשיש שעת הדחק לכתוב גט אחר אם לא בהוצאה מרובה כו'. אבל כשא"א כלל לכתוב גט אחר היינו מקום עיגון עכ"ל. אלמא דשעת הדחק לחוד ומקום עיגון לחוד ואע"פ שלפ"ד הב"ש סי' קכ"ו סק"ח צ"ל דבכלל שעת הדחק הוי מקום עיגון ג"כ מ"מ הרי השיגו אאמור"ז נ"ע שם בזה ודבריו עיקר. ועוד דגם להב"ש אע"פ שבכלל שעת הדחק יש מקום עיגון ג"כ מ"מ גם ה"מ וכה"ג י"ל דמקרי נמי שעת הדחק ויש להקל בכה"ג באותיות המתחלפים: